1.
צריך היה לשמוע את האנחה של ח”כ מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה) כדי להבין כמה קשים ימים אלו למפלגות החרדיות. תגידו מה שתגידו על חוק הגיוס החדש, אין ספק שהוא מדיר שינה מעיני כל חרדי, בטח של הפוליטיקאים, שנשלחו לכנסת בדיוק לשם הגנה על ציבור שולחיהם מפני גזירות כאלו ודומות להן, אך נכשלו בשמירה. זו אולי הסיבה לכך שבחדרי חדרים הם ספק לוחשים ספק מסננים, כי החוק הזה הוא, בעצם, חוק טוב. קודם כל, למה לפרגן ליאיר לפיד. וחוץ מזה, למה להודות שנכשלנו?
אפשר לומר על החוק החדש הרבה מאוד דברים. יש שיאמרו שאינו שוויוני – והם צודקים. אחרים יגדירו זאת: אילו אנחנו, חברי הכנסת החרדיים, לא היינו משתתפים בדיוני ועדת שקד, החוק היה הרבה יותר גרוע. הוא ‘יצא מהוועדה’ שונה ממה שנכנס – וגם הם צודקים. ובכל זאת, מדובר בחוק שמדאיג כל חרדי שפוי במדינת ישראל, שלא לדבר על מנהיגי הציבור, גדולי התורה, אלו שאספו מאות אלפים לעצרת הגדולה לפני כשבועיים בירושלים.
“חוק הישראבלוף”, המשיך מוזס למלמל, כשהוא תר אחר הד”ר החרדי לענייני גיוס, ח”כ אריאל אטיאס. “הוא יצא להתגייס..”, התבדח ח”כ איתן כבל. “לא הציונות חזרה, הציניות חזרה”, סיים מוזס את נאומו, ורץ להתלבש חגיגית לכבוד חתונת נכדו, לא לפני שעידכן על כך את כל חברי האופוזיציה, מעל במת הפודיום המאולתרת.
2.
האווירה בחדר בו התכנסו סיעות האופוזיציה הייתה כל-כך חגיגית ונעימה עד כי הלוואי והיו מנהלים כך את הדיונים בכנסת גם בסתם יום של חול. ח”כים, עיתונאים לצידם, הערות ביניים הדדיות, בדיחות, קריצות עין. כך הפכה “מלחמת השחורים”, כפי שהגדיר ח”כ אחמד טיבי את הדיון (אנחנו הערבים ואתם החרדים) לאיחוד לבבות מעורר השתאות של חילונים-שמאלנים, ערבים וחרדים-שחורים, ספרדים כאשכנזים. או איך ניסח זאת ח”כ מוחמד ברכה? “יש פה מלחמה בשחורים. שחורי העור, ושחורי הלבוש”.
אפילו המתקפתה של איתן כבל נגד חוק הגיוס (“אני חלוק מאד מול החברים החרדים בנושא הגיוס… 100 חב”דניקים שמאשרים להם חליף גיוס בבתיהם בכל העולם… בקוסומואי וכל השאר, זה שויון בנטל זה? מישהו בדק כלכלית מהי המשמעות הכלכלית של גיוס בן 26?”) תואמה מראש עם האחים החרדיים (תסמכו על הח”כ שלחש לי את הסוד…).
הם יתקפו עד כמה החוק רע, הוא יספר כמה הוא בלוף. מדוע לא להשיל את המסכה מעל לפרצופו של יאיר לפיד. ורק שאול מופז העכיר את האווירה. כי נאומו לא תואם מראש, כי איש לא יוכל לשכוח את מלחמתו בלומדי התורה בשלהי הקדנציה הקודמת, עת הקים בעשר אצבעותיו את ועדת פלסנר.
“נתתי 40 שנה משנות חיי לערך הזה של גיוס, עכשיו רוצים שהחרדים ישרתו 24 חודש”, רטן. וכמו תמיד, היה זה ד”ר הגיוס החרדי, אטיאס, שידע לשלוף את התיקון. “32 חודש ישרתו, אין דבר כזה 24 חודש. לכולם יישרו ל-32 חודש”. 40 שנה מחייו תרם מופז לבטחון המדינה, להקדיש עוד דקה וחצי לקריאת כל סעיפי החוק החדש לא נותר לו פנאי.
אטיאס עשה זאת עבורו, והנה לכם שוויון בנטל.
3.
