‘הפלס’ מטרידים בטלפון? אוי ואבוי
ערוץ 2. כן. אינני שייך לתנועת ‘בני תורה’ או כפי שהם מכונים בקצרה ‘הפלס’. מעולם לא הייתי, כפי הנראה גם לא אהיה. למעשה, בארחות חיי ובבחירותי האישיות והמקצועיות, אני מהווה כמעט סימבול לקוטביות המוחלטת לכל מה שהתנועה הזו מייצגת. כל כך הרבה פעמים ובכל כך הרבה במות כתבתי נגד נתי גרוסמן וחבריו, שהדבר היחיד שנותר עדיין לא ברור באינטראקציה בינינו הוא העובדה כי עדיין לא קיבלתי מהם תביעת דיבה.
אלא שהדיכוטומיה הזו שקיימת בינינו ובין רבים נוספים, לא מצדיקה את העובדה כי בחדשות 2, הערוץ החשוב והנצפה ביותר בישראל שודרה כתבה כנגד העיתון ואנשיו, המורכבת מחומרים וטקסטים כל כך מנותקים, עד שנדמה היה כי הכתב מעולם לא נחשף לעימות הקשה בין שתי הקבוצות המרכיבות את החברה החרדית. אילולי היה זה ערוץ כה גדול ומבוסס, מותר היה לחשוד שמישהו הזמין את הכתבה המרושלת הזו.
בכתבה הוצג מצבו הקשה של ‘הפלס’, וצויין כיצד פעיליה של התנועה הירושלמית מתארגנים כדי לא לרכוש את מוצרי החברות שבוחרות שלא לפרסם בעיתונם. ‘אנשי הפלס’ כך נאמר בכתבה ‘מטרידים את חברות המזון והשיווק הגדולות ומאיימים כי לא ירכשו מוצרים, רק מפני שהם לא מתפרסמים בעיתונם’.
והמשטרה, תוהה הכתב בתימהון אמיתי, לא חוקרת את המטרידים. באמת מוזר. הללו נשמעים באמצעות הקלטות המועלות במהלך הכתבה ככת של תמהוניים שרק מנסים להדריך את מנוחתם של בעלי עסקים ישרים שלא מבינים מהיכן נחתה עליהם המריבה הסהרורית הפנים-חרדית הזו, והרשויות מניחים להם להמשיך ולהשתולל.
במרחב הפנים חרדי – הכל כבר נדמה, מותר. הרבנים הפכו לכלי משחק בידיהם של עיתונאים ואנשי חצר, ונובלות דמיוניות מופצות ברשתות החברתיות במסגרת ‘כינון המיתוס היומי’. גם כתבה חד צדדית מן הסוג הזה אינה בלתי צפויה בימים של מלחמה. היא אפילו כמעט מתבקשת.
אלא שהכתבה הופיע כאמור בערוץ חדשות כלל ארצי, גדול ומבוסס. בערוץ 2. לא באתר חדשות חרדי קנוי. האם הכתב המקצועי לא עשה שיעורי בית מינימליסטיים בהם כתוב היה כי חרם פרסומי הושת על עיתון הפלס, ולמפרסמים כמו גם למשרדי הפרסום הובהר על ידי גורמים המכונים בעדינות ‘אנשי החצר’ כי אל להם לשתף פעולה עם העיתון הירושלמי?
אנשי הפלס, שיעקב לבין עדי שאין לי כלום עמם, מצויים במלחמת קיום עם אנשי ‘יתד’ על הלגיטימיות שלהם, ועל הניסיון להחזיק את עיתונם הגוסס מעל המים. מה מצופה מהאנשים הנואשים הללו, להניח לרשתות הגדולות להתעלם מן הקבוצה שלהם, להוציא להורג את העיתון שלהם, וגם כמו בתסמונת שטוקהולם, להמשיך לרכוש את מוצריהם?
האם החברה החרדית שיודעת להכחיד בדורסנות חסרת רחמים את מי שבחר לצעוד מחוץ לתלם לא מסוגלת לתפוס כי יום יבא ומלחמת אזרחים תפרוץ בין חברי הקבוצה והקריאה הצרפתית המפורסמת ‘אל הנשק’ תינשא על ידי שתי המיליציות?
החברה החרדית כדאי לזכור, מצויה כעת בעיצומה של מלחמת שבטים, ולמלחמה כידוע, חוקים משלה.
מי דתי? פרופ’ ע.א. ידידי. תהית איך בימי ‘אלול’ מרוממים אלו, בחרתי לציין באזניך כי אני מפקפק באמונתם של לא מעט צעירים וגם מבוגרים חרדיים. השתוממת, מדוע דווקא כעת טענתי באזניך, כי אצל חלק ניכר מבני החברה החרדית, אורח החיים הדתי הוא כנראה של סוג של קונפורמיות, של הליכה בתלם, של אינרציה?
