‘בושה להפגין כשהדם רותח’ מול ‘לחזק את הרשות’: דו קרב פרשניות

אלי ביתאן: אי אפשר שלא לחוש את התסכול מול התמונות הקשות. ואני מביא לכן את השאלות הקשות, אלו שאני לא רוצה שהמרואיינים ידברו עליהם, אלו שאני לא יודע מה להגיד עליהן, כשמנדי פה הוא נותן את הפתרון, אבל כשהוא לא פה…  השר לבטחון פנים מגיע לזירה ביום שישי, חוטף צעקות מאנשים, יוצא בכותרות ואז בלשכת ראש הממשלה אומרים ‘זה לא רלוונטי’, ואז מסתבר שמערכת הבטחון אומרים לו ‘זה לא רלוונטי’, והכול נראה איזשהו כאוס. מצד שני, אסון כל כך קשה, רגשות כל כך עזים בציבור, ומצד שלישי יש מחאה שמתנהלת נגד הממשלה, אתמול למעלה ממאה אלף איש יצאו לרחובות, מחר אולי שביתה, הפגנה אדירה נגד הכנסת – כל הדברים האלו קורים ביחד, וזה בלתי יאומן ובלתי נתפס.

ענת סרגוסטי: נכון, זה בלתי נתפס וזה באמת כואב. לצערי, אחד, השר לבטחון לאומי איתמר בן גביר לא מבין שהפתרון לא בכוח. אין, ניסינו, באמת מדינת ישראל בעשרות שנים של ניסיון להתמודד עם טרור לא הצליחה להכניע את הטרור ולא הצליחה להרתיע, ולא הצליחה למצוא פתרונות כי אין לזה פתרון.

אין פתרון, לא מודיעיני ולא כלום שיצליח לעצור צעיר פלסטיני, עם רכב, שהולך ודורס אנשים, ילדים קטנים, בתחנת אוטובוס. אי אפשר לעצור את זה כי שום כוח מודיעיני, הכי משוכלל ומתקדם שיהיה לא יכול להיכנס לראש של צעיר פלסטיני שמחליט לעשות  מעשה. זה לא אפשרי. הפתרון היחידי, אם אני מנסה להגיד את זה בזהירות, זה הרשות הפלסטינית. היא לא הבעיה, היא הפתרון. וככל שאנחנו החלשנו אותה אז השליטה שלה על השטח הלכה והתפוגגה ואנחנו נאלצים להתמודד עם מפגעים בודדים שקמים בבוקר ומחליטים ללכת לרצוח אנשים חפים מפשע.

הרבה פעמים זה ילדים ממש ממש קטנים, שלא הספיקו בכלל לחטוא בחיים שלהם. וזה משהו שאנחנו צריכים להבין ולהפנים. והאדון בן גביר, השר לבטחון לאומי, שהולך ומפזר הבטחות, ופיזר הבטחות עוד טרם כניסתו לכנסת וטרם כניסתו לתפקיד השר לבטחון לאומי – שהוא יצליח למגר את הטרור, הבטחות שאין להן שום שחר, שום בסיס, שום יכולת מבצעית ושום דבר. והוא ממשיך לפזר את ההבטחות האלו ומצהיר כל מיני הצהרות, הוא רק מלבה יותר את היצרים, נוטע בלב האנשים היהודים תושבי מדינת ישראל ציפיות מאד מאד גבוהות שהוא לא יוכל לספק להם אותן. וזה מאד מאד בעייתי, בגלל שבמצבים האלו צריך מישהו מתון, שירגיע את הרוחות, שירגיע את ההתלהטות.

שרי רוט: טוב, אותי רודפות בסוף שבוע זה העיניים. העיניים של הילדים האלו, אני לא יכולה להשתחרר מזה. עיניים כאלו תמימות, כאלו טובות. ואני אומרת לעצמי, הם פשוט קורבנות חינם. וזה מזעזע וזה מצמרר. עכשיו, אני לא באמת מסכימה עם ענת בקטע הזה של נחזק את הרשות ונרוויח משהו. אני גם רוצה להזכיר לענת שעיסאוויה נמצאת במזרח ירושלים ולא ממש קשורה לרשות הפלסטינית. וגם אם נחזק אותה, הם לא קשורים.

ואז ענת תבוא ותגיד: טוב, אז ניתן להם חצי מירושלים, ואני לא באמת חושבת שזה קשור, לא בגלל שאני שייכת לאסכולת בן גביר, לא כי אני ממצביעי הימין, לא כי אני מאמינה בהתלהמות ימנית, אלא שניסינו! ניסינו פה במדינת ישראל להקים ממשלות שמאל, מרכז, ממשלות ביטחוניסטיות, ממשלות שעשו את אוסלו, ממשלות שנתנו את גוש קטיף, אבל עוד לא הייתה כאן מעולם ממשלה ימנית על מלא שלפחות אומרת שהיא רוצה לעשות את מה שאיתמר בן גביר רוצה.