האם יש הסכם חשאי בין המפלגות החרדיות ליו”ר ‘העבודה’ ח”כ בוז’י הרצוג? את השאלה הזו נשאלתי כמה וכמה פעמים בימים האחרונים. דומה כי המערכת הפוליטית כולה מתחבטת בשאלה. האם, אם וכאשר, תיבחר כנסת חדשה בישראל, ימליצו חברי הכנסת החרדים פה אחד על הרצוג כמועמדם להרכיב את הממשלה? להערכתי, המבוססת על שיחות מעמיקות בנושא, התשובה לכך חיובית. “אם תהיינה שתי אלטרנטיבות מספריות להרכבת ממשלה – האחת בראשות בנימין נתניהו והאחרת בראשות הרצוג, נמליץ על האחרון. חד משמעית”, אמר לי השבוע ח”כ חרדי בכיר.
זה בדיוק מה שקרה ערב נאומו של הרב שך זצ”ל בשנת 1990. הימים ימי ‘התרגיל המסריח’, ערב הרכבת ממשלה בראשות יצחק שמיר, או ממשלה בראשות שמעון פרס. נאומו של הרב גדע את תקוותו של פרס להפוך לראש ממשלה. הנאום כלל אמירה היסטורית על החזירים והשפנים שאוכלים אנשי הקיבוצים, אלו המזוהים עם השמאל. שנים חלפו, והמפה התהפכה במאה ושמונים מעלות. צריך היה להיות נוכח בכינוסי האופוזיציה האלטרנטיביים לשבוע זה כדי להבין את גודל השינוי. פתאום הפכה מפלגת מרצ לתקוות החרדים, לזו שחבריה מבינים סירוב לשרת מצפונית מהו, וגם מכבדים סירוב שכזה, על כל רקע שהוא. פתאום הפך הרצוג למגינם, לזה שמבין שחובה על מדינת ישראל להכיר בקבוצת לומדי תורה.
“יש פה שיתוף פעולה מרגש בין חרדים, שמאלנים וערבים”, אמר ח”כ חיליק בר (העבודה), וסיכם במשפט אחד את הדרמה הפוליטית כולה.
האם השבוע הוקמה ממשלת השמאל הבאה? – בעיני רוחי, אכן כן.
4.
ושוב זכה יאיר לפיד לעשות את מה שלא הצליחו אחרים לעשות מזה שנים רבות. לפני מספר ימים זכה לאחד את כל הציבור החרדי, על שלל פלגיו וגווניו, לעצרת אחת מכובדת (לא נתווכח על המספרים). השבוע זכה לאחד את סיעות האופוזיציה כולן כאחד. איך הגדיר זאת בצחות לשונו השר אורי אורבך (הבית היהודי)?
“וגר זאב ניסים עם אחמד טיבי, וליצמן עם זחאלקה ירבץ”.
ימות המשיח, באדיבות השר לפיד. ובזכות מה זכה? מי יודע. אולי עמדה לו זכות הגשמת צוואתו ורצונו של אביו (‘טיפול’ בחרדים), אולי זכות סבו הצדיק, הרב שמעלקה קליין זצ”ל, שאל קברו בהונגריה נסעו השבוע כמה וכמה רבנים.
5.
מול האחדות המרשימה – בין הפלג הקואליציוני לפלג האופוזיציוני נרשמו חילופי מהלומות. קחו רק דוגמה אחת. ח”כ איציק כהן (ש”ס) על אורבך: “אורי שר מאד נחמד, מסתובב כל היום עם ידיים בכיסים… יש לו משרד בלי כלום, הוא שר בלי כלום…”
מה עשה לו אורבך? אז זהו, שדי להציץ בסטטוס שפרסם: “עקב החרמת דיוני המליאה על ידי האופוזיציה, החרדים בכנסת לא יקרעו מחר שוב את בגדיהם בגלל חוק הגיוס, ופרוש לא יאזוק עצמו לדוכן, ואייכלר לא יגיד את המילה אנטישמיות בכל משפט שני ויצחק כהן הש”סניק לא יטנף את הפה על המתנחלים וגפני לא יציג שוב פני אומלל ונגזל. חבל שהם החמיצו את האוסקר בשבוע, חבורה של שחקנים, מפיקים ואמני סאונד. אוי, איך נפסיד את כל הטוב הזה מחר. וגם לא נזכה לחזות בחיוכי האושר שלהם בסתר על החוק הפוטר אותם ואת צאן מרעיתם משירות צבאי, ולא נבין לעומק עד כמה הם ציניים, גסי פה וערלי לב. צדקנים שמלאכתם נעשית בידי אחרים”.
6.
על מי עובד יו”ר הבית היהודי השר נפתלי בנט כשהוא מספר לגולשי דף הפייסבוק שלו כי חוק משאל עם ימנע “מחטפים והסכמי מיצובישי”?
