הגר”מ שטרנבוך למו”צים החדשים: שהציבור יתרגלו להיות ‘שואלים’

יוסף גרינבוים
|
ה' אדר התשפ"ג / 26.02.2023 12:27
ארבעה רבנים חדשים שהתחילו לכהן בחודש האחרון כ’מורי הוראה’ מטעם העדה החרדית, נכנסו אל הראב”ד הגר”מ שטרנבוך כדי לקבל את ברכתו •תמליל השיחה

במהלך השבוע האחרון נכנסו למעונו של הגר”מ שטרנבוך, ראב”ד ‘העדה’, ארבעה רבנים שהתחילו לכהן בחודש האחרון כ’מורי הוראה’ מטעם העדה החרדית.

במהלך הביקור שנמשך כרבע שעה, זכו המו”צים החדשים לקבל הדרכות והוראות על דרכי ההוראה.

לשאלת ולבקשת המו”צים לקבל הדרכה על תפקיד הרב בישראל – השיב הגר”מ שטרנבוך כי לא מספיק להיות ‘רב’, אלא צריך להרגיל את הציבור לגשת לרבנים לשאול כל שאלה שנוגעת להלכה ולא לקבל החלטות לבד, בלא להציע הדבר לפני הרב.

במרכז הביקור שאלו המו”צים כמה שאלות חמורות בהלכה הנוגעות דבר יום ביומו, וזכו לקבל הוראות מהראב”ד שקיבל מרבותיו גדולי הדור הקודם.

לפני יציאתם ניגנו המו”צים בחרדת קודש את הניגון “יהי רצון מלפני אבינו שבשמים לקיים בנו חכמי ישראל” – וקיבלו את ברכת הדרך לדרכם החדשה.

תמליל מהשיחה:

אחד הנוכחים: יש כאן מו”צים חדשים מהרבה קהילות הקודש של העדה החרדית.

הגר”מ שטרנבוך: בגמרא מובא שכאשר ראו ילד מצליח בלימודו אמרו עליו “מובטחני בו שיהא מורה הוראה בישראל”, ומשמע שהדבר הגדול ביותר הוא להיות “מורה הוראה בישראל”, וזהו התקווה שהיה מילד יהודי – שיגדל עד שיהיה מורה הוראה.

המו”צים: היום יש כבר ברוך ה’ קרוב לשישים מורי הוראה בעדה החרדית.

הגר”מ שטרנבוך: לא מספיק שיש הרבה מורי הוראה, צריך שהציבור יתחנכו להיות ‘שואלים’, ולא להחליט לבד בענייני הלכה אלא ללכת לשאול את המורה הוראה.

המו”צים: ברוך ה’ יש ציבור גדול וממילא יש הרבה שואלים.

הגר”מ שטרנבוך: זה לא תלוי זה בזה, יכול להיות ציבור גדול אבל עדיין אינם ‘שואלים’. להיות ‘שואל’ זה מדריגה.

המו”צים: בכלל התפקיד של הרב זה לחנך את הציבור להיות שואלים?

הגר”מ שטרנבוך: כן. וזה לא הולך קל.

אחד המו”צים: בפיקוח נפש כתוב הנשאל הרי זה מגונה, ומשמע שבדברים אחרים אין זה מגונה לשאול.

הגר”מ שטרנבוך: ברוך ה’ עולם התורה הולך וגדל. פעם היו מעט ממש כוללים בכל אירופה. ואמנם היו “פרום” וכפי שסיפר לי הרב דסלר זצ”ל, שבקלעם (שבליטא) היו רחובות לגברים ורחובות לנשים, ופעמים שהיו מחלקין אותו לפי זמנים, והיינו שעה זו לגברים, ושעה זו לנשים, אבל כל זה היה רק לפני מלחמת עולם הראשונה, אבל אחר כך באו המשכילים ופרצו את הכל, וכן היתה עניות גדולה לאחר המלחמה, שבקלעם היו ‘גבירים יחידים’ שהיה להם חלות בשבת, אבל רוב בני העיר אכלו לחם פשוט בשבת, וכל זה העביר אותם על דעתם ודעת קונם.