בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע היום (חמישי) ארבעה קטינים שלקחו חלק ב”חתונת השנאה”, האירוע שנערך בירושלים בפברואר 2015, בו הונפו תמונותיו התינוק עלי דוואבשה שנרצח בכפר דומא.
בית משפט השלום זיכה ב-2021 חמישה קטינים מעבירת הסתה לאלימות, אך בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור שהגישה המדינה. הוא הותיר את זיכויו של אחד מהם על כנו מחמת הספק והשאר הורשעו. הדיון הוחזר לבית משפט השלום לנוער לקביעת עונשם.
השופטים דנה כהן לקח, דוד גדעוני ועינת אבמן-מולר קבעו כי ארבעת הקטינים הבינו בזמן החתונה כי התמונות שהונפו בה היו של בני משפחת דוואבשה שנשרפו בדומא, ו”היו מודעים לתוכן המסית ולאפשרות הממשית לכך שהדבר יוביל לעשיית מעשה אלימות”.
לפני החתונה הודפסו תמונותיהם של בני משפחת דוואבשה, סעד, ריהאם ועלי כפי שפורסמו בכלי התקשורת לאחר הרצח בכפר דומא. על תמונתו של התינוק עלי נכתב “נקמה”. במהלך החתונה שרו בין היתר “יישרף, יישרף המסגד” וכן “יתפוצץ, יתפוצץ המסגד”.
“ברקע הדברים”, נכתב בהחלטת בית המחוזי, “אירוע הרצח בכפר דומא במהלכו הושלך בקבוק תבערה לבית משפחת דוואבשה. כתוצאה מכך עלה הבית באש על יושביו. ההורים סעד וריהאם, והתינוק עלי נפטרו. על בית בקרבת מקום רוססה הכתובת ‘נקמה’ וכן ציור של מגן דוד. כארבעה חודשים לאחר מכן נעצרו מספר חשודים בביצוע הרצח. זמן קצר לאחר המעצרים התקיים אירוע חתונה בירושלים. בשלב מסוים במהלך ריקודי החתונה, שר זמר החתונה שני שירים שתוכנם קשור לנקמה.
“למשמע השירים האמורים, הונפו ברחבת הריקודים שלטים ובהם תמונות של בני משפחת דוואבשה – ההורים והתינוק עלי – ותמונות של כתובת ה’נקמה’. כמו כן הונפו שני רובים אוטומטיים, חפצים הנחזים להיות כלי נשק, סכינים, וכן בקבוקי זכוכית שהוכנסו לפייתם בדים כדי שידמו לבקבוקי תבערה. תוך כדי הריקודים לצלילי שני השירים, המשיבים ביחד עם אחרים דקרו פעם אחר פעם את התמונות של בני משפחת דוואבשה בסכינים. אחדים הציתו וקרעו את התמונות. בית המשפט בחן מעשים אלה לאור יסודותיה של עבירת ההסתה לאלימות כפי שהיא מוגדרת בחוק העונשין, שכוללת חלופה של פרסום ‘קריאה לעשיית מעשה אלימות’ וחלופה של פרסום ‘דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות, תמיכה בו או הזדהות עמו'”.
המחוזי קבע כי ארבעת הקטינים היו מודעים לתוכן המסית ולאפשרות הממשית לכך שהדבר יוביל לעשיית מעשה אלימות, ולכל הפחות עצמו עיניהם מפני אפשרות ממשית זו. “בית המשפט עמד על צירוף הנסיבות במקרה זה: השחתת התמונות של בני משפחת דוואבשה באמצעות דקירה בסכין, ושריפה על ידי בקבוקי תבערה; הנפת שלט עם הכתובת ‘נקמה’; וכן הנפת כלי נשק. מעשים בוטים אלה בוצעו במהלך ריקודים נלהבים למשמע שני שירים שתוכנם קשור בנקמה. והכל במועד נפיץ ורגיש, ובנוכחות קהל הכולל צעירים רבים שעלולים היו להיות מושפעים מהתוכן המסית. בכך התקיימו יסודותיה של עבירת ההסתה לאלימות”.
ארגון חוננו הגיב להחלטת בימ”ש המחוזי: “בית המשפט הסיג אותנו כחברה אחור למצב שבו ילדים שעשו מעשה קונדס מטופש בחתונה פרטית עומדים לדין ומורשעים בתום הליך משפטי ממושך ואילו אלפים שמחלקים סוכריות אחרי פיגועים וחוגגים במסגדים כשיהודים נרצחים – מסתובבים בינינו חופשי”.
עו”ד משה פולסקי מארגון חוננו שייצג בתיק: “בניגוד לפסק הדין המנומק של בית המשפט קמא ששמע בעצמו את הדין והתרשם מפעילות האכיפה הדורסניות שננקטו כנגד הנאשמים רק בגלל המגזר עליו הם משתייכים, בית המשפט המחוזי עשה לעצמו חיים קלים והחליט להרשיע מרבית הקטינים בלי להיכנס לנבכי התיק רק בשל השתייכותם המגזרית. פסק הדין הזה ממחיש שוב כמה נדרשת רפורמה מערכית בכל מערכת המשפט. בית המשפט אימץ לעצמו את תזת הפרקליטות על אף שבית המשפט קמא דחה אותה מכל וכל” .