למצביעי הימין שבחרו בו הוא גם מפרט: “היום לפני תשע שנים הכנסת אישרה את יישום תוכנית ההתנתקות. יצאנו מעזה, הרסנו יישובים, פינינו את החיילים. בתמורה קיבלנו את החמאס, טילים מהבתים שפינינו וטרור של מנהרות. תוכנית ההתנתקות התקבלה נגד תוצאות משאל המתפקדים שעשה שרון, נגד ההתחייבות לבוחר של הליכוד (ששרים וחכי”ם ממנו תמכו בתוכנית) ונגד רצון העם שהצביע בבחירות ההיפך. השבוע יובא לכנסת על פי דרישתנו בהסכם הקואליציוני בעת הקמת הממשלה חוק משאל העם להצבעה. לא עוד מחטפים והסכמי מיצובישי. לא עוד קרע בעם, לא עוד סיכון בטחון אזרחי ישראל בשביל לקבל רבע שעה מחיאות כפיים מהעולם .רק העם יחליט”.
אז זהו, שמי כמוהו יודע שמאז עבר חוק הגיוס אין כל סיבה הגיונית לכך שהציבור החרדי יצביע בעד ההתנחלויות המבודדות במשאל עם. בקושי זרמו עם ההתנגדות לתוכנית ההתנתקות, וההשקפה החרדית הקלאסית טוענת שבעד שלום יש לוותר על שטחים. שלום אמת, כמובן. אבל זה כבר מסוג הדברים שקשה מאד להוכיחם מראש, לפני שאתה מפנה.
אפרופו מניעת מחטפים: השרה ציפי לבני, יו”ר התנועה, לא ממש אהבה את עוגת חוק משאל העם. אז המתיקו לה את הגלולה עם קרם נוסח חוק הגיוס. הבית היהודי ממש לא התלהב מעוגת חוק הגיוס (מסבך את חלקם עם רבני התנועה… ועיין ערך ח”כ יוני שטבון שמצפונו ייסר אותו ערב קודם להצבעה), אז ציפו אותה בקרם משאל העם. השר אביגדור ליברמן לא ממש אהב את עוגת חוק הגיוס (איך שוויון, אם הערבים לא נכללים? ואיפה הבטחותיו שלא להצביע על חוק שלא יכלול אותם?), אז המתיקו לו עם חוק המשילות שאת דגלו נופף בגאון ח”כ דודו רותם.
אכלו כולם בתיאבון, הצביעו על שלישיית החוקים במבצע סוף עונה-סוף מושב, ורק ראש הממשלה חייך כל הדרך אל הקומבינה הבאה. “תאמינו לי אני אוהב אתכם, זה לא אני אשם, זה יאיר לפיד כפה עלי”, ילחש באוזני הח”כים החרדיים שמאד אוהבים מפגשים בלשכה הראשונה.
7.
יש משהו יפה בעבודה בלשכת ראש הממשלה. קודם כל, כבר די הרבה זמן לא נרשמה שם פרידה או נטישה. אבל הנקודה המרכזית היא היופי שבה הם עוזבים. ״לשכת ראש הממשלה איננה עבורי רק מקום עבודה – זהו בית. בית חם, תוסס ומלא פעילות. בית שבכל רגע נתון קורים בו אינספור דברים. הבית הזה הפך להיות חלק בלתי-נפרד מחיי, והוא ימשיך להיות כך גם מחר – כשכבר לא אהיה פה”, התפייט השבוע ראש הלשכה הפורש, גיל שפר.
אני בטוחה שהיה לו מאד טוב שם, יום יום, שעה שעה, דקה דקה. אין לי ספק בכך. ברור לי גם שלשכת ראש הממשלה הייתה לו ל”בית חם”. אבל בכל זאת, נימה כזו של ידידות עמוקה בעת פרידה? זה כבר ממש מרשים. הוא אפילו הודה לנתניהו, על “החופש הכמעט מוחלט לעשות את מה שחשבתי לנכון”. טוב שהוסיף את המילה ‘כמעט’. אחרת הייתי טועה לחשוב שגיל ניהל בפועל את מדינת ישראל בשנים האחרונות.
חכו, זה לא נגמר. “בכל פעם מחדש התרגשתי והתרשמתי מן האנושיות, ומהרגישות הפנימית”, המשיכו לזרום השבחים. גם לשכת ראש הממשלה יצאה מגדרה בהודעה לעיתונות, בה חלקה שבחים לראשו של שפר. ונתניהו עצמו, אל מול מקהלת משוררים מהלשכה, ניצח בשתי ידיו כמנצח. “שלום שלום שלום גיל שפר”, שורר הזמר יהורם גאון, כשביבי מצטרף אליו. “תודה תודה גיל, היית ונשארת ממש בלתי רגיל”.
טישו, רבותי. איזו התרגשות.
8.
