בית ביישוב שקד נפגע מירי: ‘הקליע פגע בחדר של הפעוטה. טראומה’

מחבלים ירו בליל שבת צרורות של עשרות כדורים לעבר הישוב שקד בצפון השומרון.

מספר קליעים פגעו בביתה של משפחת בנזירי, והכדורים חדרו דרך החלון לתוך חדר הילדים. בנס לא היו נפגעים. כוחות צה”ל פתחו בסריקות באזור אחר היורים.

זמן קצר לאחר מכן ‘גדוד ג’נין’ של הג’יהאד האיסלאמי קיבל על עצמו אחריות על הפיגוע.

מדובר בפעם החמישית בחודשים האחרונים שהיישוב סופג ירי.

יו”ר ועד היישוב, חי שמולביץ, אמר: “איך יכול להיות שבשנת 2023 אנחנו לא יכולים להיות בטוחים בביתנו מהטרור הזה? איך יכול להיות שפעם אחר פעם, מגיעים לאותה נקודה, באין מפריע, ויורים ירי פרוע וללא הבחנה?! היכן ההרתעה? היכן הביטחון שלנו?”

משפחת בנזירי שעלתה לארץ מצרפת עברה לפני כשנה ליישוב שקד שבצפון השומרון וכבר תקופה מתמודדת עם מציאות מורכבת. הרגעים הקשים שעברו אתמול על בני המשפחה מאז שקליע פגע בביתם – ורמים להם לחוש בחרדה גדולה.

“אתמול בסביבות 17:30 כשכולנו היינו בסלון שמענו את היריות כאילו שזה בגינה שלנו”, שחזרה אה בנזירי, אם לארבעה ילדים בני 4,8,10 ושנתיים, בריאיון לחדשות 12. “הכנסנו את הילדים לממ”ד ואז שמעתי משהו אחר, שונה ברעש וידעתי שזו פגיעה בבית בקומה העליונה שלנו.

“הכדור פגע בחלון בחדר של הפעוטה שלנו ליבי ושל הקטן בן ה-4 נתן”, היא ממשיכה בגרון חנוק. ״הקליע עבר את התריס, את החלון הכפול, שפשף את הקיר ונכנס לדלת ולבסוף נפל על רצפה. מיד בעלי אילן קפץ עם כיתת הכוננות כדי לבדוק שאין עוד בתים שנפגעו״.

מה היו התחושות שלך ברגע המטלטל הזה?

“היה מאוד לא פשוט. כבר תקופה שיש יריות לעבר היישוב וזו הפגיעה השלישית בבית – זה מאוד מפחיד. שמענו יריות ובהתחלה לא ידענו עם אלו נפצים, זקיקים או יריות, שיחקנו עם הילדים למטה. שעתיים אחרי זה הילדים היו בחדר וכל הרסיסים היו על המזרנים ועל הרצפה”, מספרת לאה. “זו טראומה גדולה – הילדה שלי בת ה-10 מדברת על זה המון ובכל פעם כשהיא שומעת יריות, לא יודעת אם לשכב על הרצפה. הרבה אנשים הגיעו כדי לעטוף אותנו ולבדוק שהכול בסדר.

“עבר עליי לילה קשה, לא הצלחתי לעצום עין. כשכולם הלכו, התחלתי להקיא והיה לי התקף חרדה קשה. בכי, לא קל בכלל. היום קמנו ליום חדש והלכנו לטייל”.

מה עובר על הילדים? הם מצליחים לעכל את מה שקרה?

“הילדים ישנים כרגע בממ״ד ולא רוצים לעלות למעלה. אני מלווה את ארבעתם בכל פעם”.

“אנחנו חיים במציאות לא פשוטה ומפחידה”, היא משתפת בתסכול. “זה קורה בשעות היום, הילדים פה בחוץ ומשחקים במגרש – לא חשנו שעם זה נתמודד. יש לנו מעטפת של אנשים, אבל מרגישים שאנחנו מוגבלים למה שאפשר לעשות והתסכול של התושבים ענק”.

“למה נותנים להם לירות עלינו? יש לנו הרבה שאלות והרהורים”, היא ממשיכה.

במוצאי שבת לאה ובני משפחתה צפו בסרטון שפרסמו גדודי אל-אקצא שבו נראית הפגיעה בביתם והיא עדיין מתקשה לעכל את מה שראתה. “פתאום את רואה בן אדם שיורה על הבית שלך ומסכן את הבית שלך והילדים שלך – זה ממש קשה כהורים. אנחנו בונים פה בית ולרגע לא באנו לסכן את הילדים שלנו. אנחנו רוצים לחיות בשקט, אבל הטראומה נשארת והפחד מלווה אותנו ביום-יום שלנו. ההשלכות לכך עלולות ללוות את הילדים ואותנו לטווח הארוך”.