והתשובה פרופסור חביב היא כי את מסקנותי אני שואב נוכח העובדה כי בעוד 13 יום יחול ה-25 בספטמבר שהוא על פי הלוח העברי, האחד בתשרי – ראש השנה, התאריך עליו נאמר במשנה כי בני האדם עוברים לפני הא-ל ככבשים, ופסק דין אלוקי מושת עליהם ביחס לשנה הבאה. האופציות העומדות בפני השופט, חשוב לזכור, הן אין סופיות, מעושר נדיר וימים של יצירה מופלאה ועד לסבל ומוות איום בייסורים בוריאציות שונות. הכל פתוח.
רק המחשבה על כך מעוררת חלחלה. בשעות ספורות, עלול אדם לקבל פסק דין שרק מלקרא אותו ניתן למות. שלא לדבר על המחשבה על ביצועו האופרטיבי. אלא שהרחוב החרדי, רגוע לגמרי. הפחד המתרוצץ על פניהם של מורשעי הולילנד למשל ש’רק’ יכנסו לכלא ישראלי, לא ניכר כמעט על פניו של איש. הכל עסוקים בקטטות, ובהכפשות המוכרות, אפילו בחיי היומיום שלהם, והמשפט העשוי להניב גזר דין מוות מעולם לא היה נראה רחוק יותר. האם זו אמונה? האם אדם שמצהיר כי דברי המשנה נאמנים עליו מסוגל להיות כל כך אדיש כלפי הליך משפטי שתאריך פתיחתו קרב בצעדי ענק?
-
לכתוב קצת בעד הפלס.
-
אליעזר ליטאי שכמוך מתי תבין שאבא שלי השופט
-
ורק משהו אחד קטן שכחת ,
כל העוולות שהם עשו כל השנים לכוווולם עכשיו עושים להם
כמו שנאמר כל כלב בא יומו -
הרי זו התנהגות כ”כ קטנה לקדש מלחמה על קופות חולים ומפעלי ממתקים.
מה, אלו יהיו השיקולים שלי בבחירת קופת חולים?
לכן רוב הציבור החרדי אדיש להתנהלות שלהם. (ולמעשה – לתגובת נגד)
אבל תכל’ס, אם באמת תתחיל מלחמה כזו, אין ספק שרוב החברות, לא ,בעצם כל החברות, יבינו טוב מאד מה יותר משתלם כלכלית. האיומים שלהם על הפסדים כלכליים הם מגוחכים, למעשה, הכוח הכלכלי שלהם מוצה בפעולות שנעשו, ולו יצויר שהמאבק יחריף – לא כדאי להם לבחון את כוחו הכלכלי של רוב הציבור….
בקיצור, לנמלה לא כ”כ כדאי לדגדג את הפיל, כי אחרי הכל זה ממש לא שוויון כוחות. -
זה ממש נראה שהם רק ביקשו בעדינות לפרסם בעיתון שלהם
יש כאן התעלמות מוחלטת מהאיומים ששזורים בדבריהם ומכך שהבקשות העדינות האלו הם בעצם מאות שיחות טלפון בכל שעות היממה אבל בעיקר מעשר בלילה ועד השעות הקטנות של הלילה ואם זה כך אז באמת צריך להבין איפה המשטרה -
ולהוציא שם רע על כלל הציבור, זה בסדר באלול?
אני ומשפחתי וכל מתפללי בית הכנסת שלי ורובא דרובא של האנשים שאני מכיר אינם עוסקים בקטטות ובהכפשות וכו’, וכל הסכסוכים אינם מעניינים אותם כלל וכלל. המעטים יוצרים את הכותרות, ואתה כעתונאי נחשף כל יום למריבות ולתגובות המתלהמות כך שנדמה לך שכולם חולים במחלת הנפש הזו (כמו הרופא בבית החולים). אתה יכול להרגע, הציבור שפוי ולא מתעסק עם הזבל הזה!!
גם עם דבריך היו נכונים, צריך להזהר במשנה זהירות שלא לדבר לשון הרע על הכלל, כי כלל ישראל זו ההגנה של הפרט, כולל אתה בעצמך, ואתה כורת את הענף שאתה נשען עליו. תמיד, ובפרט בימי הדין, צריך להזכיר זכויות ולא חובות.