המירוץ לנשיאות המדינה ממשיך לרתק. שימו לב למרכיבים הבאים: יש עתיד הודיעו שלא יתמכו במועמד שלא יתמוך בחוק הגיוס. החרדים, מצידם, הודיעו שלא יתמכו במועמד שיצביע בעד חוק הגיוס. מה שאומר: ח”כ בנימין בן אליעזר נמנע מההצבעה, כהחלטת מפלגתו וכהחלטת האופוזיציה, איבד את יש עתיד, אבל הגדיל את סיכוייו במגרש החרדי. ח”כ רובי ריבלין הצביע בעד חוק הגיוס, למרות שעל פי מצפונו התנגד לסנקציות פליליות, ואיבד את תמיכת החרדים לטובת פואד. סילבן שלום, מצידו, ייאלץ כפי הנראה לוותר על תמיכה חרדית, אם וכאשר יזכה לתמיכת מפלגתו. על מה ולמה? ובכן, החרדים כבר הודיעו שלא יתמכו במועמד הנתמך על ידי הליכוד, לו הם שומרים טינה בשל חוק הגיוס.
מסובך? אכן כן. וזוהי רק ההתחלה. זה צפוי להסתבך עוד יותר בשבועות הקרובים.
אפרופו חרדים, הרב עובדיה יוסף זצ”ל משמש כקלף בידי כמה. גם פואד וגם סילבן שלום יודעים לספר על תמיכתו בהם. באשר לריבלין, הרב כמעט העניק לו תמיכה בסיבוב הקודם, ורק ברגע האחרון היה זה ח”כ אריאל אטיאס ששכנע את הרב (מאחורי גבו של יו”ר המפלגה דאז אלי ישי) שחובה להכיר טוב לשמעון פרס שתמך בבחורי הישיבות בנושא חוק הגיוס. או אז ברור היה לכל הנוגעים בדבר שאת שטר התמיכה יפרעו לריבלין בפעם הבאה, היא הפעם הבאה עלינו כעת לטובה.
אז מי יאייש את לשכת נשיאות המדינה? נכון לעכשיו, כל הקלפים פתוחים.
9.
עצוב היה לראות השבוע את כינוס השדולה לתעסוקת חרדים, שהתכנסה באחד מחדרי הוועדות, כשבראש השולחן יושב היו”ר שלה, ח”כ דב ליפמן. גם אם רצונותיו וכוונותיו טובות, הוא אינו זוכה לשיתוף פעולה מצד החרדים. ככה זה כשאתה חלק ממפלגה שמעבירה חוק גיוס שמכעיס את כל הציבור החרדי, וביד השנייה מאותת לעזרה (ולא חשוב באיזה נושא).
נכנסתי ובחנתי את היושבים סביב השולחן. אפילו ארגון הג’וינט דאג לשלוח נציגה שאינה דתית או חרדית. ובכל זאת, תמיד יש יוצאי דופן. אז גם שם היה אחד. חרדי, ש”סניק, בשם בניהו יום טוב. הוא חתנו של יו”ר ש”ס בראשון לציון, אריה כהן, אבל הגיע שלא בשליחות המפלגה ו/או כחלק ממנה. כשפגשתי בו, זמן קצר לאחר הכינוס, סיפר שרבים ניסו ללחוץ עליו שלא להשתתף, אבל היה לו חשוב לבוא ולומר את האמת שלו. הוא הציג בפניי שני דפים מלאים בתובנות אותן הקריא, ולא, הן ממש לא היו מזוהות עם ערכי תנועת ‘יש עתיד’.
במבט לאחור כנראה שגה כשהתייצב שם, ובכל זאת מאחר וכוונתו הייתה לטובה, הצלחה מעטה הייתה לו. הוא הצליח, לא תאמינו, לחלץ מפיו של לפיד התנצלות. ואל יהיה דבר זה קטן בעיניכם.
“היה משהו שאמרת ושכנע אותי” אמר לפיד. “דיברת על האמירה שלי ואמרת: ‘אתם צריכים להפסיק לומר לצאת מהכלא של הישיבות’ – והסברת שזה לא כלא. “תוך כדי שדיברת חשבתי על זה ואמרתי לעצמי נכון, הוא צודק. כשאמרתי את זה – זה היה ספונטני, הישיבות נראות לי כמו מקום סגור כזה, אז באינסטינקט אמרתי ‘לצאת מהכלא’ בלי לחשוב שזו אמירה פוגעת. אבל הקשבתי לך ואמרתי לעצמי הוא צודק. ועל זה אני מתנצל”.
מילה של לפיד. אגב, באמונה שלו, כפי שהסביר לבניהו, הוא מאמין שזכות בידו להיות זה שהכניס לספר החוקים את העובדה שקבוצת לומדי תורה תוכל להמשיך ללמוד. “אז כשיגמרו לצעוק ולתלוש זנבות של סוסים אולי יזכרו את זה”, סיים.