הילדים הם העתיד שלנו: השקעה משתלמת ונושאת תשואה גבוהה

העם היהודי תמיד היה עם קטן. משה רבנו אומר לבני ישראל: “כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים”. ובכל-זאת שמונים השנים האחרונות פגעו קשה בגודלו של עם ישראל.

תחילה השואה האיומה, שגדעה שליש מעמנו, ואחר-כך ההתבוללות הגואה, שהביאה אף היא לידי אובדן של מיליוני יהודים.

כל מי שעתידו של העם היהודי חשוב לו מבין כי המשימה החשובה והמרכזית בימינו היא להתמודד עם התהליכים המביאים לידי הצטמצמות העם. בראש ובראשונה חינוך יהודי, שיעניק לדור הצעיר משמעות לזהותו היהודית, והבנת הצורך החיוני להקים משפחה עם בן/בת זוג יהודים.

בד בבד שומה עלינו לעשות הכול להגדלת הילודה היהודית. הדבר הזה היה ברור לגמרי לקברניטי המדינה עם הקמתה. הם הבינו כי לצד העלאת יהודים מהתפוצות, הדרך הבטוחה להגדיל את בני העם היא על-ידי עידוד ילודה. הילדים שייוולדו לא יזדקקו לסל קליטה ולאולפן ללימוד השפה, ויתרמו בבגרותם מיכולותיהם ומכישוריהם לבניין העם והארץ.

מתחנכים לתרום

למרבה הצער גברה ידם של מי שעינם הייתה צרה במשפחות ברוכות ילדים. העידוד נעלם, ובמקומו השתלטה תפיסה כי ילדים עומדים למכשול בהגשמת השאיפות האישיות, ולכן ראוי לצמצם את מספר הילדים במשפחה.

מעבר לפגיעה שתפיסה זו גורמת לעם היהודי כולו, היא שגויה גם ברמה המשפחתית הפרטית. אכן, נדרשת השקעה גדולה יותר במשפחה ברוכת ילדים, הן מבחינה כלכלית הן מבחינת תשומת הלב וההתמסרות של ההורים. אבל בסופו של דבר ההשקעה הזאת משתלמת ונושאת תשואה גבוהה.

ילדים הגדלים במשפחה גדולה מתחנכים כדבר טבעי ומובן מאליו להושיט יד, לתרום ולעזור. החינוך הזה, שהוטמע בהם בילדותם, יבוא לידי ביטוי גם בבגרותם. הם יתנדבו, ייחלצו לעזרת הזולת, וגם בביתם הפרטי לא יצפו שמישהו ישרת אותם.

כוחה של המשפחה הגדולה בא לידי ביטוי בולט בשעה שמישהו מבני המשפחה נזקק לעזרה. כאן רואים את המשפחה כולה מתגייסת ועומדת לימינו, כשכל אחד ואחת תורמים מיכולותיהם, מכישוריהם וממשאביהם. וגם כשההורים נזקקים לעזרה, יש תמיד מי שיירתם למענם.

ילד מביא ברכה

יש המוטרדים מהעלות הכלכלית של משפחה גדולה. חכמינו אמרו שכאשר נולד תינוק, פרנסתו נולדת עימו. אנו מאמינים שכל ילד מביא עימו ברכה, ולפעמים דווקא התינוק החדש פותח למשפחה שערי ברכה ושפע.

בברכת המזון אנחנו אומרים שהבורא “זן את העולם כולו”. ודאי שבכוחו לספק מזון לעוד ילד יהודי.

פרשת השבוע מספרת על ההתמודדות של בני ישראל עם גזירות פרעה. דווקא בשעה הקשה הזאת הוסיף העם לגדול ולהתעצם – “וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד-מְאֹד”. המצרים ניסו לצמצם את העם, אבל “וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ – כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ”.

התורה מעלה על נס את דמותן של שתי המיילדות העבריות, שפרה ופועה, שטיפלו בתינוקות באהבה והגנו על חייהם מתוך מסירות נפש. אלה דמויות המופת העומדות לנגד עינינו גם בהתמודדות עם אתגרי ימינו.