לעצם דבריך, שאנו לא מרגישים את המשפט, זה ודאי נכון היום ומאז ומעולם, אלא שהיום אנחנו בדור שפל והדברים בולטים יותר מפעם. על מה שאתה כותב צועקים כל ספרי המוסר, וכפי הנראה שכך דרכו של היצר הרע להרדים את האדם מדינו הצפוי, הן בראש השנה והן אחרי מותו. האם אני ואתה וכל אדם אחר, שיודעים בבירור שתוך מספר שנים בלתי ידוע יתנו את הדין לפני בית דין של מעלה, חיים בהתאם??? אלא כך דרכו של יצה”ר, ועל זה כולנו נתבעים לעבוד, וכל אחד בדרגתו! אך חלילה לדבר סרה בעם ישראל שכולם קדושים ומקיימים מצוות כרימון, ועושים תשובה כל אחד לפי דרגתו. אם אתה מעוניין באמת לדעת האם ישראל מאמינים או לא, הרם טלפון ל”קופת העיר” (והדומים לו) ושאל איזה סכומים עוברים תחת ידיהם, וכמה משפחות שמסתדרות בקושי רב, תורמות סכומים דמיוניים לצדקות שונות. האם לא ראוי יותר להזכיר דבר זה מאשר לקטרג בימי הדין?? -
אליעזר
לבלרי “הפלס” וקוראיהם כולל מתנגדיהם ממש לא מטרידים אותי, דבריך בענין ה”הליך משפטי שתאריך פתיחתו קרב בצעדי ענק” מאוד מטרידים אותי, אתה תוהה היכן ה”פלצות”, תוך כדי שאתה דוחק בנו ליכנס למצב אוי אוי אוי ובלשונך: “רק המחשבה על כך מעוררת חלחלה. בשעות ספורות, עלול אדם לקבל פסק דין שרק מלקרא אותו ניתן למות. שלא לדבר על המחשבה על ביצועו האופרטיבי”.
בהמשך אתה גם מתאר במילים קדושות את העלול לקרות, ממנו אנחנו אמורים לפחד “פסק דין אלוקי מושת עליהם ביחס לשנה הבאה. האופציות העומדות בפני השופט, חשוב לזכור, הן אין סופיות, מעושר נדיר וימים של יצירה מופלאה ועד לסבל ומוות איום בייסורים בוריאציות שונות. הכל פתוח.”
אתה מדווח מהשטח “הרחוב החרדי, רגוע לגמרי.הפחד המתרוצץ על פניהם של מורשעי הולילנד למשל ש’רק’ יכנסו לכלא ישראלי, לא ניכר כמעט על פניו של איש. הכל עסוקים בקטטות, ובהכפשות המוכרות, אפילו בחיי היומיום שלהם” ולא נחה דעתך עד שאתה מסיק שיש כאן לא פחות בעיה אמונית “האחד בתשרי – ראש השנה, התאריך עליו נאמר במשנה כי בני האדם עוברים לפני הא-ל ככבשים…האם זו אמונה? האם אדם שמצהיר כי דברי המשנה נאמנים עליו מסוגל להיות כל כך אדיש כלפי הליך משפטי שתאריך פתיחתו קרב בצעדי ענק?
אפשר להתווכח עם מסקנותיך מהרבה מאמרי חז”ל במצוות שונות לדוגמא בעניין לשון הרע שחכמים מתארים את חומרתו יותר מג’ עבירות ועוד כהנה וכהנה ועם כל זה קובעין חז”ל “כולם באבק לשון הרע” היינו שכולם נכשלין באיסור חמור זה, האם נאמר שזהו, אין אמונה, כולנו כופרים חס ושלום.
-
זה לא הכיוון שלי לא הוויכוח ולא הניצוח, ראיתי את היחס ל”אלול” ו”ראש השנה” ונחרדתי, ממש כך, לא מהאיומים נבהלתי חשבתי על כל אחוזי ה”פלצות” שמפספסין את הימים הכי גדולים בשנה, הימים הכי קדושים, הימים הכי משפיעים עלינו ביחסים בינינו לבין בורא עולם, עד שבהומור ישיבתי מציינים את החודש הזה “ספטמבר השחור” ולא בכדי, הם צודקים בהרגשה זו כך הם קיבלו מהוריהם את התורה, ומוריהם רק העצימו תחושות אלו, גישה זו מוביל לציפייה שכבר נמצא את עצמינו אחרי! וכך מגדלים דור חדש ששונא את החגים, סובל בשקט את המצוות, דור שמתחילת אלול מייחלים לרגע שיישבר הצום במוצאי כיפור וחסל הימים המדכאים ומעצבנים.
לפני שבוע פגשתי את אחד מידידיי “אריה” בחור שמח ומצחיק, שוחחנו בענינא דיומא, הוא הציג את האלול המעצבן ואני דיברתי על “המלך בשדה” הוא מזכיר לי שעוד מעט יגזרו “מי יחיה ומי ימות” ואני חושב על המלך ש”מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם” כלשון בעל ה”תניא”, הבנתי שאנחנו הולכים לשום מקום.
שאלתי את אריה: היכן הבן שלך כרגע ?
בבית! הוא ענה לי.
