איך קרה שאנשים שנלחמו בשיניים נגד עסקת טיעון התהפכו פתאום?

במונחים משפטיים, תיק פלילי 67104־01־20 נמצא רק בתחילתו. שבע שנים יחלפו עוד מעט מתחילת הבדיקה, נותרו עוד קרוב ל־300 עדים בפוטנציה ואולי אפילו חמש שנים עד ההכרעה הסופית בעליון.

במונחים ציבוריים, משפט נתניהו נמצא בעיצומו: הדיווח היומי מאולם 315 הוא כבר חלק בלתי נפרד מכל מהדורת חדשות, כמו מזג האוויר. בצפון צפויים ממטרים קלים, ובירושלים צפויה עוד בקשה להכריז על עד עוין.

במונחים פוליטיים, לעומת זאת, האירוע הסתיים. משפטו של ראש הממשלה חדל מלהכווין את האירועים בכנסת ובממשלה. הוא איננו המנוע הגדול של התהליכים, בקושי סירה נגררת מאחורי אופנוע חבוט.

התהפכו היוצרות: מאז החל המשבר הפוליטי בישראל, השבוע לפני ארבע שנים, ועד אחד בנובמבר בעשר בערב, מטרת הדמות של הגוש היריב הייתה נתניהו. כדי למנוע ממנו להרכיב ממשלה עם כתב אישום, היו מוכנים לפיד וגנץ להקים ממשלה עם החרדים, הליכוד וש”ס ובעצם כמעט עם כל מי בגוש נתניהו שאיננו בנימין נתניהו. כשגנץ דיבר על מזימת אפריל ועל סיוט נובמבר הוא לא הזהיר מאבי מעוז ולא מדרעי – שכן זה כיכב על שלטי החוצות שלו כשותף עתידי.

אך הסתיימו הבחירות, והנה מהפך: נתניהו חלש, מאשים לפיד את יורשו בראשות הממשלה. שרת החינוך לשעבר יולי תמיר מציעה לעצור את משפט נתניהו ולסיימו בלא כלום כדי שלפיד וגנץ יוכלו להציל את המדינה מהקואליציה של עצמו. וזה עוד כלום לעומת רוני אלשיך. המפכ”ל שביומו האחרון בתפקיד הגיש את ההמלצות על שוחד בשלושה תיקים שונים, זה שהמליץ לכתבים “לא לצאת לחופשה” כי גם בתיק הצוללות יהיו התפתחויות, דווקא הוא מציע למעשה חוק צרפתי שיעצור את המשפט בעסקה דלילה שתאפשר לנתניהו להמשיך לכהן.

הנימוק היה מאלף במיוחד: הדמוקרטיה הישראלית, הסביר, לא בנויה עדיין להעמיד לדין ראש ממשלה. היתממות קדושה שכזו: המשפט לא צריך להיעצר כי התביעה ביקשה להכריז על שלושה מעדיה כעוינים, לא בגלל שיחת ההנחיה שהתאדתה, לא בגלל תרגילי החקירה של שוטריו, אלא כי המדינה לא בנויה.

האמת היא שהסיפור מעולם לא היה משפט נתניהו. חלק ניכר מהפעילים למאבק בשחיתות הם אלה שקודם נצפו במחאות נגד מתווה הגז, הדתה ונסיגה מהשטחים.

כמו בשחמט, הם העריכו שהפלת המלך פירושה מט לטובתם, והיו מוכנים להקריב כלים יקרים: למשל, המלכת בנט, שאך לפני כמה שנים תואר על ידם כפשיסט וסוכן הדתה. למשל, שותפות עם החרדים.

כעת, כאשר מתברר שמשפט נתניהו רחוק מהרשעה ברורה, וששותפיו צוברים כוח, הם מציעים את החוק הצרפתי.

כל אדם ישר יתקומם נגד השימוש הציני בכלים משפטיים כדי להשיג ניצחון פוליטי. זה היה נכון כשדובר על חוק צרפתי בעד נתניהו, וזה נכון גם עכשיו כשמדובר בעסקת טיעון כדי להציל את המדינה משותפיו. עסקת טיעון הייתה צו השעה אשתקד, כאשר ראש הממשלה הבא והיועמ”ש הקודם ניהלו מגעים ממושכים להשגתה.

המועד חלף; כעת, משהתברר באולם מה שהתברר, ומרגע שעסקת טיעון נראית ככלי להישג פוליטי, אין מנוס: המשפט חייב להגיע לסיומו.

• מתוך טורו השבועי של עמית סגל ב’ידיעות אחרונות’