“לפעמים אני חושב שאילו היו בן גוריון וגולדה חיים היום, הם היו חושבים שהשתגענו: מהיכן הגיעה התאווה העצומה הזו לעבוד בשבת למשל? לשאוף לניתוק מכל זהות יהודית במוסדות החינוך? להתעקש על ‘משפט אזרחי’ ולהימנע משימוש תכוף במשפט העברי ובתנ”ך בכלל”? את השאלות הנוקבות הללו מעלה אחד מהמשוררים החשובים הפועלים היום בישראל – מירון ח. איזקסון.
בשיחה עם ‘חרדים 10’ מביע איזקסון דאגה עמוקה לנוכח המתרחש בפוליטיקה הישראלית בשבועות האחרונים. הפוליטיקה החרדית לא חפה מטעויות לדבריו, אולם את ההתנהגות של ‘המחנה הליברלי’ הוא רואה כאדם שנכנס לצלול בים, ושכח כי מעת לעת הוא נדרש לחזור ליבשה, או להוציא את ראשו החוצה כדי לשאוף חמצן: “אם הציונות הליברלית לא תוציא את ראשה כדי לנשום יהדות – היא לא תשרוד. בלי שבת, בלי תנ”ך, בלי זהות יהודית אין לנו כלום, הגוף בפשטות, לא יחזיק”.
דבריו של המשורר הישראלי הנחשב, המשמש גם כפרופסור באוני’ בר-אילן מגיעים על רקע קולותיהם של אנשי תרבות רבים, אמנים זמרים ומשוררים שבחרו להעמיד את עצמם באופן אבסולוטי במחנה המתנגד לממשלת נתניהו, הימין והחרדים.
צור ישראל במגילת העצמאות
סיפורו של איזקסון מתחיל מספר דורות אחורה והוא נטוע עמוק בתרבות הישראלית והציונית. מצד אחד הוא נינו של ד”ר אהרן מאיר מזי”א, רופא אשר שימש כיושב ראש ועד הלשון העברית לאחר שהחליף את אליעזר בן-יהודה [“סבא המציא מילים רבות שנתפסות היום כטריוויאליות כמו למשל את התארים ‘אח’ ו’אחות’ בהקשר של עבודה עם חולים”], ומן הצד השני הוא נצר למשפחת ציזלינג – שבניה היו רבנים מפורסמים עוד בתקופת הגאון מוילנא. אח סבו אגב, הוא אהרן ציזלינג, שר החקלאות הראשון מדינת ישראל ואיש מפ”ם, ממנסחיה המרכזיים של מגילת העצמאות.
“לא רבים יודעים אך הפשרה סביב המינוח ‘צור ישראל’ במגילה נערכה בינו לבין הרב מימון”, מגלה איזקסון, “הרב מימון ביקש להזכיר את שם הקב”ה במגילה, ואהרן איש השמאל המובהק התנגד בתוקף, המינוח ‘צור ישראל’ הוצע כביטוי ביניים שעשוי להיתפס מחד כתיאור של עוצמת העם היהודי, ומאידך שם תואר לקדוש ברוך הוא”.
הוריו, אליהו – נשיא הפרדסנות והתאחדות האיכרים בארץ ישראל, ואמו רות – יושבת-ראש ויצו העולמית היו דתיים ‘פושרים’ והנער מירון גדל כילד חילוני. השינוי ארע סביב בר המצווה כאשר חלה באורח קשה עד שלשמו נוסף השם ‘חיים’, ונפשו הלירית שעסקה בשירה כבר מגיל צעיר הובילה אותו להכרזה כי הוא מאמין בקב”ה עוד קודם בר המצווה: “הייתי ילד יחיד מתוך 1,200 ילדים בגימנסיה העברית בהרצליה שחבש כיפה”, נזכר היום איזקסון, “את הידע שלי ביהדות צברתי מלמידה עצמית בשנים הללו”.
איך קיבלו את זה בבית הספר שנחשב ל’מעוז החילוניות”?
“אפתיע אותך אולי בכך שהדבר התקבל בצורה יפה, הילדים כיבדו אותי ואפילו בספר המחזור של שנתי האחרונה בגימנסיה נכתב בהומור מעורב בחיבה כי, ‘איזקסון הפך את כל ילדי בית הספר, מעובדי כוכבים ומזלות לשומרי מצוות’, אומר בכנות: אינני משוכנע שההתנהגות והיחס הזה היו מתקיימים היום – בגימנסיה או בכל מעוז חילוני אחר”.
