ישיבת הממשלה לאישור תקציב 2015 שהיתה אמורה להתקיים הבוקר הולכת ומתרחקת. נכון לעכשיו היא מסתתרת מאחורי המושג החמקמק אחרי החגים. כבר שבועיים עברו מתום צוק איתן ותקציב המדינה עוד לא נראה באופק. אף אחד במערכת הפוליטית לא מאמין שאפשר להעביר תקציב מדינה שיכלול את הגדלת תקציב הביטחון, את תוכנית מע”מ אפס מבלי לפרוץ את הגירעון וללא העלאת מסים.
כולם ממתינים להכרעה של שר האוצר, על מה הוא מוכן לוותר. יאיר לפיד כרגע הוא כמו המלט במחזה של שייקספיר, שלא מצליח להכריע אם להיות לא להיות. להיות שר האוצר ולוותר על העקרונות, ההבטחות, על תוכנית מע”מ אפס ועל ההתנגדות להעלאת מסים, או לחדול מלשמש שר אוצר ולפרוש.
ראש הממשלה נותן ללפיד להתלבט. בקדנציה הנוכחית נמנע נתניהו מלהתערב בענייניו של שר האוצר. שוק הנדל”ן רותח, מחירי הדיור ממריאים, תכנית מע”מ אפס מעוררת סערות, ונתניהו שותק. כאבי תורת ההכתשה, ראש הממשלה מביט מהצד בהנאה בלפיד שכותש את עצמו. כל יום שעובר שר האוצר ממסמר את עצמו עם עוד הבטחות והתחייבויות לציבור, צולל בסקרים ומאבד מנדטים. היעדר ההתערבות של נתניהו היא ההתערבות הכי גדולה. רק לפני חודשיים הוא לא התערב בבחירת נשיא המדינה.
מהיום הראשון של הממשלה הנוכחית לא היתה אהבה גדולה בין נתניהו ללפיד. יו”ר יש עתיד כפה על ראש הממשלה לצרף את בנט לקואליציה ולהשאיר את החרדים בחוץ, וראש הממשלה כלא את לפיד במשרד האוצר כתשובה לשאלתו איפה הכסף.
אווירה טובה או אש וגופרית?
בסביבתם טוענים שהפגישות ביניהם מתקיימות ברוח טובה, הם מצטלמים מחייכים ולוחצים ידיים, אבל בפנים יש אש וגופרית. המשבר הוא אמיתי. לפיד רואה את נתניהו מחבק את הנגידה ותומך בהעלאת תקציב הביטחון, נתניהו רואה את ההתעקשות של לפיד על מע”מ אפס ואת ההצהרות נגדו.
רק על דבר אחד שניהם מסכימים: אף צד אינו מעוניין בהקדמת הבחירות. זה האינטרס המאחד. שאר העמדות סותרות: נתניהו רואה בעיקר את האיומים האסטרטגיים, את דאעש, עזה, איראן, לפיד חושב שצריך להשקיע יותר במעמד הביניים. נתניהו מהרהר על צירוף החרדים לממשלה, לפיד חולם על אופוזיציה.
וזה התרחיש האולטימטיבי מבחינת לפיד. בסביבתו סבורים שספסלי האופוזיציה יעשו לו רק טוב. הוא יוכל להפיל על נתניהו את העלייה הבלתי ניתנת לעצירה במחירי הדיור, ויחיה שוב את המלחמה בחרדים. אחרי שהרג את איסמאעיל הניה ומוחמד דף, לפיד רוצה לזנוח את התחפושת המדינית ועכשיו הוא מנסה להחזיר שוב את סדר היום האנטי חרדי. לפיד רואה בעיני רוחו רק דבר אחד: הוא נתן הבטחה שאינו מצליח לפרוע. שבועת האמונים שלו היא למע”מ אפס. אם לא יהיה לו מע”מ, הוא יצא אפס.
עבור נתניהו זה תרחיש בלהות. הוא נזכר איך כשעזב לפיד את ערוץ 2 צפו לו הסקרים התרסקות לאחר שהמסך שלו יחשיך. איך זה נגמר כולם יודעים. מבחינתו לפיד באופוזיציה זה הרע במלואו. הוא כבר מעדיף בחירות שייפטרו אותו מהבטחות והתחייבויות הכספיות שפיזר שר האוצר, וגם מלפיד עצמו. שניים בכרטיס אחד.
קשה להעריך מי יישבר ראשון. לנתניהו יש רקורד של ממצמץ, לפיד הולך עם הראש בקיר. בינתיים נערך נתניהו לכל תסריט אפשרי לסיום המחזה. בזמן שלפיד רץ בין שוחות האולפנים בזמן המלחמה, חפר נתניהו מנהרות תחתיו והידק את הקשר עם החרדים.
