צור הקטן ספד בבכי לאחיו: “אני לא מצליח לעכל את מה שקרה”

בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים נערכה היום (שני) הלוויתם של האחים הלל ויגל יניב הי”ד, תושבי היישוב  הר ברכה, שנרצחו בפיגוע הירי בחווארה.

בתחילת ההלויה נשאו את הארונות של השניים חיילים וחברים.

לפני ההספדים נטמנו שני הארונות באדמה.

הדיין הרב אליעזר איגרא, קרוב משפחה של האחים, ספד לנרצחים: “אסתי, עם כל הכוחות, שלומק’ה, שיהיה לכם הרבה כוח. חז”ל אומרים – סוף הניסים, סוף החושך שיבוא האור”.

תוך כדי ההספד, שרה המשפחה עם המשתתפים בבכי: “מזמור לדוד ה’ רועי לא אחסר”.

מפקדו של הלל הי”ד, סא”ל רועי גרדוש, ספד לו: “הלל אני עומד כאן היום עם משפחתך וחבריך ומתקשה לדבר עליך בלשון עבר, שהרי רק בשבוע שעבר נפגשנו ברציף. בעוד כשבועיים היית אמור לעלות לטקס לקראת טקס המצטיינים ביום העצמאות. רק שם הייתי צריך להכיר את משפחתך ולספר להם כמה היית חשוב לנו. היית מקצוען תמיד, חתרת למגע, דאגת ללוחמיך.

“תמיד הסבת לי גאווה והיתה לי זכות וגאווה גדולה להגן עליך. משפחת יניב היקרה, בנסיבות מצערות אלה אנחנו נפרדים היום מהלל ויגל שנפלו בעת שהיו בדרכם לבצע את מצוות לימוד התורה שהיתה כל כך חשובה להם. אין בפי מילות נחמה שיכולות להקל על כאבכם”.

הרב הראשי הגר”ד לאו ספד:  “אנחנו נמצאים ליד קברם של הלל ויגל ואיך אפשר להתנחם כשרואים שני נערים צעירים ומבינים שאינם איתנו? זכיתי להכיר את שני הסבים. אני שואל את הסבא הרב שמואל יניב על האח הקטן: ‘האם זה הבן הצעיר’ והוא ענה לי: ‘זה הבן היחיד’. אנחנו רואים את המשפחות המופלאות כואבות ושומעים את המלים והשירה הבוקעת מן הלב.

“ששני הילדים יהיו שליחים ליד כסא הכבוד ויאמרו שהם לא יכולים לראות את בני המשפחה בוכים אלא מבקשים לראות אותם שמחים”.

הרב אליעזר מלמד רב היישוב הר ברכה בו התגוררו השניים ספד: “אתמול ספגנו מכה כפולה. הרב שלום שהתמסר לחינוך הנער הפך לאב שכול. אסתי שחשבה כיצד היא מביאה את ילדיה לחופה הפכה לאם שכולה”.

השר בצלאל סמוטריץ’ ספד: “במיתת צדיקים שכזו הדור כולו צריך לברך את ברכת ‘ברוך דיין האמת’. איזה חילול השם שיהודים נרצחים בארץ ישראל, אבל כשיהודים מתים על היותם יהודים זה קידוש השם גדול. אנחנו מבקשים ודורשים מלוחמי צה”ל – הרבו בקידוש ה’, הכו את אויבינו מנה אחת אפיים והחזירו את זקיפות הקומה היהודית שלנו”.

ראש מועצת שומרון יוסי דגן אמר בלוויה: “גדלתם בבית מופלא של חסד ונתינה להורים צדיקים שקוברים אתכם יחד במעמד נורא זה. אתם סמל לנוער המופלא של הר ברכה והשומרון. צמחתם מתוך חסד ונתינה אינסופיים. אחים שבחייהם ובמותם לא נפרדו. עם ומדינת ישראל מזועזעים.

“אנחנו דורשים מהממשלה לשנות את התפיסה – לא עוד הכלה. יש לגדוע את שורשי הטרור. אנחנו דורשים לצאת למבצע צבאי נחוש נגד תשתיות הטרור של הרשות הפלסטינית הטרוריסטית שעומדת מאחורי גל הטרור”.

הוא אמר למשפחה: “נהיה איתכם ונחזק אתכם בכל כוחנו. הקב”ה ישלח לכם ולחלוצי הר ברכה כוחות”.

הסב, הרב שמואל יניב, ספד: “זה רגע של קדושה. לא יכולתי לבוא בלי הטלית שעשה לי נכדי. יגל מבקש גאולה. הם מעולם לא עזבו את ארץ ישראל בדיוק כמו ההורים שלהם. את הקדושה הם מצאו בדרך המייגעת של שביל ישראל.

