שלושה גורמים מרכזיים רוקנו את הדמוקרטיה מתוכן – וזו המשימה כעת

מאז הבחירות שמענו אין-ספור פעמים כי ‘הדמוקרטיה בסכנה’, וכי המדיניות של הממשלה החדשה היא ‘איום על הדמוקרטיה’. זה חלק משפת השקר שבה הופכים אור לחושך וחושך לאור.

האמת הפוכה לגמרי – הממשלה החדשה צריכה לשקם את הריסות הדמוקרטיה, כי המציאות שנוצרה כאן היא אובדן הדמוקרטיה.

שלושה גורמים מרכזיים רוקנו את הדמוקרטיה הישראלית מתוכן, והפכו אותה לחסרת משמעות: תרבות השקר של הפוליטיקאים, התקשורת המגויסת, והאקטיביזם השיפוטי של בג”ץ.

נאמנות להתחייבויות

מהי בעצם המהות של בחירות? מול העם מתייצבים מועמדים המבקשים מהציבור לייפות את כוחם לפעול בשמו. הבוחר רוצה לקדם מדיניות מסוימת, ולכן הוא בוחר באנשים שמתחייבים ליישם מדיניות זו.

אבל איזה ערך יש לבחירות אם מועמדים מקבלים את המנדט ועושים בדיוק את ההפך ממה שהתחייבו? וכי היינו מקבלים התנהגות כזאת בתחום אחר? האם היינו חוזרים לבית עסק שבו הובטח לנו מוצר אחד ובמקומו קיבלנו מוצר אחר? האם לא היינו תובעים למשפט עורך דין שקיבל מאיתנו ייפוי כוח לעשות פעולה שביקשנו והתברר לנו שעשה את ההפך?

התרגלנו למציאות מעוּותת זו, במקום לראות בה הרס טוטלי של ליבת הדמוקרטיה. אם אין לנבחרים מחויבות להבטחותיהם, אין באמת לאזרח שום יכולת להשפיע על התנהלות המדינה. במצב כזה, מה הטעם בבחירות?

הגורם השני הוא התקשורת. אכן, עיתונות חופשית היא מיסודות הדמוקרטיה. זה הכלי המאפשר לציבור לבחון את מעשי נציגיו, ועל-פי זה להחליט במי לבחור ביום הבחירות. התקשורת אמורה לספק לאזרח את המידע, שעל בסיסו יוכל להחליט במי לבחור, את מי להעלות לשלטון ואת מי לסלק מכס ההנהגה.

אבל לנו יש עיתונות מגויסת ומגמתית, וזו שוללת מן האזרחים את הזכות לקבל מידע אמיתי. היא מסלפת את המציאות, מנפחת את מה שמשרת אותה, מתעלמת ממה שאינו תואם את מטרותיה. במקום שתהיה ערוץ מידע, היא נהפכת לערוץ תעמולה. תקשורת כזאת איננה מאפשרת דמוקרטיה אמיתית.

העם הוא הריבון

המרכיב השלישי בהרס הדמוקרטיה הישראלית הוא בג”ץ. נשמת אפה של דמוקרטיה היא העיקרון שהסמכות נתונה בידי העם, והוא הקובע בבחירות את המדיניות הרצויה לו. אבל ברגע ששופטי בג”ץ שמים עצמם מעל לכנסת, ומרשים לעצמם לבטל חוקים או לרוקן אותם מתוכנם – בכך הם נוטלים מן העם את הסמכות ומנכסים אותה לעצמם.

הממשלה החדשה והכנסת החדשה צריכות לפעול לביצור הדמוקרטיה, בשלושת היסודות האלה: להחזיר את הנורמות הבסיסיות, שנבחרי העם חייבים להיות נאמנים להתחייבויותיהם לבוחר ולהצהרותיהם לפני הבחירות. להבטיח תקשורת הוגנת ומאוזנת, המייצגת את העם כולו ולא עמדות של פלח צר בתוכו. ולקבוע גבולות ברורים להתערבות המערכת המשפטית בהחלטות הריבון, שהוא העם.

את התיקון הזה חיוני לעשות בלי היסוס, כדי שכללי המשחק יהיו הוגנים, וכדי שרצון העם יוכל לבוא לידי ביטוי בהובלת המדינה לכיוון הרצוי.