הפצצה שהטיל השבוע ח”כ משה גפני כשהצהיר שנתניהו אינו תומך בחוק מע”מ אפס, זעזעה את הדיון בוועדת הכספים ונתנה לחברי האופוזיציה חצי שעה של צחוקים ונחת. בפועל אף אחד לא באמת נפל מהכיסא, רק נתניהו נע באי נוחות. לא כך תכנן לצאת מהארון. מבחינתו הספיקה הדלפת תמונתם של ראשי יהדות התורה, ליצמן וגפני יוצאים מלשכתו ביום שני בבוקר. תמונה אחת שווה יותר מ-1,000 מילים שהיה אומר ללפיד.
הפגישה הוגדרה “כעדכון שוטף” של ראשי הסיעות, אבל דיברו בה על הכל. גם על פוליטיקה. בעיקר על פוליטיקה. במשך שעה וחצי נתניהו בחן עם החרדים תרחישים פוליטיים ושטח בפניהם את עמדותיו. הם מצדם התחייבו שלא להדליף, אלא שגפני לא עמד בפיתוי ותיאר בפני חברי ועדת הכספים את התחושות שאיתן יצא מהפגישה עם ראש הממשלה: נתניהו מתנגד לחוק. שניות לאחר מכן החל הטלפון של גפני לרטוט בעצבנות. אנשיו של רה”מ היו על הקו.
המאבק על מע”מ 0%
בראיון ברדיו אמר ליצמן כי בפגישה לא דובר על צירוף החרדים לקואליציה הנוכחית. עד עכשיו לא דיברו על זה כי הנחת העבודה היתה שליברמן יטיל על כך וטו, אבל ההצהרה המפתיעה של השבוע מפיו של שר החוץ אביגדור ליברמן. נדמה היה בשבועות האחרונים שליברמן מתואם בציר חילוני עם לפיד ולא יאפשר לנתניהו להחליף את יש עתיד בחרדים. אבל ליברמן כדרכו לא בכיס של אף אחד. השבוע אמר לתא הכתבים המדיניים כי לא יטיל וטו על צירוף החרדים לקואליציה.
שר החוץ הסביר כי הוא אמנם מתנגד לצירוף החרדים לממשלה בשל עלות החזרת הקצבאות והדרישות הנוספות של החרדים שנאמדות ב-3.5 מיליארד שקל, אבל אם צירוף החרדים ימנע בחירות, הוא יהיה מוכן לשקול מחדש. בחישוב מהיר, עלות מע”מ 0 שתבוטל אם ייכנסו החרדים תתקזז עם עלות כניסת החרדים, וזה עוד לפני שבוטלו כל ההתחייבויות שנתן לפיד לגרמן, אלאלוף ולניצולי השואה. בקיצור, העסק נשמע משתלם כלכלית.
האמירה הזו של ליברמן פותחת אפשרויות נוספות. החלטת נתניהו הבוקר לדחות את ישיבת הממשלה ביום א שהיתה מיועדת לדון בחוק הגיור שמרתיח את החרדים זה נראה כצעד בונה אמון. נתניהו מפלרטט בגלוי עם החרדים בבחינת שלח לחמך. זה אולי לא יבשיל לקואליציה חלופית בכנסת הזו, אבל הוא משקיע בהם זמן ומרץ במחשבה לכנסת הבאה. גם בבחירות 2009 הוא סגר קואליציה עם החרדים עוד לפני הבחירות. ללבני לא עזרו ההסברים ש28- המנדטים של קדימה הם יותר מ-27 של הליכוד.
מה שיקבע את גורלה של הקואליציה, אם תמשיך להתקיים או להתפרק, הוא לא ההסדרה עם הפלשתינים או צוק איתן. השאלה הגדולה היא אם יש מע”מ אפס או אין. נתניהו יצטרך להכריע אם הוא מוותר על לפיד, או שנשאר איתו ומאכזב את החרדים בחוץ בפעם השניה והקטלנית.
לנתניהו יש צרות מבחוץ, אבל גם צרות מבית. כלפי חוץ הוא נלחם בלפיד, ובפנים יש לו ירי מתוך הנגמש. יו”ר מרכז הליכוד, דני דנון, לא התרשם מהעובדה שנתניהו סיים את צוק איתן חזק, והוא ממשיך לאתגר אותו ולהניח לו מטעני צד.
ביום שני יעמדו חלק מחברי מרכז הליכוד בדילמה: האם להשתתף בישיבת הזדהות עם תושבי הדרום באשקלון של מרכז המפלגה שארגן דנון, או בכנס של ראש הממשלה בפתח תקווה. השבוע הציע יו”ר המרכז הנמרץ לאנשיו של נתניהו להזיז את מועד הכינוס כדי לאפשר לראש הממשלה להשתתף בו. לטענתו של דנון נתניהו התחמק בטענה שיומן האירועים שלו צפוף והוא מיהר לקבוע אירוע ליכודי באשקלון שיקדים את הכנס של דנון.