בין אצ”ג לגרא”מ שך זצ”ל
הצעיר הדתי התגייס לצה”ל, שירת במודיעין ובחיל הים והקפיד ללמוד בערבים גמרא ומורה נבוכים. משם פנה ללימודי משפטים כשמקביל הוא אינו זונח את תחביב השירה. הוא מפרסם את ספר השירה הראשון שלו שמקבל המלצה מלא אחר מאשר – אורי צבי גרינברג [אצ”ג], אולי גדול המשוררים העבריים במאות האחרונות. “הגעתי אליו כבחור צעיר עם שירים”, נזכר היום איזקסון, “והוא שלח אותי ל’מעריב’, הייתי כילד שמקשיב לרבו וזכיתי שהוא אפילו גילה שמץ של הומור בשיחותינו”.
כמו בילדות, המרכיבים הבלתי צפויים באישיותו הובילו את תלמידו הנאמן של אצ”ג אל… ישיבת חברון, בראשות רבי שמחה זיסל ברוידא זצ”ל, שם למד בחברותא ב’אוייצר’ עם תלמיד חכם עצום בשם הרב אייזן, האיש שגם הכיר לו לראשונה את הרב שך.
“סיפרתי לו על בעייה משפחתית והוא שאל בפשטות: למה לא תתייעץ עם הרב שך. הסברתי לו שאינני שייך ל’עולם הזה’, אך הוא הפנה אותי לרב וולף [המשב”ק של הגרא”מ, א.ה] והוא ארגן לי פגישה עם המנהיג הליטאי הגדול. כשהצגתי בפניו את הבעייה, אמר הרב: ‘מאחר ששאלתך עוסקת בענייני משפחתך אני מציע שנקבע פגישה נוספת שבה ישתתף גם אבא’, וכך היה, אבא הגיע לפגישה הבאה ובין שני האנשים הכל כך שונים הללו נוצר קשר מיוחד”.
למה אתה מתכוון ‘קשר מיוחד’?
“אבא היה איש ציבור, איש ידוע ובכיר בליכוד וכשהגיע לרב שך וגילה עד כמה מדובר באדם רציונלי – הוא הופתע. גילינו אדם נעים, אנושי ובעיקר מאד רציונלי שמתנגד לכל פיתרון ‘פעלולי’ או קיצור דרך, הרב אגב נהנה גם לשמוע מאבא שהכיר היטב את ראשי הממשלה בישראל את נבכי הפוליטיקה הישראלית, ובאחת הפגישות שאל אבא את הרב האם יאות לבקר אותו גם כן, הרב השיב מיד: ומדוע לא? וכך כשהרב ביקר בהרצליה ב’מדיקל-סנטר’ קיבלנו טלפון מהרב אסחייק שהודיע שהרב יכול להגיע. אנקדוטה אחת שזכורה לי היא, שאמא, כזכור ראשת ויצ”ו העולמית, שאלה את הרב שך אם היא רשאית גם כן לשבת בשולחן והרב ענה לה בטבעיות: ‘הלא זהו ביתה’ ומה השאלה, שוב, רציונליות וראש בריא”.
גם דור ההמשך הספיק לבקר בביתו של ראש הישיבה, וכשבנו של איזקסון סיפר לתלמידו של הגרא”מ הגאון הרב אהרן גרז שיבדל לחיים – כי הוא משרת על סטי”ל, התפעל הרב ואמר לו: ”שמירת השבת שלי כאן בבני ברק אינה חכמה גדולה, שמירת השבת שלך על הסטי”ל שם בלב הים היא הגדולה”.
הגיעה העת להסכמות
המורכבות והזהויות המרובות בהן מחזיק איזקסון הביאו אותו להקים בשנות ה-80 את הועדה הראשונה ליחסי דתיים-חילוניים, בשליחותו של יו”ר המפד”ל דאז זבולון המר. בוועדה השתתפו שמות מיתיים כמו הרב שמחה קוק זצ”ל, הרב אהרן ליכטנשטיין זצ”ל, השופטת רות גביזון העיתונאי טומי לפיד ועוד. הועדה שנפגשה עם הרבנים הראשיים היוותה בסיס לאמנות המאחרות יותר ביניהם ועידת גביזון בן-נון, אמנת כינרת ואמנת גביזון מדן.
לא מעט אמנות וניסיונות, האם יש בכלל סיכוי לחיים משותפים?
“העירוב הדתי והפוליטי הפך לבלתי נסבל. הצדדים עושים בדת שימוש למקפצה פוליטית. האם טומי לפיד היה זוכה למספר מנדטים כה גדול בלי התחושה שהצד החרדי ‘לוחץ’ חזק מידי? האם הקמת הממשלה הימנית הנוכחית היתה מתאפשרת ללא ההגזמה של השמאל בשנים האחרונות? שתי הקבוצות מזינות האחת את השניה וההכאה ההדדית אולי מעניקה להם חיזוק רגעי, אך כזה שיחזור אליהן בהמשך כמוברנג”.
