מארס 2014. “עצרת המיליון” – הציבור החרדי יוצא לרחובות ירושלים במחאה נגד חוק גיוס בני הישיבות. הימים ימי “ממשלת האחים”, שממנה הוחרמו הנציגים החרדים, כשחוק גיוס חדש נרקם. פטרוניו: עפר שלח מיש עתיד ואיילת שקד מהבית היהודי, שמנסה קצת לרכך. התוצאה, בעין חרדית, אומללה: הרבה יעדי גיוס ובריכה שצריך לרוקן. בתוכה לא היו דגים כי אם הילדים שלנו, הילדים שלי.
באותו בוקר, עת הסעתי את בני לישיבה, נשמעו רמקולים עוצמתיים מכריזים על העצרת. התרגשתי, מצד אחד, ומצד שני חשתי פחד ואימה. מישהו מנסה לנתק את ציפור נפשי מהחינוך של בית אבא. לך תסביר לאם צעירה שמדינת ישראל איננה רוסיה, שאיש לא יגייס את הילד בכוח, שהכול יתבצע בהדרגה ובתבונה – הפחד היה שם, והוא טרי בליבי עד היום.
קצת לפני הקמת ממשלת האחים ביטל בית המשפט העליון את חוק טל, שניסה לעשות סדר בנושא הגיוס, ונפתח מחול שדים שטרם הוסדר עד היום. ממשלות הוקמו ופורקו בגלל החוק, כאשר כל חמשת סבבי הבחירות בשנים האחרונות נפתחו רק בשל הזעם של אביגדור ליברמן על כך שהחרדים סירבו להתיישר סביב חוק הגיוס שהגיש.
ההפגנה בסוף־השבוע נגד הרפורמה במערכת המשפט החזירה אותי אל היום ההוא. איני שייכת לפלג המפגין, ממש לא. הצבעתי בדיוק לפלג ההפוך. אבל את הפחד שנשקף מעיניהם אני יכולה להבין. זה אותו הפחד שאחז בי אז, כשמישהו איים לקרוע מעלי את החלומות שלי על ילדיי, שילמדו מבוקר עד לילה מגיל צעיר ועד סוף חייהם. אני חשתי אז מבועתת. המפגינים אתמול, בתל־אביב, הרגישו פחד דומה. מסיבות שונות אמנם, אבל הפחד הוא אותו פחד.
אני פחדתי אז מפסיקה של שופטי בג”ץ, שלא מספיק הבינו שלא פוגעים בציפור נפש של מיעוט. המפגינים במוצאי שבת חשו שבקואליציה לא מספיק מבינים מהו ציפור הנפש שלהם. בית המשפט העליון, למשל.
אחים מפגינים, כשאתם יוצאים בקול רעש למחאה, הייתי שמחה אילו הבנתם שהשינויים במערכת המשפט נדרשים – כי במהלך השנים נוספו עוד ועוד אנשים שחשו עצמם פגועים מאותה מערכת משפט בדיוק. אין לכם בעלות על מושגים כמו פחד ובעתה. גם אנחנו בני אדם, גם לנו יש לב. גם ביקר לנו מכל ניסה מישהו, גם אם שלא בכוונה זדונית, לפגוע.
הלוואי שנראה בית משפט שמגלה רגישות בפסיקותיו – לא פוגע באף מיעוט, לא מתנכר לרגשותיה של אף אם, חרדית כערבית. הלוואי שנראה קואליציות מחוקקות חוקים ברגישות מופלאה, לא פוגעות באיש, גם לא בציפורי נפש של ציבורים במדינה, גם אם הם מיעוטים.
אבל במציאות של מדינת ישראל, לפחות בעשורים האחרונים, יש פחות ופחות הכלה לערכים רבים, ויש יותר מדי שופטים שמתקשים להבין ללבם של קבוצות באוכלוסיה. ויש קואליציה, שחשה שאם כעת לא תבצע שינויים – לעולם לא יצליחו לעשותם.
שתי רכבות מתנגשות. עם המון אימה בלבבות, משני הצדדים. איך יסתיים מחול השדים הזה? רק אלוקים יודע.