שרי רוט ב’מנדי ביתאן’: גולדקנופף בקבינט? זכותו. לדרעי מותר ולו לא?

מנדי גרוזמן: שרי, בואי נדבר רגע על גולדקנופף שפתאום רוצה להתמנות לחבר קבינט. למה?

שרי רוט: תראה, בגדול, זכותו. אתה יודע, הכל עבד שם על הקטע של זכותי, ורשותי, ותקפצו לי…

מנדי: הכל בסדר, אבל זה משהו שלא היה. מאיפה זה בא פתאום?

שרי: לדרעי מותר, ולו לא? למה, מה קרה?

מנדי: לא אמרתי כלום, רגע, אבל זו הפתעה.

שרי: למה, הוא פחות חרדי מדרעי? יותר חרדי מדרעי?

מנדי: זו הפתעה.

שרי: הפתעה, אז תמיד יש את הפעם הראשונה.

מנדי: כן, אבל זה משהו מאד עקרוני, גפני לא ידע מזה בכלל.

שרי: או, אז עכשיו בוא נדבר על העניין העקרוני. זה לא שלא פרצו במהלך השנים דברים עקרוניים. אתה זוכר את הסיפור של סגן שר אצל ליצמן כשהמדינה באה ואמרה שאי אפשר לכהן כסגן שר במעמד שר.

מנדי: אבל אז זה התנהל בצורה מסודרת. אז היתה ישיבת מועצת, ואישרו לו.

שרי: אז נכון, עשו לו הפתעה. אבל בוא, גולדקנופף הוא אדם חדש, הוא גם הביא איתו לסיעה דברים חדשים, רוח רעננה שלא היתה קודם. הוא פתח יותר את ישיבות הסיעה, היה את זה גם קודם אבל לעיתים נדירות, והוא עשה את זה יותר ברוחב לב, עיתונאים ועיתונאיות, במעורב אגב, הוא איש של שלום, אתה רואה אותו במסדרונות טופח על שכמו של פרוש, ומתחבק עם גפני, ומצטחקק עם זה ועם ההוא, הוא הכניס אווירה קצת שונה, אני אהבתי את זה מאד.

עכשיו, בואו לא נשכח שהעוזר שלו, שיש אומרים שהוא אפילו יותר מעוזר, מוטי בבצ’יק נמצא בלשכת ראש הממשלה ימים אולי גם לילות, בעצם לא אולי, ימים וגם לילות. אני חושבת שזה חלק מהדבר הזה, אין לי הוכחה לזה, אבל אני חושבת ששם זה התבשל. עכשיו, תראה, לנתניהו מאד נוח גולדקנופף בקבינט, אתה מבין שהוא לא יהיה דעתן במיוחד, ויגיד על הכל ‘הן’, כמו השופט הדתי הראשון בבית המשפט העליון, בשנים של קום המדינה, שעל הכול אמר ‘מסכים אני’. אז זה נוח לכל הצדדים.

עכשיו בוא נדבר על הצד של ‘דגל התורה’, שמרגישה ובצדק מאד פגועה.

מנדי: אני מצטער, שרי, את תמיד נושאת את דגל הציות המוחלט לרבנים – גולדקנופף עשה חתיכת שינוי, בלי שום אישור של הרבנים.

שרי: אז הנה אני באה לומר את הצד של ה’אבל’. בשביל ההגינות אני מנסה לדברר לך את שניהם שווה בשווה, אבל הנה בא ה’אבל’.

באה דגל התורה, שגם ככה די פראיירית, קיבלה רק שלושה ח”כים לעומת 4 לאגודת ישראל, לא 50-50, בפתיחת הקדנציה ואנחנו לא יודעים מה יהיה בעוד שנתיים ואם העסק בכלל יחזיק, ורואה את הארבעה הדומיננטיים של אגודה, ואת נציגו של גולדקנופף יושב בלשכת נתניהו כל כך הרבה, וכנראה מקבל עבור אגודת ישראל כל מיני דברים, את חלקם הם יודעים ועל חלקם אולי יידעו רק בעתיד –  ואומרת לעצמה ‘דגל’: רגע רגע, אתם, שלא רציתם לחתום על מינוי של יו”ר כנסת, בעוד אנחנו כן רצינו להחליף את היו”ר ורצינו לחתום ורצינו לזרום, אבל אמרנו לא נבגוד בכם ואמרנו לנתניהו: אנחנו בלי האחות שלנו עם השטריימל לא חותמים, פתאום עכשיו אתם באים, במחשכים, באפילה, חותמים על דברים שאנחנו לא יודעים עליהם, לא מתאמים איתנו. אולי אנחנו גם רוצים בעד זה לקבל משהו? אולי לא, אבל תשאלו.

ומה עם הקטע העקרוני? אתה יודע, גפני, ובכלל ‘דגל’, הם אנשים מאד עקרוניים ולפעמים מוכנים בשביל העקרונות שלהם לוותר על הכל. הם באים ואומרים שמקובל שבאים ומכנסים את מועצות גדולי התורה, החסידית והליטאית, ומחליטים על הדבר הזה. זה משהו עקרוני, זה כמו לקבל תפקיד שר. הנה, הם ויתרו. הרב אדלשטיין אמר להם לא לקחת תפקיד שר, אז הם ויתרו. גפני עם ועדת הכספים שהיא חשובה, אבל זה לא כמו תפקיד שר עם כל התקציבים, סגן שר מצ’וקמק במשרד התחבורה למקלב, לא קיבלו תפקיד בינוי ושיכון כמו גולדקנופף. אז אתם יצאתם עם שלל תופינים, מירון וירושלים ועוד ועוד, הם קיבלו המון, ודגל יצאה די מצ’וקמקת מבחינת תופינים.