עכשיו, אני שוב אומרת: אני לא יודעת אם הוא יצליח, ואני אפילו לא בטוחה שזה לא מסוכן מה שהוא רוצה לעשות, ובטח לא שאלו קודם את גדולי ישראל שאני מאמינה בהם.

אני באמת חושבת שהמוות הזה הוא בערך כמו רעידת אדמה. לך תילחם ברעידת אדמה, אתה הרי לא יכול לעצור אותה. אם היא באה, היא באה, זה כוח עליון. אני באמת מאמינה שכל הדברים האלו הם חלק מתוכנית כתובה מלמעלה ומשמים, ואני כן מכניסה לדברים האלו אמונה, כי אני חושבת שבלי זה אי אפשר לשרוד.

אני כן חושבת שלכל כדור כזה יש כתובת, ושלילדים האלו הייתה תוכנית מהיום שהם נולדו, ככה הם היו צריכים לכפר על חטאי כולנו, רק דברים כאלו של אמונה יכולים לעודד אותנו בעת הזו, אני לא מכירה דרכים אחרות.

אני רק אומרת שזה שכמעט חצי מהעם יושב על המדף ואומר, לא ניצחנו ולכן נחליש את החצי שכן ניצח, חצי וחצי או 49 וכמה, לא משנה איך, זה שחצי שלא ניצח יושב והורס לחצי שכן ניצח – זה אסון.

ענת: לא, לא, לא שרי את לא תטילי את האחריות על הפיגוע על המפגינים! זה לא יעלה על הדעת, שרי.

שרי: את לא נותנת לי לגמור משפט. אמרתי שחלק מהעם שלא ניצח מחליש! את חלק מהעם שניצח.

ענת: יש זכות להפגין, למה זה מחליש?

שרי: אז אני לא באה ואומרת שהאופוזיציה הקודמת לא ניסתה להחליש את החלק שניצח. ככה זה בישראל, מאחר וזה לא כמו באמריקה שמי שמנצח לוקח את השלטון לכמה שנים שיש לו ונקודה, פה זה לא ככה. אז מה קורה? מי שלא מנצח יושב על המדף ואופס מחבל לו. ושם לו אבנים ותותחים, אז לא אמרתי שזה מה שהביא לפיגוע, אמרתי שזה כמו כוח עליון… אבל צריך לכבד, ובטח בעיתות כאלו. אמרתי גם בשבוע שעבר בשידור שההפגנה אחרי הפיגוע בנווה יעקב הייתה מיותרת.

ענת: קוראים לזה דמוקרטיה. לא יעלה על הדעת שמישהו ינסה להאשים את המפגינים או להטיל עליהם אחריות לפיגוע!

שרי: אף אחד לא הטיל עליהם אחריות, אבל לקיים הפגנה בעת שמתקיימת הלוויה זה לא מתאים!

ענת: הפיגועים האלו היו גם בממשלות שמאל וגם בממשלות ימין וגם בימין על מלא…

שרי: ימין על מלא עוד לא היה לנו. תני לי דוגמה של ממשלת ימין על מלא שהייתה פה פעם.

ענת: הפיגועים האלו קיימים גם בממשלת ימין על מלא.

שרי: לא הייתה פה עדיין, בואי ניתן להם לנסות.

ענת: שינסו, אהלן וסאהלן.

שרי: לא באמת נותנים להם לעבוד. כן יהרסו בית לא יהרסו, תנו להם לעבוד, בואי נראה.

ענת: אי אפשר להטיל אחריות על מפגינים שיוצאים לרחובות. מצטערת מאד. ואת אמרת שהמפגינים שיוצאים לרחובות מחלישים! הם לא מחלישים אלא מקיימים את הזכות האזרחית למחאה.

שרי: בעת ההלוויות וכשהדם מבעבע, אמרתי את זה גם בעת  ההלויות בנווה יעקב, לא עושים הפגנות כאלו!

ענת: ההפגנה אתמול התחילה בדקת דומיה.

שרי: אז מה אם פתחו בדקת דומייה, הם לא הפגינו נגד הפיגועים, הם הפגינו נגד השינויים במערכת המשפט.

ענת: זו אמירה בלתי אחראית מצידך (צועקת).

שרי: אחראית מאד. בעת הזו, האופוזיציה צריכה לידום! לא צריך לעשות הפגנות כשקוברים מתים. על המסכים, הפגנות על מערכת המשפט ובמקביל מסך עם הלוייה של ילד בן 8. כשקוברים ילד בן 8 המדינה צריכה לעמוד דום!

ביתאן: משפט סיכום של כל אחת מכן…

ענת: אין שום קשר בין ההפגנות לבין הפיגועים האלו ולהגיד שההפגנות גורמות לפיגועים האלו זו ממש הסתה.

שרי: אני אומרת, תחשבו על העיניים הטהורות של הילדים האלו ועכשיו תחשבו אם אתם רוצים בעת הזו להפגין על דברים שלא קשורים למעשה החבלה הזה.