“כמה סופגניות קנית?”: מה קרה כשהשליח לא הקשיב לעצת הנגיד

חנוכה תשס”ט, דצמבר 2008. כיכר השוק – מרקטפלץ של באזל. מול בית העיריה עמלים אנו בהקמת המנורה הגדולה. בעוד שעות ספורות יתקיים פה האירוע הגדול של ההדלקה המרכזית של חנוכה.

הנוקיה שלי מצלצל, סמי רוהר על הקו.

סמי רוהר, אוהו.

שמואל רוהר ז”ל היה פילנטרופ יהודי מהגדולים שהיו לנו. בזמן המלחמה עשה כמה שנים בבאזל, והוא זה שתרם את הבניין של בית חב”ד בבאזל. בחנוכה תשס”ט הוא כבר היה בן שמונים פלוס והוא מתקשר אלי.

ובכן, כשסמי רוהר על הקו, זה חתיכת אוהו.

“איפה אני תופס אותך?” הוא שואל אותי בגרמנית מדויקת.

“במרקטפלץ”, עניתי, “אנחנו בונים את המנורה, נעשה פה הערב הדלקה. אתה זוכר את המקום?”

שישים וחמש שנה עברו מאז עזב את באזל.

“ודאי שאני זוכר, אני זוכר טוב. תגיד רבינר וישצקי (-כך היה קורא לי), ולאטקעס הכנת?”

“לאטקעס לא, אבל סופגניות – ברלינערס קניתי, נחלק לכולם”.

“כמה ברלינערס קנית?” שואל אותי איש העסקים ממיאמי.

“200”, עניתי.

“וכמה אנשים לדעתך יבואו?” הוא ממשיך.

“אני משער שיבואו 200 איש אישה וילד”.

ואז זה בא: “איך פרשטיי דיך נישט – אינני מבין אותך, אם יבואו 200 איש, צריך להזמין 400 סופגניות, שיהיה בשפע!”

רצתי לנסות להזמין עוד, ככל שעוד היה אפשר.

ובשנים שאחר כך תמיד הזמנתי יותר מאשר חשבתי שיבואו, אני מודה שלא כפול ממש, כפי שסמי ציווה אותי, אבל אחרי הכל, כשכל סופגניה עולה 3 פרנק, אני עושה חשבוינעס.

השנה זה תפס אותי.

אתמול שוב היינו במרקטפלץ, אתמול שוב הכנתי יותר סופגניות מאשר כמות האנשים ששיערתי שיבואו, אבל לא הרבה יותר.

אבל אתמול זה לא עבד. הגיעו קרוב לכפול ממספר האנשים שחשבתי שיבואו. ברוך ה’.

בטח סמי ז”ל הביט בי מגן עדן ועשה נו נו נו עם היד, כאומר: איך פרשטיי דיך נישט רבינר וישצקי, הרי אמרתי לך לקנות כפול.

איזה איש זה היה.