סדר שלישי: עוד ‘נייעס’ כזה ואבדנו

אפילו ז’וזף ניספור נייפס, ממציא צרפתי שחי לפני 200 שנה, לא האמין מה ההמצאה שלו תגרום לאנשים. הוא בסך הכל רצה לגרום לאנשים לתעד את רגעיהם היפים באמצעות טכניקה מיוחדת, השקיע חודשים רבים במחשבה ובניסיונות, ויום אחד זה הצליח לו. ככה נולדה המצלמה.

האנשים היו מאושרים. סוף-סוף אפשר לתעד את היום המאושר בחייהם באמצעות תמונות בשחור לבן; סוף-סוף אפשר לצלם את הילד הקט, שזה עתה יצאו לו שיניים בשעה טובה, ואפילו להצטלם ליד מגדל אייפל, מגדל פיזה, או כל מגדל אחר.

ההמצאה הגאונית הביאה פרנסה לאלפי צלמים שהחלו לתעד אירועים, הקימה מפעלים גדולים לסרטי צילום, הביאה לעולם אלפי תמונות של רבנים לקיים מה שנאמר “והיו עיניך רואות את מוריך”, ואפילו סיפקה מאות רגעי תעסוקה לסבתות, שהושיבו את נכדיהן בכוח לראות את התמונות של סבא עליו השלום “כשהיה צעיר”.

אמממה, אותו ז’וזף לא לבטח לא היה מאמין ש-200 שנה מאוחר יותר, כל ילד שני בגיל 12 יחזיק ‘מצלמה’, ויתעד כל רגע, משל היה שוקי לרר.

פתאום אתה הולך ברחוב, והופ, מישהו מצלם אותך. אתה נכנס למקום כלשהו, ופלאששש, משהו תיעד אותך.

מצד אחד, זה חיזק את היראת שמים שלנו. “דע מה למעלה ממך”, כדברי המשנה באבות, “עין רואה ואוזן שומעת”. ואם לכל ילד יש מצלמה, ששומרת אלפי תמונות על כרטיס זיכרון קטן, דמיינו מה הולך שם בשמים. הכל מצולם ומוסרט ב-HD, בטכנולוגיית תלת-מידד, במצלמות של 360 מעלות, המצלמות גם בלילה באמצעות אינפרא אדום, סגול או שחור. איך שבא לכם. מפחיד.

מצד שני, וכאן בא האסון הגדול, המצלמות הפכו אותנו ל’מציצנים’ יותר. בשביל מה צריך לספר לשון הרע, אם אפשר לצלם ולשלוח בלחיצת כפתור לכל החברים?

“ראית איך הסבא צעק עליו?”

השבוע הראו לי סרטון שממש זעזע אותי. מדובר בסרטון שצולם באירוע משפחתי – משפחה שעוברת ככל הנראה משבר. אחד המשתתפים תיעד את כל המריבות והשאגות, והחליט לשתף בחוויה המסעירה את כל העולם (ואשתו).

הסרטון הפך לשיחת היום: “ראית איך הסבא צעק עליו? ואיך הוא השיב לו?” שמעתי בחור צעיר שואל את חברו בבר מצווה שהשתתפתי בה.

חכו, זה לא הכל. יומיים אחר כך הופץ החלק השני של הסרטון: “המשך הסרטון, חלק שני – חובה לראות”, משל הייתה זו מצגת בידור או הרצאה של הרב פנגר.

אם זה לא היה דוחה, זה היה עוד יותר דוחה, ועצוב. ממש עצוב.

אולי זה הזמן להכות על חטא, לשאול את עצמנו איך הגענו למצב הזה. מהיכן הגיעה “המציצנות” הזו? ממתי אכפת לנו לשמוע את כל לשון הרע הזה? לראות אותו? להיכנס לפרטי-פרטיו, ולדבר עליו באירועים, בהנאה כל-כך לא מוסתרת.

סחי ומאוס בקו השני

טוב, אז לא לכולנו יש מצלמות בהישג יד, ורבים וטובים מאתנו לא נחשפים לכל הלכלוך הזה.

אבל אם חשבנו שאנחנו מוגנים, ויש בידינו רק מכשירי טלפון כשרים באישור הרבנים, המונעים מאיתנו להיחשף לכל הסחי והמאוס הזה, בא יצר הרע חדש בדמות “קווי הנייעס”, והחליט שאם אנחנו לא נתקשר לשמוע אותו, הוא יתקשר אלינו.

ואכן, בחודשים האחרונים מאות אברכים ובחורי ישיבות הקדושות, העמלים על תורתם יומם ולילה, החלו לקבל “צינתוקים” (שיחת ניתוק בסלנג המדובר), וכשהם חוזרים אל המספר ממנו התקבלה השיחה, הם נחשפים לעולם תוכן חדש, “קווי נייעס” בלעז. אם אתם רוצים לשמוע חדשות הקישו 1, לשמוע רכילות הקישו 2, לשמוע לשון הרע הקישו 3, וכן הלאה.

ומה יעשו הבנים ולא יחטאו?

סח לי אב כואב, שבנו התמכר לאותם קווים, וכל יום כשהבן חוזר מהישיבה, הוא מתקשר לקווים הללו כדי להיות “מעודכן”, ושומע במשך שעות ארוכות את כל אותם ההבלים באותם קווים.

אז נכון, מבחינה טכנולוגית וועדת הרבנים לענייני תקשורת מתקשה לעצור את אותם קווים. כל יומיים הם מחליפים מספר חדש, וממשיכים לצנתק לאלפי בחורי ישיבה ואברכים, כדי שיהיו מעודכנים במספר החדש. עד שוועדת הרבנים עולה על המספר החדש, הם כבר מחליפים מספר חדש, וממשיכים לשגע את כל אותם בחורים תמימים שנופלים שבי, ומאזינים בלהט לכל אותו לשון הרע ורכילות.

מה הפתרון, אתם שואלים? אולי למצוא את אותם בעלי קווים, ולהוקיע אותם ברבים?

ואותם בעלי קווים, הקשיבו: מילא, עד עכשיו ליהגתם את עצמכם לדעתם באותם קווים, לא היה אכפת לנו. אבל להתקשר ולהציק למאות בחורים תמימים? לנסות בכוח להוציא אותם מהלימוד ולהכניס להם שטויות בראש? אתם מוכנים לקבל את האחריות על כך? ועוד בחודש אלול? איך אין לכם פחד מיום הדין הקרב ובא?

* * *

ואולי זה הזמן, לקבל קבלה טובה, ברוח ימי הדין הקרבים ובאים, ולנסות להתנתק כמה שיותר מהסחי והמאוס הזה. וגם אם ממש ינסו להראות לכם סרטונים שכאלה, או להשמיע לכם רכילויות שכאלה, פשוט מנעו את עצמכם מלהביט או לשמוע. לטובת כולנו, לטובתכם.

לכו תדעו, העולם גלגל, היום ראיתם סרטונים החודרים לפרטיות של השכנים שלכם, אולי מחר אתם תהיו שם באותם סרטונים? הייתם רוצים שכל עם ישראל יראה אתכם ברגעים לא ממש מחמיאים? סביר להניח שלא, נכון? אז גם אתם, פשוט אל תצפו בזה. אל תתנו יד לנגע המכוער שפשט בעירנו. הוקיעו אותו מחוץ למחנה. ממש כמו צרעת. ויפה שעה אחת קודם.

• טורו של אפרים גלעד מתפרסם בעיתון ‘יום ליום’