סמוטריץ: לפעמים אני צובט את עצמי כדי לוודא שאני לא בחלום

שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ נאם אמש (ראשון)באירוע המרכזי בכנס הבונדס בוושינגטון.

ההשפעות המזיקות של המשקאות הממותקים: כל המספרים והנתונים

הנה נאומו המלא:

תודה רבה לכולם שבאתם הערב, אני שמח על הזכות להיות פה איתכם.

ראשית אני רוצה להודות לכל אחת ואחד מכם, בשם משרד האוצר ובשם ממשלת ישראל כולה על השקעתכם ותרומתכם לישראל.

אני מבקש לפתוח בלספר לכם, מי אני ומאיפה אני מגיע.

אני בצלאל, הנכד של סבא יעקב ז”ל שהספיק לברוח ארצה לפני המלחמה והוריו הוטבעו באניית המעפילים מפקורה בדרכם לארץ, ושל סבתא ברוריה ז”ל, אוד מוצל מאש, שעברה את מאורעות השואה האיומה בגטאות ובצעדות המוות והגיעה ארצה בודדה מכל משפחתה שנספתה. נכד לסבתא שרה ז”ל שנולדה במטולה לפני למעלה ממאה שנה למשפחת חלוצים שייסדו את ההתיישבות בצפון הארץ ולסבא שמעון ז”ל, נצר למשפחה ירושלמית, 13 דורות בירושלים. אני עוד חוליה בשרשרת של דורות של גלות וגאולה, שרידות, חלוציות, שרשים עמוקים והגשמה.

במשך אלפיים שנה לא היתה לנו מדינה יהודית בה אפשר היה להשקיע, ועם זאת יהודים מסביב לעולם נאחזו בתקווה שיום אחד החלום יתגשם ויהפוך למציאות. התקופה בה אנו חיים היא אכן נס, וכבר מעל 70 שנה משקיעי הבונדס כמוכם מסייעים להפוך את החלום למציאות.

אך, יש הרבה מאד עבודה לפנינו, אז תמשיכו בהשקעה ובתמיכה.

בעזרת השקעות הבונדס אתם מאפשרים למדינת ישראל לבנות ולצמוח, ואנחנו מתמידים בהחזר השקעה ובבנייה של מדינה חזקה. חשוב לנו לוודא שאתם יודעים שההשקעה שלכם חזקה, כדאית וטובה.

יתרה מזאת, ההשקעה שלכם בבונדס שולחת מסר לכל תומכי ה-BDS, שהם מבזבזים את זמנם לשווא. מאז תחילת הדרך של הבונדס גייסתם מעל 50 מיליארד דולר של השקעה במדינת ישראל ואנחנו פועלים בעזרתכם להפוך את ישראל למקום עוד יותר ועוד יותר טוב. אנחנו בונים מהר יותר וטוב יותר ממה שתנועת ה-BDS משתדל להרוס ולפגוע.

בחודשים האחרונים כשר האוצר, אני עושה כל מאמץ כדי לחזק את מדינת ישראל. אני פועל להורדת יוקר המחיה, להגברת התחרות במשק ועוד. אני מבצע צעדים על מנת לוודא שישראל מתנהלת במדיניות פיסקאלית אחראית שתשמר כלכלה יציבה וחזקה.

אנחנו בונים את הארץ הזאת עבור כל יושביה. מכל השפע והטוב שמדינת ישראל הביאה לארץ הזאת נהנים יהודים וערבים כאחד. ממשלות ישראל מפתחות את הארץ הזאת ומביאים אותה אל קדמת הבמה העולמית.

אני רוצה להוסיף כמה מילים על הפיל בחדר. כפי שכבר כתבתי, הבעתי חרטה כנה על האמירה על חווארה שיצרה רושם לחלוטין מוטעה.

אני עומד בפניכם, עכשיו כמו תמיד, מחויב לביטחונה של מדינת ישראל. מחויב לערכינו המשותפים ולסטנדרט המוסרי הגבוה ביותר של צבא ההגנה לישראל, להגנה על כל אדם ועל כל חף מפשע.

קשה להאמין שרק לפני 70 וכמה שנים הארץ סבלה מביצות ומלריה והיום כל יושבי הארץ זוכים ונהנים משפע מדהים. ואת כל זה ב״ה השגנו תחת מתקפתה מתמדת של טרור ומלחמות שנכפו עלינו.

