חנוכה במבט אקטואלי: ממה הוטרד דוד בן-גוריון כבר לפני 60 שנה?

כשקוראים את הרקע שקדם לנס חנוכה אי-אפשר שלא לחוש עד כמה התהליכים שהתרחשו אז, לפני כאלפיים ומאתיים שנה, מתארים במדויק את האתגרים וההתמודדויות שלנו. מפליא לגלות כי הטבע האנושי לא השתנה, וכי ההיסטוריה חוזרת כמעט במדויק.

אלכסנדר הגדול, שכבש את רוב העולם המיושב של אותם ימים, הביא עימו את התרבות ההלניסטית. זו הפילה את המחיצות השבטיות, ריככה את השונוּת בין העמים וטיפחה תרבות אנושית כללית.

השפעתה הייתה גדולה כל-כך, עד שנוצרה חלוקה בין יוונים (שם כולל למחזיקים בתרבות ההלניסטית) ובין ברברים (כל השאר). דיברת יוונית – היית בן-תרבות, לא דיברת יוונית – היית ברברי.

סובלנותה של התרבות ההלניסטית התבטאה בכך, שלא חקרו אותך למוצאך האתני והדתי. גם היהודי היה יכול להיות יווני מושלם. זה היה עולם פתוח ומושך. איש לא שאל אותך מי הייתה סבתך.

בארץ נראית סכנה

בימינו אנו מתמודדים עם תרבות מערבית מבוללת. היא מושכת, אטרקטיבית, אבל מסוכנת לקיום היהדות כמו אז. וכשם שאז, מי שהתפתו ללכת אחרי תרבות יוון התבוללו ואבדו לעם ישראל, גם התרבות המערבית מטשטשת את הזהות היהודית ומוליכה לעבר טמיעה והתבוללות.

היו שסברו כי עצם המגורים בארץ ישראל, במדינה יהודית, יספיקו כדי לשמר אותנו כיהודים. הרבי מליובאוויטש הביע את דעתו כבר בראשית ימיה של המדינה כי גם בארץ אורבת אותה סכנה.

באיגרת ששיגר לראש הממשלה אז דוד בן-גוריון, בשנת תשי”ט (1959), בהקשר שאלת ‘מיהו יהודי’, כתב:

“כמה שלא יהיה גדול ההכרח בדת וענייניה לבני ישראל אשר בחוץ לארץ, מוכרחים הם עוד יותר וחיוניים לבני ישראל אשר בארץ ישראל. ואחד הטעמים היסודיים: בארץ ישראל דווקא נראית סכנה, אשר דור השני יקים טיפוס חדש, אשר בשם בני ישראל ידגול, אבל זר יהיה לעברו של עמנו, על כל ערכיו הנצחיים והעצמיים, וגם מנַגֵד לו – בהשקפת עולמו, בתרבות שלו ובתוכן חייו היום-יומיים. מנַגֵד, למרות אשר עברית ידבר, בארץ האבות ידור, וגם לשמע התנ”ך יתלהב”.

האבחנה של בן-גוריון

מתברר שגם בן-גוריון הוטרד ממגמות הניתוק האלה, וסבר שראוי לבלום אותן על-ידי חינוך ל’תודעה יהודית’.

בשנת תשט”ז (1955) שיגר מכתב אל שר החינוך והתרבות אז, זלמן ארן, ובו קרא לחזק את התודעה היהודית של הנוער: “במידה שאני מכיר את הנוער (והמדובר על הנוער הטוב!) הוא לקוי מאוד-מאוד בתודעה יהודית, בהכרת מורשתנו ההיסטורית ובזיקה מוסרית ליהדות העולמית, ויש לדאוג לתוכנית לימודים שתתקן ליקוי זה מבלי לפגוע בענפי לימוד חיוניים אחרים”.

למרבה הצער גברה ידם של המתנגדים לתכנית לימודים זו, ובעשורים האחרונים השתלטה על מערכת החינוך הכללית התפיסה הליברלית, הדוגלת בשוויון בין כל בני-האדם והדוחה את טיפוח הזהות היהודית. נדרשת עכשיו פעולה נמרצת להחזרת עולם הערכים היהודי ללב הנוער ולהענקת משמעות עמוקה להיותנו יהודים.