אחת הדוגמאות בהן הוא עושה שימוש היא סוגיית השירות בצה”ל: “על השולחן הונח לפני מספר שנים חוק גיוס שהיה מקובל לא רק על לפיד אלא גם על, כמעט כל המפלגות החרדיות, אבל הצדדים לא השכילו לסיים את זה אז. מה קיבלנו? שוב התכתשות הדדית והפתרון רק התרחק”.
טיעונו המרכזי של איזקסון הוא כי ניתן לקיים חיים משותפים כל עוד הצדדים לא חשים כי העומדים מולם ‘מאיימים’ עליהם: “בציבור הרחב קיים רצון עז לדעת, לשמוע, להאזין, ניתן להגיע אליו ללא מאמץ. כל עוד אינך מציב את עצמך בפוזיציה מאיימת, ניתן גם לפתוח שולחן עם בכירים משני הצדדים ולהגיע להסכמות מרחיקות לכת. אני מאמין שעל מרבית הנושאים ניתן להגיע להסכמה”. האם מדובר במאוויים של משורר בעל נפש רגישה ולא באופציה פרקטית? קשה לדעת, אולם לאחר פרסום מתווה בעלז בשנה האחרונה [שבינתיים בוטל], אפשר שגם מהלכים סופר-נועזים אפשריים אם רק רצון טוב קיים.
בימים אלו חתם פרופ’ איזקסון עם שורה של אקדמאים ואישי ציבור בכירים ביניהם רבקה רביץ ראשת המטה של הנשיא העשירי, פרופ’ בנימין בראון, פרופ’ נסים מזרחי ועוד – על קול הקורא – תחת הכותרת ‘את אחי אנוכי מבקש’ – הן למתנגדי הרפורמה המשפטית והן לתומכיה להידבר ביניהם. יזמה זו, מהווה תנועת נגד כנגד הפרסומים של בכירים בציבוריות הישראלית הקוראים לבטל באופן מיידי את היוזמה שמובילים רה”מ ושר המשפטים לוין.
בין יהדות לאמנות
החיבור עליו מדבר המשורר אינו רק בין ‘החברים-אויבים’ – דתיים וחילוניים, אלא גם בין ‘החברים-אויבים’ יהדות ואמנות. “האמונה היהודית והשירה לא תמיד מסתדרים, הם גם הולכים מכות אבל אלו מכות של אוהבים”, הוא אומר.
גדולי הדור הוא מדגיש, תמכו בשילוב שבין אמנות ויהדות. הרב קוק כתב שלא תחייה לאומית מלאה ללא תחיית הספרות, הרבי מליובאוויטש תמך כידוע בשילוב הזה – ישנם מכתבים מפורסמים על כך, ועם הרב שטיינזלץ ערכו הוא והסופר שאול מייזליש סרט בשם ‘רב אמן’ – תרתי משמע. “ישבנו מולו, הוא פמפם במקטרת המפורסמת שלו, וענה לשאלותי אודות השילוב בין ‘יהדות לאמנות’ בתשובה שנפתחה במילים: “אנחנו בתקופת דמדומים והכללים הרגילים לא חלים”.
ובכל זאת, היכן אנו מוצאים יחס לאמנות בתורה?
“מה זאת אומרת, התורה היא שירה, שירה מופלאה שאין טקסטים קיימים המתקרבים אליה: ‘ויאהב גם את רחל מלאה’, חמש מילים מקראיות שמגלמות בתוכן כל כך הרבה, ‘לא טוב היות האדם לבדו’, זו הרי שירה אלוהית, ניגון של הנפש. התנ”ך כתוב כשירה רבת שכבות מתומצתת בדיוק מופלא. את אירוע עקדת יצחק מתארת התורה במספר מילים מרתקות – אירוע שבאתוס, במיתולוגיה היוונית היה ‘לוקח’ מיליון פסוקים. התורה שלנו מאפשרת לנו לחיות את האירועים מחדש, משל היינו שם בגופינו”.
מה יש לך לומר לצעירים חרדים שנפשם חשקה באמנות?
“אני מודע לחשש הקיים אצל רבנים חשובים מהעיסוק באמנות אצל צעירים חרדים. ישנם נושאים הנושאים אלמנטים של [חוסר] צניעות, שאין למחנכים רצון לעודד את פיתוחם, עם זאת, אולי אפתיע אותך אם אקבע שדווקא הצבת הגבולות הנוקשה עלולה לפגוע ביהדותם של אותם צעירים. מדוע? כי לצעירים וצעירות אלו יש נפש רגישה שמבקשת להתפרץ, לייצר גלים, ולפכות על החוף ואם לזרימה הזו יוצב סכר הם עלולים בשלב מסויים לבעוט בכל, גם ביסודות הדת והיהדות. היכולת ליצור, לחדש ולממש את עצמך היא חלק אינטגרלי מהנפש היהודית ואל לנו לחסום אותה”.