האם קורה שהוא לא מקשיב לך, מתנהג לא כמו שצריך?
בטח שזה קורא כמו בכל בית ענה לי אריה והוסיף: אני כמובן נותן לו עונש אם הוא לא מתנהג כדבעי ויש גם פינוקים כשהוא בסדר.
שאלתי אותו: אריה אני יכול לתאר לך מה הבן שלך חושב עכשיו?
בכבוד! תנסה
אמרתי לו: הבן שלך יושב על הספא כבר חצי שעה בבית וחושב עוד מעט יגיע אבא לבית והוא יראה שלא סיימתי את השיעורים, לא אספתי את הצעצועים, בטח יעניש אותי, יש לו הרבה אופציות, תוך כדי הוא מנסה להרגיע את המצב וללמד על עצמו זכות, אולי לא, כי בכל זאת הוא עזר לאמא, אך בעיקר מה שמעסיק אותו אם אבא יעניש אותו או לא, ובעצם על זה מבוסס הקשר שלו איתך, וכששומע אותך מחנה את הרכב ובלשונך “קרב בצעדי ענק” הוא נכנס לפאניקה מוחלטת.
שמעון האם אתה בסדר? הוא שאל אותי פגוע: כך אתה מכיר אותי, אתה יודע איך הוא אוהב אותי, איך אני אוהב אותו, קורה לפעמים שצריך להעניש, אבל מה זה קשור, שמעון נראה לי שאתה כלל לא מבין מה זה אבא ומה זה בן.ישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך , אריה עוד כמה ימים אנחנו גם נגיד “אבינו מלכינו” שוב ושוב, אתה צודק שיש גם דין אבל מה זה קשור….
-
לסיום אני יביא לך מדברי אדמו”ר מליבאוביטש בעשרה בטבת תשנ”א לפני מלחמת המפרץ הראשונה כשאחד הרבנים הפחיד את הציבור שהקדוש ברוך עומד להתחשבן איתם ואלו דברי האדמו”ר זי”ע:
היפך כבודו של הקב״ה:
תיאורו של הקב״ה כמי שיושב ומחשב העונות וממתין (ר״ל ור״ל) עד שתתמלא הסאה, ואינו זז משם עד שגובה עבור כל העונות, וחוזר ומתחיל חשבון ח דש של עונות וממתיןר׳׳ל ור״ל ע ד שתתמלא הסאה כו׳ — הוא היפך הכבוד כלפי מעלה, כיון שזהו כמשל מלך אכזרי שמחכה ורוצה להפרע… בה בשעה שהמציאות היא להיפך ממש – שהקב״ה הוא ״אב הרחמים״, כמפורש בריבוי פסוקים ומאמרי חז״ל, החל מי״ג מדות ה׳ … עיקר התעסקותו של הקב״ה היא (לא בחשבון העונות, אלא) להוסיף ולהרבות שמחות בישראל — כמארז״ל ״ מה הוא (הקב״ה) עושה מאותה שעה לאחרי ששת ימי בראשית) ועד עכשיו… יושב ומזווג זיווגים״, שיתוסף שמחות חתן וכלה וכו’.
והיפך כבוד! של ישראל:
כיון שבנ״י הם בניו של הקב״ה, כמ״ש ״בנים אתם לה’ אלוקיכם ויתירה מזה ״בני בכורי ישראל״ והקב״ה אוהבם, כמ״ש ״אהבתי אתכם ״כי נער ישראל ואוהבהו אמר ה ׳ ״ וכתורת ה’ בעש״ט שאהבת הקב״ה לכאו״א מישראל היא גדולה יותר מאהבת הורים זקנים לבנם יחידם שנולד להם לעת זקנתם — אינו סובל דיבורים שהם היפך שבח בניו.
ולא עוד אלא שהדיבור היפך שבח בניו פוגע בו בהקב״ה כביכול, כמ״ש ברור ומפורש ״הנוגע בכם נוגע בבבת עינו״ ועד כדי כך, שאפילו בנוגע לנביאי ישראל. ש״רוח ה׳ דבר בם ומלתו על לשונם” ״אין הקב״ה רוצה במי שאומר דילטורייא על ישראל” ועד שנענשו על שאמרו דילטורייא על ישראל, כמו: ישעי׳ הנביא, גדול שבנביאים (כבן כרך שראה את המלך), שכאשר אמר ״ובתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב״ ״אמר ל ו הקב״ה, ישעי׳, בנפשך אתה רשאי לומר כי איש טמא שפתים אנכי ניחא, שמא ובתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב. אתמהא, תא חמי מה כתיב תמן, ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה .. רוץ פה, רצוץ פה למי שאמר דלטוריא על בני ישראל, ואם כך נענשו עמודי עולם ..כשנשאו בעדת ישראל מעט דברים, כל שכן אנשים רגילים וכו’
