ירון וילנסקי: ועכשיו חוזרים למפלגות החרדיות ולמה שקרה שם, הוויתור של גולדקנופף על הקבינט, שרי, של מי היתה ההוראה לח”כ גולדקנופף לרדת מהרעיון ולחזור בו?
שרי: קודם כל, אני חושבת שאם תשאל את גולדקנופף, הוא יגיד לך, ‘אף אחד לא אמר לי שיש בעיה עם זה. אם גפני היה מרים אלי טלפון כבר אז, כשהוא הבין שיש בעיה, אני הייתי מראש מוותר. אני בן אדם וותרן, אני בן אדם שרוצה יחסים טובים בתוך הסיעה’.
אני חושבת שהיה פה סוג של טלפון שבור. יכול להיות שגפני או מי מעוזריו, דיבר עם מי מעוזריו של גולדקונופף – וככה העסק הזה יצא מכלל פרופורציה. זה היה מבחינתו מעין מתנה. תראה, לגולדקנופף יש עוזר שיושב בלשכת נתניהו המון שעות, ובמסגרת זה, כמו שאתה נמצא בבית כנסת וזורקים סוכריות, הילדים אוספים את כל הסוכריות שנופלות, מי שרץ הכי מהר תופס הכי הרבה.
ירון וילנסקי: לא לא לא, חבר בקבינט זה לא סוכריה. זה תפקיד מאד-מאד גדול, שגולדקנופף ידע בדיוק לאן הוא נכנס. אז מה? הוא חשב שאצל גפני זה יעבור ככה?
שרי: קודם כל אני חושבת שלנתניהו מאד נוח שחבר בקבינט יהיה אחד כמו גולדקנופף, כי אתה יודע, זה כמו השופט הדתי בבית המשפט העליון, שהיה בקום המדינה, והרים את ידו על כל דבר ואמר ‘מסכים אני’. אני לא רואה בעיני רוחי את גולדקנופף מרים את אצבעו אחרת ממה שנתניהו רוצה, אני לא רואה אותו דומיננטי בכן מלחמה לא מלחמה, לא נראה לי שזה בראש מעייניו. עלה הנושא של התפקיד, נותנים לך אז למה לא תקח, אני לא חושבת שגולדקנופף קם יום אחד בבוקר ואמר לעצמו: ‘אני רוצה תפקיד כזה’.
ירון וילנסקי: למה לא תקח? כי המפלגת החרדיות במשך שנים נמנעו אפילו מלהיות שר, אז להיות חבר בקבינט? גולדקנופף לא יודע את זה?
שרי: טוב, גולדקנופף יש לו את האדמו”ר שלו, ומהרגע שהאדמו”ר נתן לו הוראה שזה בסדר, אז כמו שכל השנים לציבור החרדי היו מוסדות פטור ללא לימודי ליבה ויום אחד קם האדמו”ר מבעלזא ואמר, אצלנו כן ילמדו ליבה, וחסידות בעלזא יישרה קו עם הוראתו, כך גולדקנופף, מהרגע שהאדמו”ר שלו אמר לו שזה בסדר, לא חשב באותו רגע מה יקרה אם הוא לא ישאל את האחות הליטאית ושתהיה פה שריפה.
מהרגע שהוא קלט את עוצמת הלהבות וגובהן הוא הבין שהמלחמה הזו לא שווה לו.
ירון וילנסקי: אז אותו אדמו”ר שאמר לו ‘בסדר’, עכשיו נתן לו הוראה לרדת מזה?
