הבדיחה העממית מספרת על אדם שילדים שיחקו ליד ביתו והפריעו את מנוחתו. בניסיון לסלקם אמר להם שבקצה הרחוב מחלקים עכשיו אגוזים. הילדים רצו מייד לשם, וליד ביתו של האיש השתרר שקט.
אבל במקום ליהנות מהשקט אמר האיש לעצמו: מחלקים שם אגוזים, כדאי שארוץ גם אני לשם.
זה בערך מה שמתרחש אצלנו בעת האחרונה. יוצרים תבהלה מנותקת לחלוטין מהמציאות, ואחר-כך נבהלים ממנה באמת. מאיימים בהרס הכלכלה, וכשאנשים שומעים שוב ושוב שהכלכלה תתמוטט, הם נבהלים ומתחילים למשוך את כספם.
אותו דבר קורה בתחום היהדות. שוב ושוב חוזרים על סיסמאות ‘הכפייה הדתית הגוברת’, ‘אנחנו בדרך לאיראן’, ואנשים מתחילים באמת להאמין שהנה עוד מעט יאלצו את כולם לחבוש שטריימלים. וזאת בשעה שהמציאות הפוכה לגמרי, לדאבון הלב. לא די שהמדינה אינה נעשית דתית יותר, אלא שבכל תחומי הסטטוס-קוו הישן מתחוללים נסיגה וכרסום בממדים רחבים.
נסיגה וכרסום
ראו מה קורה בעניין שמירת השבת. כמה קניונים ובתי עסק פתוחים בשבתות. כמה עובדים נאלצים לחלל את השבת, כדי לשמור על מקום עבודתם. כמה יוזמות של תחבורה ציבורית מתקיימות בשבת קודש. וכי זו ‘הכפייה הדתית הגוברת’?
ומה קורה בתחום הנישואין? האם קשה יותר או קל יותר בימינו להתחתן שלא כדת משה וישראל? ובכלל, כל מה שמתחולל כיום בארץ בתחום המשפחה, האם זה הולך לכיוון ‘איראן’ או לכיוון השני?
כך בנושא הגיור, הכשרות, החמץ בפסח ועוד ועוד. כמעט בכל תחום יש נסיגה ביהדותה של המדינה לכיוונים חילוניים וליברליים. ועדיין מהלכים אימים על הציבור שהדת משתלטת על החיים!
זה כוחה של תעמולה, שכאשר חוזרים על סיסמאות השקר שוב ושוב, ומשמיעים אותן בקול רם ובביטחון, בני-האדם מתחילים באמת להאמין שמחלקים אגוזים בקצה הרחוב. כי לא נוח לאדם להסיק שאישים מכובדים ועיתונאים מוערכים משקרים לו ומוליכים אותו שולל. הוא אומר בליבו שאם צועקים חזק כל-כך, נראה שזו האמת.
לחזור להידברות שפויה
אבל מי שמבקש לברר את אמיתת הדברים, אינו נגרר אחר הסיסמאות אלא מבקש לברר את הדברים לאשורם. ואז הוא מגלה מהר מאוד את עוצמת השקרים והפחדות הסרק. ראינו זאת פעמים רבות בעת האחרונה: כאשר שואלים את המזדעקים על ‘קץ הדמוקרטיה’ איזה סעיף בדיוק יהפוך אותנו למדינה לא-דמוקרטית, הם מתחילים לגמגם ומדקלמים שוב ושוב את הסיסמאות הריקות.
באווירה כזאת של תעמולה שקרית והכרזות על ‘קץ העולם’ בלתי-אפשרי לנהל שיח רציני. הלוא יש כאן ציבור עצום, שזכה לרוב מכריע בבחירות האחרונות, והוא משוכנע בכל ליבו שחיוני לערוך תיקונים במערכת המשפט. וכי אי-אפשר לנהל עימו דיון רציני וענייני? וכי הגישה הנכונה היא להטיח בו האשמות שהוא מבקש ‘לרסק’ את מערכת המשפט ולהפוך את ישראל לדיקטטורה? האוּמנם כך מתנהלת דמוקרטיה, באיומים ובנאצות?
הבה נרגיע את הרוחות ונחזור להידברות שפויה בין חלקי העם, לטובת כולנו.