אבל בזכות, האמונה והעשייה ובזכותכם – המדינה היהודית מתקדמת ומתפתחת ואני מגיע לכאן עם אמירה אחת פשוטה וחשובה – תודה!

תודה על השותפות ותודה על האמונה במדינת ישראל!

ועל עוד דבר אני רוצה להגיד תודה – על החיבור הבלתי ניתן לערעור של ישראל ויהדות התפוצות.

היהדות מאז ראשית ימיה ידעה מחלוקות, אפילו אומר בנויה על מחלוקות. מחלוקת היא לא משהו שצריך להפחיד אותנו, ההפך הוא הנכון היא מפרה אותנו. יש בינינו אנשים דתיים וחילונים, רפורמים, קונסרבטיביים, אנאפלייטיד ואחרים, גם בארץ יש לנו מחלוקות והן גדולות ובנפשנו, אך לרגע אחד אסור לשכוח כי אנשים אחים אנחנו, על אף המחלוקות, על אף הצבעים השונים שמרכיבים את הפסיפס היהודי אנחנו גוף אחד ומיוחד. יש לנו מטרות משותפות של תיקון עולם וכל אחד מאיתנו מבקש להגשים את המטרה בזווית אחרת – יחד אין לי ספק שנצליח.

ועוד מילה אחת, בשבוע שעבר ובכלל בחודשים האחרונים, אנחנו שומעים רטוריקה קשה, שיח של חרמות ושל אלימות.

לזה אין מקום, הברית של ישראל וארה”ב היא ברית של ערכים, של שיוויון, של דמוקרטיה ושל הכלה, לערכים הללו לצערנו אין לנו הרבה שותפים בעולם שהולך ומקצין, אבל הברית הזו היא לא של הרפובליקנים או של הדמוקרטים, לא של השמאלנים או של הימנים זו ברית של ערכים שנלחמים ברע דרך הוספת אור.

פעמים שכולנו משלמים על הברית הזאת מחירים קשים. איתן היועץ שלי יושב כאן בקהל, לפני 4 הוא איבד את אחיו ארי פולד בזמן שעשה את קניות החג שלו כמה ימים לפני יום כיפור וסוכות.

ארי נולד וגדל בניו יורק, בכיתה ח׳, הגיע לכאן לוושיגטון לטיול השנתי שלו, נוף ילדותו היה בניו יורק עד שהגיע לארץ והתאהב, התגייס לצה”ל ונשאר בישראל.

הוא התחתן עם מרים ונולדו להם 4 ילדים מקסימים, הוא הקדיש את חייו לספר את סיפורה האמיתי של מדינת ישראל ולהפיץ את האור שבשמו אתם כאן. את ארי רצח מחבל שפל אבל את האור שלו ושלכם ושלנו אף אחד לא יוכל לכבות.

ושלא יהיה לכם ספק – סופו של האור לנצח. האור שמקדש את החיים, האור שמבקש להפריח את השממה, האור שמבקש לבנות ולא להרוס, אותו אור שבנה את האומה האמריקאית ובנה את מדינת ישראל המתחדשת. לאור הזה אנחנו שותפים.

נכון, יש קשיים בדרך והם כואבים מאד, אבל לפעמים אני צובט את עצמי כדי לוודא שאני לא בחלום, ואז אני נזכר בסבתא ואני יודע – אני אכן בחלום, חלום שמתגשם.
70 שנה לאחר שסבתא שלי טבעה באוניית המפקורה, מגיע הנכד שלה לוושינגטון, כשר בממשלת ישראל לדבר אל הבונדס, יהודי ארה”ב שתורמים מזמנם ומרצם למען מדינת ישראל.

הקמת מדינת ישראל והתפתחותה זה נס בסדר גודל של יציאת מצרים.

אם הייתי שואל את סבתא איפה יהיו נכדיה בעוד שבעים שנה יש יסוד סביר להניח שלא הייתה מסוגלת לדמיין שנהיה במציאות של מדינה ריבונית שמובילה בתחומי הייטק וחקלאות, בהגנת הסביבה ובקיימות, בתעשייה צבאית ובאנרגיה מתחדשת. תגידו לי, זה לא נס?

נס של תקומת ישראל בארצו, נס של חזון הנביאים שקורם אור וגידים, נס שחלמו עליו הדורות, נס שאנחנו רואים לנגד עינינו בבניית עוד קומה בבניין האומה, נס, שאתם ואני זוכים להיות שותפים לו ועל הנס הזה צריך לברך כל יום מחדש שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

ושוב, תודה רבה על השותפות!