שרי: אני לא חושבת שההוראה הייתה לך על זה. ההוראה היתה מותר לך. והאם מותר לך במחיר של, ובוא, דגל התורה תכננה לעשות צעדים. אני לא יודעת אם באמת היו מממשים את זה אבל שמעתי דיבורים על צעדים של לתמוך רק מבחוץ בממשלה, לפצל את שתי הסיעות, המפלגה הגדולה הזו שנתניהו אגב הוא ששידך בין חלקיה, אבל לא דואג שהיא לא תתגרש… שזו פליאה על נתניהו ולשכתו שבבואם לחתן את הזוג הזה עשה כל מאמץ, והסבירו לו כמה זה יהיה זוג שמתקשה להסתדר. הגיע עד רחוב ראב”ד בבני ברק, עלה עד לביתו של הרב גרשון אדלשטיין, הסביר כמה חשוב השידוך הזה, אז תעשה איזה שהוא מאמץ.
ואגב, אם הבנתי נכון, בביתו של הרב אדלשטיין יש אנשים שדי כועסים על נתניהו, על לשכתו, או על מי מטעמם, לא משנה. יש שם כעס שנשען על כל מיני טענות, הם כמובן לא ייצאו לתקשורת ולא יאמרו בפומבי את הדברים שלהם, יש שם ערוצים איך להעביר את הכעס שלהם לנתניהו, ואני מניחה שנתניהו גם יודע על זה. אבל יש שם כעס. אתה אמרת לנו להתקבץ איתם, כי רצית את ה-61, עכשיו כשיש לך ביד 64 מנדטים, אתה לא מספיק רגיש כדי להבין שאם תתן לצד אחד כופתאה ששמה קבינט ולא דאגת לצד השני או לא שאלת לפחות את הצד השני אם זה לא מפריע לו, אזי זה לא בסדר?
ובוא, ב’דגל התורה’ העניינים העקרוניים הם מאד מאד משמעותיים.
ירון וילנסקי: אבל שימי רגע את נתניהו בצד, ואני רוצה לשאול אותך על גולדקנופף מול גפני. במערכת היחסים ביניהם – צריך עכשיו שלום בית?
שרי: האמת היא שכשגולדקנופף נכנס לתפקיד ועוד לקח את המקום הראשון במפלגה, גפני מאד לא אהב את זה. היה ביניהם נתק רציני וגפני אפילו דיבר נגדו בתקשורת. ואז, הוא למד להכיר את דמותו, כמו שאנחנו העיתונאים למדנו להכיר, והיא דמות מאד חיובית ומאד חיננית. טופח על השכם של כל אחד מחבריו למפלגה, הוא מחייך, גם עכשיו הוא אומר: אם גפני היה אומר לי, הייתי יורד מזה. קל מאד להסתדר איתו, אנשים שמכירים אותו מבינים שמאד קל להסתדר איתו. תשאל עיתונאים שנכנסו ללשכה של גולדקנופף בתקופה האחרונה והתקבלו יפה.
ירון וילנסקי: אבל נדמה שאצל גפני זה לא ממש עובד עכשיו. זה יעבור בקלות? הם יישארו חברים?
שרי: הכעס הוא לא גולדקנופף מול גפני, הכעס של גפני הוא יותר על נתניהו ולשכתו מאשר על גולדקנופף באופן אישי. זה יותר הכעס בין שני הפלגים של יהדות התורה.
ירון וילנסקי: הכי קל לזרוק את זה על נתניהו.
שרי: תשמע, אבל אין מה לעשות. הוא זה ששידך אותם. דגל התורה, להזכירך, לא רצתה את כל השידוך הזה. היא טענה, אם אנחנו נרוץ לבד נביא מספר מנדטים מכובד, היא יצאה די פראיירית, כי יש לה רק 3 נציגים בכנסת ולאחות החסידית שלה, שלטענת ‘דגל’ לא היתה עוברת אחוז חסימה, יש 4. תאר לעצמך שלסמוטריץ’ היו פחות מנדטים מאשר לבן גביר, אתה מבין כמה זה לא היה מתקבל באהדה אצל סמוטריץ’. ואז היה נודע לו שביבי נתן לבן גביר משהו ברגע האחרון ולו הוא לא נתן, היית נתקל באותה חומה ובאותה איבה. זה משהו פוליטי, אין מה לעשות.