“אחים אנחנו ונישאר תמיד אחים. אנחנו פונים אליכם בשעה קשה כזו – זה הרי קרבן של גאולה. הלב שותת דם לאותם אנשים שאומרים נשרוף הכל, נחריב הכל אם לא תקבלו את עמדתנו. אני פונה לקיבוצניקים, לאנשי ההתיישבות העובדת, לאנשים שאמרו עם ישראל חי גם אם אנחנו לא נהיה, אבל בעיקר אני פונה לנוער המתוק שלנו – הנוער החביב, רק מהתורה נקבל תעצומות נפש”.

למשפחתו אמר: “לבני שלום, זהב טהור ממש, ואשתו אסתי – גאון בעולם של חסד ואצילות והילדים וכל המשפחה. אנחנו מברכים את כל היפים והטובים ביותר שיש לאומה – נישא את כל גאון ישראל על כתפינו ואנחנו נהיה האלונקה שתחזיק את כל כנסת ישראל, כולנו כאיש אחד. כולנו כאחד נקרא: ‘שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד'”.

הוא ביקש מהקהל להצטרף אליו לשיר: “אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו”.

הסב, שבתי נאומבורג, ספד: “רק בשבת היינו יחד כל המשפחה והיום אנחנו קוברים שני נכדים אהובים. סבתא מרים תמיד אמרה: אתם לוויים וצריכים לשיר בבית המקדש. הלל ויגל, שני הלווים שרים עכשיו בבית המקדש של מעלה.

“ידוע שלחופה של האדם מגיעים גם הדורות הקודמים. היום, כשהלל ויגל עולים לשמיים וזוהי חופתם, הדורות הקודמים באים ונמצאים פה. הסבא צבי עם ילדיו שנשארו באירופה. סבתא יפה עם בנה שגם הוא נשאר שם. סבתא רחל שהשאירה שם את כל משפחה ועלתה לארץ רק עם אחות אחת ואבי שזכה לעלות לארץ לפני כן והיה ממקימי חפץ חיים. הם אלה שנותנים לנו את הכוחות ומכוחם אנחנו ממשיכים.

יגל והלל נהרגו על קידוש השם. אנחנו חייבים וזה תפקידנו להוסיף בקידוש השם, להוסיף תורה, להוסיף אהבת ארץ ישראל ויישוב ארץ ישראל בזאת ננוחם ונתנחם”.

הדוד אסף ספד בבכי: “עליתם מהר הברכה להר הקודש. נקמתנו תהיה, אבל היא לא תהיה באלימות, בברבריות. היא תהיה בבניית ישובים, בתוספת ילודה, בהגברת תורה. תורה, עם וארץ. יגל יעקב, הלל מנחם, ומי ירחם. הקב״ה אנחנו נגדל”.

האחות רחל ספדה בגרון חנוק מדמעות: “הם לא היו מפסיקים להציק לי מתוך אהבה. הם לא היו מושלמים, אבל הכי טובים שיש. מה לא הייתי עושה בשביל עוד צחוק מתגלגל. עוד נסיעה עם השירים האהובים עלינו. עוד משחקים איתם. מי יירד עליי שעוד לא עברתי טסט? השמחה, הצחוק, הנתינה, לעשות טיול אחים. יהיה משעמם בלעדכם. אני באמת מתגעגעת כבר מעכשיו לשטויות שלכם”.

האח צור ספד בבכי: “לאחיי האהובים, אני לא מצליח לעכל את מה שקרה. שניהם היו שונים. תמיד היינו משחקים ביחד. תמיד הם היו מנצחים אותי, אבל לא ויתרתי לכם. עכשיו אתם בגן עדן רבים וצוחקים עליי”.

ההורים, הרב  שלום ואסתי, נשאו הספד משותף: ”על שני בניי אני בוכיה. הלל ויגל, עם שלם הולך אחריכם. הייתה בכם תורת ארץ ישראל ואהבת הארץ. הלל אהוב שלנו עם לב זהב ורגיש ואוהב וכל מי צריך עזרה – אתה היית שם.

“רעות שכזאת לעולם לא תיתן את ליבנו לשכוח. איזה חברים הייתם. כמה פשטות. מי ידביק אותנו חזרה? גליתם למקום תורה וחזרתם כלפידים. היינו ועודנו הורים גאים והפירות שיצאו מהאילן מתוקים. כמה שמחה הייתה בשמות שלכם ועכשיו המוות עלה בחלוננו.

“ה’ אנחנו אוהבים אותך ואפילו בהסתרה. מהר גריזים עליתם השמימה ובאתם ונטמנתם בירושלים. אנו בירושלים של מטה ואתם בירושלים של מעלה”.

בהלוויה השתתפו, בין היתר, השרים יואב גלנט, בצלאל סמוטריץ’ף אורית סטרוק, אופיר סופר, יצחק וסרלאוף, עמיחי אליהו, יצחק גולקנופף ויואב בן צור,  וחברי הכנסת שמחה רוטמן, עמית הלוי, טלי גוטליב, אריאל קלנר, צבי סוכות ומתן כהנא.