הועדה לקידום מעמד האישה, בראשות ח”כ פנינה תמנו שטה, דנה הבוקר (שלישי) “בהשחתת שלטי חוצות בהם מופיעות נשים ואיומים על חברות פרסום ושלטי חוצות”.
בפתח הדיון אמרה היו”ר: “איך מול תופעה כה בזויה של העלמת נשים מהמרחב הציבורי יש מספר כה מועט של תיקים במשטרה, שלא נדבר על מספר כתבי האישום שעומד על תיק אחד. ללא ספק צריך להיות ברור לכולם שגורמים עבריינים מהלכים אימה על חברות פרסום ועסקים ומי שמשחית מודעות עם פרסום נשים בסוף יפגע גם בנשים.
“כאישה שגדלה בבית דתי אין שום הסבר לאירועים האלה. יש נורות אדומות שנדלקות ולא נעשה דבר. זאת צריכה להיות אחת המשימות של משטרת ישראל אבל כערך חברתי זה צריך להיות ראשון במעלה. אנחנו לא חיים באיראן ואותנו לא יעלימו”.
עדו אבגר, חוקר מרכז המחקר של הכנסת: “יש מאות תיקים בכל שנה של פני מקרקעין ולא יכולנו לבדוק כל תיק ותיק”.
היו”ר: “אז יכול להיות שיש מאות תיקים על רקע מגדרי ואנו לא יודעים”.
אבגר: “לא יכולנו לבדוק זאת במסגרת סדר הזמנים. בשש השנים האחרונות בסעיף של השחתת מודעות נפתחו 34 תיקים ו-9 תיקים צויין שהושחתה תמונת אישה. בחמש השנים האחרונות רואים מגמת ירידה של פתיחת תיקים ואולי נפתחים תיקים בסעיפי עבירה אחרים. 97% מהתיקים נסגרו, תיק אחד הועבר לרשויות התביעה. 60% מהתיקים נסגרו בשל אי ידיעת זהות העבריין. הרשויות המקומיות הן שחקן מפתח בנושא והן יכולות לשלב כוחות עם המשטרה”.
יעקב מור, בעלים מחברת מגה מדיה: “סוף סוף מרימים את הדגל גבוה ולא משאירים אותנו במאבק לבד. העולם שלנו שונה כי טלוויזיה צריך לפתוח כך גם רדיו ואינטרנט, המדיום היחיד שאינו תלוי בפעולה אקטיבית הוא שילוט החוצות. כל מסר שמועבר פוגע במישהו״.
לדברי מור, הקושי העיקרי הוא סוגיית ההרתעה: “אותו עבריין שייתפס ויפתח לו תיק מה יתנו לו, עבודות שירות או קנס? אין הרתעה – גורם ההרתעה לא קיים”.
ח”כ מתי צרפתי הרכבי: “יש לי תחושת ימי הביניים. המעבר לאלימות מילולית ופיזית הוא מעבר לפינה. לא מדובר בהשחתת שלטים עם נשים חשופות. אם משחיתים פנים של ניצולת שואה אז לאן נגיע?”
ח”כ יוליה מלינובסקי: “יש לי הרגשה שאנחנו בלופ, האירוע התחיל בכנסת ה-20 כשקידמתי חוק על כך שיש השחתת שלטים על רגע מגדרי. הגשתי הצעת חוק ולהפתעתי שרת המשפטים איילת שקד לא הסכימה להצעת החוק בטענה שזה לא יתאים למפלגות החרדיות. ליצמן אמר שאין לציבור שלהם כסף לשלם קנסות. התופעה הזאת מגעילה והיא מטעמים של מחלת נפש”.
ח”כ מלינובסקי הציגה בדיון שלל דוגמאות של שלטים שהושחתו. “בכנסת ה-24 הגענו למהפכה והגענו לנוסח מוסכם שזאת לא השחתת רכוש אלה עבירה על רקע מגדרי. אם היינו מצליחים להעביר בקריאה שנייה ושלישית בכנסת היינו הופכים למדינה מובילה בעולם ומי שמנע את החוק הייתה ח”כ עידית סילמן כי הייתה התנגדות של המפלגות חרדיות. אין טעם לבקש דין רציפות, נגיש את החוק מחדש ונראה מי מתנגד”.