אבל אז אתם באים בעניין עקרוני, במחשכים, בלי לתאם איתנו, בלי להגיד לנו. תרים טלפון הרב גולדקנופף, תגיד החלטנו – כי המצב הבטחוני במדינה רעוע, כי הרב’ה החליט שאני גולדקנופף מאד מבין בביטחון, אני לא יודעת למה, אבל תסביר… אתה לא מסביר, אתה פועל באפילה, זה מעצבן. דיברתי אתמול בלילה עם גפני, הוא היה נשמע מאד כעוס ובצדק.

מנדי: טוב, ענת, את שומעת אותי? בתור עיתונאית ותיקה אני רוצה להציק לך. היום עיתונאי אוביקטיבי זה ‘נטול עמדה’. ואני אומר, לא, זה לא נטול עמדה, אוביקטיבי הכוונה שאתה לא בניגוד עניינים, אתה לא מקבל כסף מאחד הצדדים ולא קרוב. אבל אם יש לי עמדה אוביקטיבית מותר לי להגיד.

שרי: מנדי טוען בעצם שהייתי צריכה לסיים את הדברים שלי עם ‘מי צודק’…

מנדי: לא, לא, אני הולך להגיד, הכול בסדר. אין לי שום קשר עם צד זה או צד אחר, נטו על פי הנתונים ברור שגפני צודק. זהו, רק רציתי להגיד את זה. ואת זה אני אומר כעיתונאי.

שרי: בגדול, גם אני ככה חושבת. אחרי שהצגתי לך את שני הצדדים, נעשה פה מעשה של חציית קו – ונתניהו הוא שכופף אותם ועשה ביניהם שלום ושלווה ואז בסוף ככה נוהג. אני חושב שגם נתניהו לא בסדר פה, גם הוא היה צריך לתאם. אתה זה שחיברת ביניהם.

מנדי: ענת, אני רוצה לשאול אותך מזווית אחרת על העניין הזה. גולדקנופף בקבינט. מחליט או שותף להחלטה לשלוח חיילים למלחמה. מה את חושבת על זה?

ענת סרגוסטי: אני בעד שיישב בקבינט, אפתיע אותך. אני חושבת שבקבינט אתה נחשף לנתונים, אתה שומע אנשי צבא, אנשי בטחון, אתה שומע את כלל הדילמות הקשות שנוגעות לחיי אדם, אם אתה הולך לשלוח חיילים לקרב או לאיזה שהוא מבצע וחס וחלילה מלחמה. זה החלטות כבדות משקל ואני חושבת, גם שרי אמרה את זה קודם, שכל השנים המנהיגות החרדית ברחה מקבלת אחריות. לא רצו להיות שרים, לא רצו לקבל החלטות, לא רצו להצביע בממשלה.

ודווקא הוא מוכיח שכן, אנחנו רוצים להיות שותפים בקבלת החלטות, אני חושבת שזה מאד חשוב, אני חושבת שזה יכול לפתוח את תפיסת העולם שלו, לתת לו להיות חשוף לשיח אחר שהוא לא מכיר אותו, לשפה אחרת שהוא לא מכיר אותה, לשיקולים ולדילמות שהוא לא מכיר אותם ואני חושבת שהוא יכול לתרום למערך הזה.

מנדי: את יודעת בן כמה היהודי…

שרי: אני חושבת שלענת יש תקווה שבעקבות זה יותר חרדים יתגייסו לצבא…

ענת: אני נגד ה’גילאנות’…

מנדי: לא, לא גילאנות…תלוי מי.

ענת: בסוף הוא יצטרך להצביע…

מנדי: כן, אבל הבן אדם בוגר 70 שנות שטיבלעך הוא לא עכשיו יפתח שפה חדשה ותפיסה חדשה.

שרי: ענת, הוא יישר קו עם מה שיגידו לו.

ענת: בסדר…

מנדי: אני כן מסכים איתך ענת שעצם העובדה שיש חרדי אשכנזי בקבינט  זה פותח את כל המגזר. לא דווקא אותו.

ענת: נכון, הוא יצטרך לחזור חזרה לאנשים שלו ולהגיד להם הצבעתי כך כי כך וכך… שמעתי בקבינט כך וכך…

מנדי: לא רק זה. גם בראיונות ישאלו אותו על שאלות בטחוניות והוא יהיה חייב להתייחס לזה.

שרי: ענת, אני רוצה להפתיע אותה שדווקא חסידות גור היא חסידות שמאד פתוחה לשירות האזרחי,  למשל.

ענת: אהלן וסהאלן…את אומרת, החילונים אמורים לשמוח על זה.

מנדי: ענת, הפתעת.

שרי: ענת תמיד מפתיעה, תמיד יש חשיבה מקורית, היא תמיד מפתיעה.

מנדי: אני חשבתי שהיא תגיד, הוא יחליט לשלוח את הילדים שלנו לצבא?

שרי: לא לא, זה לא ענת. אז אתה לא מכיר את ענת. אני כבר כמה שנים איתה פה בתוכנית, בפינה הזאת, אני תמיד בעד לתת לערבים, ענת תמיד בעד לתת לחרדים, הכול טוב בינינו.