קרב מכריע על התודעה: מה הפלא שהם מלאי משטמה ותאוות רצח?

אחת השאלות שניצולי השואה נשאלו שוב ושוב הייתה, מדוע לא התקוממתם? למה מילאתם את הפקודות האכזריות? למה הסכמתם להידחס בקרונות בקר? איך הצליחו עשרות חיילים נאצים להוביל אלפים לבורות קבורה ולמשרפות?

הניצולים השיבו תשובה אחת: מי שלא היה שם, לא יבין זאת.

ובאמת, רק כשקוראים את הסיפורים המלאים של ניצולי השואה קולטים איזה תהליך מתוחכם ואכזרי היה נחוץ כדי שמכונת המוות הזוועתית הזאת תוכל לפעול. זה לא קרה ברגע אחד, אלא במהלך מתוכנן שהפך בהדרגה אנשים בני-חורין ליצורים כנועים וצייתנים, שאינם יכולים אפילו להעלות על דעתם התנגדות והתקוממות.

תעמולת זוועה

מכונת ההשמדה הנאצית הפעילה מערכת הונאה אדירה. המיליונים שנדחסו ברכבות האמינו באמת ובתמים שהם עומדים לפתוח בחיים חדשים במקומות אחרים. אסירים חולים ופצועים שהועמסו על משאיות היו משוכנעים שהם נלקחים לבתי הבראה. גם תאי הגזים הוסוו כתאי מקלחות, שנועדו להשלות את האומללים כי הם עומדים להתרחץ ולהתרענן.

הקרב על התודעה חשוב לא פחות ואולי יותר מהמלחמה הפיזית, וכאן יש לנו בהחלט סיבה לדאגה. אויבינו עוסקים ללא הרף במלחמה התודעתית. כל האמצעים כשרים בעיניהם להציגנו כאכזרים, מפלצתיים, מושחתים ומדכאים. כל שקר פרוע שעולה על הדעת מנותב למטרה זו.

אין להם בעיה להכחיש את ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל, ולראות בנו זרים וכובשים. בחוצפתם הם חוזרים שוב ושוב על השקר שירושלים הייתה מאז ומעולם ערבית, וכי מעולם לא היה בה בית מקדש.

אסיר מת ממחלה בכלא? אנחנו רצחנו אותו. יש שיטפונות בעזה? אנחנו פתחנו סכרים ויצרנו את ההצפות.

אפשר לגחך לנוכח הדמיון הפרוע והשקרים ההזויים, אבל מאות מיליוני ערבים, בארץ ובעולם, סופגים את תעמולת הזוועה. מה הפלא שהם מלאי משטמה ותאוות רצח כלפי העם היהודי?

השאלה היא מה אנחנו עושים כדי לבצר את התודעה העצמית שלנו. את הצדק שלנו. את זכותנו המלאה בארץ הזאת. את היותנו רחמנים בני רחמנים, שבאין ברירה נאלצים להילחם במבקשי נפשנו. האתגר הזה אינו פשוט, מפני שיש לדאבוננו יהודים וערוצי תקשורת המהדהדים פנימה את המסרים של אויבינו.

לסתום את הסדק

עשרה בטבת מציין את תחילת המצור שהטילו הבבלים על ירושלים. ביום הזה עדיין לא קרה דבר בירושלים ובבית המקדש. ובכל-זאת עשרה בטבת הוא צום חמור, מפני שבו החל התהליך שהוביל בסופו של דבר לחורבן.

יש לשים לב לנקודות התחלה של תהליכים. כשנוצר סדק קטן בסכר חייבים לטפל בו במלוא החומרה, אף שעדיין הסכר עומד על תילו והכול נראֶה פסטורלי ושליו. כי הסדק הקטן הזה, אם לא ייסתם במהרה, עלול להתרחב ולגרום לפריצת הסכר כולו.

עלינו לחזק בלב העם את האמונה, את ההכרה בצדקתנו ואת זכותנו המלאה על הארץ הזאת. רק כך נוכל להדוף את שקרי אויבינו ולעמוד מולם מתוך עוצמה רוחנית.