ד”ר צבי צמרת ז”ל: הידיד החרדי נפרד מה”מענטש” שהשכין שלום

הבוקר התבשרתי על פטירתו של ידידי היקר רב הפעלים ד”ר צבי צמרת ז”ל, שהלך לעולמו בגיל 78.

ד”ר צבי בילינסקי נולד בנתניה. את פעילותו החינוכית החל כבר בנערותו בתנועת הנוער העובד, עבר לקיבוץ, מאנשי כינרת, מנהל בית הספר התיכון המקיף במדרשת שדה בוקר, בית הספר התיכון המקיף בקריית שמונה, שליח לברית המועצות לשעבר, לימד עשרות שנים במוסדות להשכלה גבוהה, בחוג לחינוך באוניברסיטה העברית, בחוג ליהדות זמננו באוניברסיטת בר-אילן, במרכז הבינתחומי בהרצליה, במכללת הרצוג באלון שבות, במכללת שערי משפט, בישיבת ההסדר ‘אהבת ישראל’ בנתיבות.

הוא היה היסטוריון, איש חינוך ופעיל ציבורי ישראלי, “מענטש” בליבו ונשמתו, אהב את העם היושב בציון ומסר את נפשו למען יהודים, כאשר עיקר פועלו היה בפריפריה החברתית של ישראל: ליצור חיבור, הקשר והבנה בין חלקי העם – ולפתור בדרכי נועם מועקות ומוגלות בלתי מגלידים.

בשנת 1993 הוציא לאור את הספר החשוב ‘ימי כור ההיתוך, ועדת חקירה לחינוך ילדי העולים (1950)’ – ועדה שנועדה להתמודד עם האשמות החמורות על כפייה אנטי-דתית במחנות העולים.  הוא נגע בכל הפצעים המדממים של מאבקי דת ומדינה, והתמודד עם הטענות בעיניים פקוחות, אובייקטיביות, ללא הטיה.

מכאן אך טבעי שהוא הצליח גם במשימה הבאה, כאשר  ב-1996 עמד בראש ‘ועדת צמרת’ לבדיקת הסדרי הנסיעה בשבת ברחוב בר-אילן בירושלים. הצעות הוועדה התקבלו על ידי בית המשפט העליון וסיימו סכסוך רב שנים בירושלים.

ד”ר צמרת היה איש של גשר והידברות. לכן היה בין מנסחי ‘אמנת כנרת’, ששאפה ליצור מכנה משותף לזרמים והמחנות השונים בציבור היהודי (ימין-שמאל, דתיים-חילוניים וכו’), פעל למען יהודים-אתיופים להייטק בקיבוץ נחשון, הקים וניהל את ‘קבוצת ירוחם’, ותמך בכל כוחו ברבנית עדינה בר-שלום למען המכללה החרדית בירושלים.

היינו יחד בשולחן עגול של חילונים-דתיים-חרדים בבית שמש. מסביב לשולחן העגול הכרתי אותו ומאז התיידדנו. הוא היה מזמן אותי בפני הסטודנטים שלו ואמר: ‘הנה אנחנו כאן ביחד, ובעבר היינו משני צידי המתרס. הוא ניהל את המאבק על סגירת רחוב בר-אילן בשבתות ואני עמדתי בראש הוועדה הממשלתית, וניהלנו שיחות מתחת לשולחן שהביא להרגעה והסדרה של הסוגייה’.

הפכנו ידידים. ביקרתי כמה פעמים בביתו בבית שמש ואחר-כך בקרית מנורת שבעה הקנים במודיעין. נחשפתי לפנימיות המדהימה של האיש, לשיעורי תורה ופרשת השבוע, לסקרנות תורנית עמוקה, לאוצר היקר של מאמרים, חיבורים וספרים שכתב בנושאים חינוכיים רחבים ביותר; נחשפתי גם לאוספים המרתקים שלו וגם תרמתי לו לאוסף של תמונות “פגישת אברהם עם המלאכים”, שקישטו את קירות ביתו בסגנון מרהיב עין. הוא גם ביקר בביתי בבית שמש והשתתף בשמחת נישואי ילדיי, והתיידד עם בני משפחתי (לא אכחיד אם אומר שמצאתי בו בבואה ואישיות כובשת שהזכיר לי באספקטים מסוימים את סבי, הרב ד”ר שלמה פפנהיים ז”ל).

“אִישׁ הָאַשׁכּוֹלוֹת” – איש שהכל בו. ד”ר צבי צמרת ז”ל היה המובן המודרני של תואר נכבד זה, אדם משכיל, בעל ידע מעמיק ורחב היקף בתחומי מדע ורוח רבים ומגוונים.

יהא זכרו ברוך.