ח”כ מירב בן ארי: “יש כאן ממשלת טרלול מלא מלא ואין סיכוי שחוק בנושא יעבור. צריך שהמשטרה, בתי המשפט והפרקליטות יטפלו ותהיה אמירה. אם יהיה כתב אישום ובתי משפט ינפנפו – איזו אמירה תהיה פה?”.
ח”כ עופר כסיף: “ההשחתה נובעת מהחפצת נשים. לא משחיתים נשים בגלל האופי אלה בגלל היותה אובייקט. זה הדבר היסודי שבו צריך להילחם. יש פה כניעה מראש”.
דורית בן נעים, בעלת חברת מקסימדיה: “זה לא תופעה רק של בני ברק וירושלים. זה בכל עיר בארץ באופן חד משמעי גורף ויש לי איסור להעלות פני אישה. אני 25 שנה בתחום ובכל עיר שיש שכונות דתיות יש השחתות ואנחנו כמפרסמים נוצר לנו נזק כי השלט לא טוב ונאלצים להחליף ויש עלויות. יש ערים מסוימות שבהן אני יודעת לא לשים פני אישה, כי תוך שעתיים לא יהיה שלט”.
עו”ד אורית בלולו מעיריית ירושלים: “העירייה עושה ככל שביכולתה כדי למגר את התופעה הבזויה. אין לנו כעירייה את היכולת לשמור 24 שעות ביממה את כל השלטים”.
במהלך דבריה חשפה הנציגה את פריסת המצלמות בעיר ואמרה: “התקנו 21 מצלמות שמכוונות על השלטים. 3 מצלמות בכניסה לעיר, מגשר המיתרים ועד תחנות הדלק 5 מצלמות, על כביש בגין עוד 3 על הגשר הראשון להולכי רגל ובגשר השני עוד 4. בכיכר צה”ל 3 מצלמות ובגשר נוסף ברחוב שמואל בית 5 מצלמות ובגשר רמת שרת עוד מצלמות. בקריית העירייה יש עשר מצלמות רלוונטיות שהותקנו לפני מספר שנים. יש יחידה ייעודית שצופה על כל שלטי החוצות 24/7. קשה לתפוס עבריין שמבצע השחתה כשהם רעולי פנים בשעות הלילה וקשה לזהות אותם. הושקעו עשרות אלפי שקלים והוגשו שתי תלונות. לא מצליחים לתפוס על חם את העבריינים”.
רפ”ק ישראל שמרלינג, קצין מדור חקירות במשטרת ישראל: “המכנה המשותף לכל הדוברים בדיון הוא שאין תלונות. מדובר בכמות שקשה מאוד להצביע על תופעה”.
היו”ר: “הצבענו על 30 תלונות שרק אחת הגיעה לתביעה”.
רפ”ק שמרלינג: “כשיש תיק עם יכולת לפתח ולקדם אותו אז נעשה כן. מגיעים רעולי פנים והאירוע לוקח שניות בודדות והסיכוי להגיע לעבריין הוא נמוך ביותר. הכדור לא נמצא אצל המשטרה”.
היו”ר תהתה: “על כל ביצוע עבירה יכול לבוא רעול פנים אז לא עושים כלום? אם צריך להציב באופן אקטיבי פעילות סמויה להציב תמונות נשים באזורים מסוימים אז תעשו זאת”.
רפ”ק שמרלינג שאל: “כשייתפס העבריין, תמוצה החקירה, יועבר לתביעות ויוגש כתב אישום והעונש הוא קנס, מה אז?”.
היו”ר כעסה: “העונש הוא שנת מאסר תלוי בסיווג. אתה בא להטיל הכל על המחוקק? אני רוצה תשובות פרקטיות. אני לא אחיה עם תשובה כזאת. אתה אומר משטרת ישראל לא נותנת סדר קדימויות לסיפור?”.
קצין המשטרה: “המשטרה קובעת את סדר הקדימויות על פי חומרת העבירה. כשאין לי תלונות שניתן לקדם אותן אז בנסיבות כאלה המשטרה תתן קשב נמוך יותר. בנסיבות הכוללות התוצאה מדברת בעד עצמה”.