במפלגה מאשימים שנתניהו – שמאז ומעולם סבל מיציאה לשטח – בורח מהתמודדות עם הקהל הליכודי אחרי תוצאות המבצע בעזה ומעדיף כנסים סגורים עם קהל שנבחר בפינצטה. דנון בולע את הרוק. כינוס המרכז שיתקיים ביום שני יעבור בשלום, אבל לו רק היה נתניהו עובר על סמכויות היו”ר, היה מגלה שדנון יכול לעשות לו קרקס ולזמן את מרכז המפלגה לשלושה כינוסים כראות עיניו.
כבר בדצמבר מתכנן דנון לכנס דיון והצבעה על הצעה שתחייב יו”ר תנועה שירצה להיבחר שוב לראשות ממשלה, להשיג רוב של 60% ממתפקדי המפלגה. ויש לו עוד ערימה של 90 הצעות כאלו שהוגשו בשנה האחרונה. אם נתניהו יבקש להקדים את הפריימריז לחודשים הקרובים, הוא עלול למצוא את עצמו בבעיה. דנון, שפוטר מתפקידו במהלך מבצע צוק איתן, נחוש ללמד אותו שעדיף סגן שר שיורה מבפנים החוצה, ולא סגן שר מפוטר שיורה בתוך הנגמ”ש.
כשהכוסות יושקו והנוכחים יברכו לשנה טובה, ודאי ייזכר נתניהו שהפסקת האש עם חמאס צפויה להסתיים בערב החג. אפשר להעריך שנאומו יוקדש לנושאים הקרובים לליבו, איראן ודעאש. זה יהיה נאום ממלכתי של ראש ממשלה, חזק ויציב ששרד את המלחמה ומוביל בסקרים.
גם האמריקאים נחשפים לנתונים האלה, אבל בניגוד לישראלים, הם מאמינים שיש אלטרנטיבה. השבוע זכה יו”ר האופוזיציה, בוז’י הרצוג, להתארח בבית הלבן כמה שעות לפני שהנשיא אובמה נשא את נאום אסטרטגיית הלחימה בדעאש. הרצוג נפגש עם שניים מבכירי אנשיו של הנשיא האמריקני: ראש הסגל דניס מקדאנה ואנתוני בלינקן, סגנה של היועצת לביטחון לאומי סוזן רייס, בעוד כל אנשי הנשיא מתרוצצים לקראת הנאום ההיסטורי.
האמריקאים עושים מחקרים על ישראל, בודקים לאן נושבת הרוח. יש להם מקורות טובים. אם לא היו רואים בהרצוג פוטנציאל לשינוי בישראל, לא היו מקדישים לו זמן. בעוד כשבועיים יבקר נתניהו באו”ם ואולי גם בוושינגטון. אפשר יהיה להשוות בין הפגישות שלהן יזכה לעומת אלו של יו”ר האופוזיציה כדי לקבל הצצה למוח האמריקני. אולי באמת נדע מה הוא חושב על נתניהו.
מדלל חרדים
לפני כשלושה שבועות נפגשו ראש העיר ירושלים, ניר ברקת וסגנו, קובי כחלון, עם שר הפנים גדעון סער בתל אביב. ברקת וכחלון הציגו בפני סער שלוש חלופות לאיחוד רשויות עם ירושלים: מבשרת ציון, אורה-עמינדב, וצור הדסה. סער התלהב מהאופציה השלישית והנחה את הצוות המקצועי במשרדו לגבש תוכנית עבודה.
סיפוח צור הדסה עולה בקנה אחד עם תכנית איחוד הרשויות הגדולה, מה גם שזו התוכנית הפשוטה ביותר להוצאה אל הפועל: בראש היישוב לא עומד ליכודניק עם צבא מתפקדים שהתנגדותו יכולה לפעול נגד סער ביום מן הימים. עוד לא סיים לאחד את תל אביב עם בת ים וכבר ירושלים, הנה אני בא.
האינטרס הירושלמי הוא אימפריאליזם, או התרחבות הכרחית – תלוי את מי שואלים- אך חשוב מכך: דילול קולות החרדים בעיר, מהלך שיקנה לברקת יתרון בבחירות הבאות. גם כוחם של הערבים יפחת, אבל בניגוד לחרדים שנוהרים אל הקלפיות, המגזר הערבי ממעט להצביע. המסה החילונית תלך עם ברקת.
לשר הפנים יש צידוק כלכלי למהלך. איחוד רשויות יחסוך הרבה כסף, וסער יגשים חלומם של הרבה שרים שבאו לפניו. גם קופון פוליטי ייגזר: סער ירוויח את תמיכת ראש העיר ירושלים כשיתמודד לראשות הממשלה.
כמה סימבולי שהמהלך נחשף יומיים לאחר שסער הצהיר במרכז להעצמת האזרח שיש שרים שעושים רק פוליטיקה ולא עובדים. ובכלל, מעניין מה חושבים על כך החרדים שרק לפני כחודשיים סער סגר עבורם את הפיצוציות בתל אביב.
בעיריית ירושלים בחרו שלא להתייחס לדברים. ממשרד הפנים לא נמסרה תגובה.