הבושה שלהם, הבושה שלנו: מה הפלא שהציבור אינו גאה בנבחריו?

השבוע פגשתי את ח”כ לשעבר ניר אורבך. שוחחתי איתו על שכונת הולדתו, קריית שמואל, והוא הציע לי להצטרף לקבוצה של בוגרי השכונה, שכן אמא שלי נולדה שם, וסבא וסבתא גרו שם שנים.

הצטרפתי. העלו שם זיכרונות. ואז נזכר מישהו שיש או היו ארבעה נציגים בכנסת “משלהם”: אבי מעוז, אלעזר שטרן, ניר אורבך ובצלאל סמוטריץ’. אנשי הקבוצה קפצו: לא כבוד גדול לנו. ואני, נחרדתי: עד כדי כך גרועה תדמית הכנסת בעיני העם?

השבוע, באחת מוועדת הכנסת הייתי עדה למחזה מביש: נציגים של ש”ס מצד אחד של השולחן, ויוליה מלינובסקי מישראל ביתנו מהעבר השני. מלינובסקי (והצטרפו אליה ח”כים נוספים) ניסתה להסביר שיו”ר ש”ס “עבריין סדרתי” (כלומר, פעמיים), ולכן אין היתכנות שיכהן כשר במשרד (כלומר, שניים).

הם, מצידם, הזכירו לה את כתב האישום של הבוס שלה ואת פרשת פאינה קירשנבאום. הגדיל לעשות ח”כ מיהדות התורה שישב מולה, וקרא שוב ושוב: “פאינה”. היא ניסתה לתקן אותו, כשלרגע חשבה שממרומי גילו אינו זוכר את שמה: “לא קוראים לי פאינה”. עד שקלטה שבכוונתו לעקוץ.

כשמישהו מקריא מתוך פרוטוקולים ישנים של בית משפט שבהם נאמר שהנאשם הפך את השוחד לדרך חיים (“זה התיישן”, ניסתה ח”כית מהקואליציה המתגבשת לסנגר), למרות שהוא יודע שדרעי שילם את חובו לחברה בכלא, נשא את שנות הקלון, שירת היטב במשרדי ממשלה, ומעד באי דיוק בדיווחים למס הכנסה, דבר שאין לו כל קשר לנושא השוחד – זה לגרום לעם להקיא כל בוקר מחדש. כי צרכני התקשורת לא ממש מבינים בענייני משפט. מספיקה להם האווירה. העיקר לדבר כל הזמן על כתב האישום של ליברמן, על ראש ממשלה עם עננת כתבי אישום, על דרעי עם שני משרדים ושני תיקי אישום ברקע, ועל אחת פאינה קירשנבאום.

אחר כך לך תשכנע את אריה ממטולה או גדעון מאילת שהפרטים שונים, שלא הכל מדויק, שאצל ליברמן זה הסתיים בזיכוי וכך הלאה. דיבת הכנסת כבר הוצאה.

זה לא התחיל עכשיו. אני עוד זוכרת את ימי הקואליציה היוצאת, את זעקות הח”כים החרדים, שלא כולם שם בחלו במילים. “פרחח”, “אנטיוכוס”, היו חלק מהביטויים. כשניסיתי להעיר שזה “לא ממש מתאים”, בטח לא לחרדי שצריך לדייק במילותיו, הזכירו לי את נאום ה”מריצות” של ליברמן, ו”המזבלה הקרובה”. בקיצור, יש מספיק מילים מבישות לכולם. אז פלא שכך הכנסת נראית לעם?

בעוד דוברות הכנסת מתאמצת להנגיש את המידע באופן הכי חדשני שיש, חברי הכנסת (לפחות חלקם) עובדים שעות נוספות כדי להרוס את התדמית והמיתוג. אם פעם חלמה אם יהודיה שבנה או בתה יהפכו לחברי כנסת, אם יש נשים חרדיות שהבעיה שלהן היא שהמפלגות החרדיות לא נותנות כניסה לשורותיהן, היום כל זה הולך ומשתנה. עננה לא נעימה מרחפת מעל משכן הכנסת. בושה להם, בושה לכולנו.

חברי כנסת, מימין ומשמאל, העם מתחנן: התעשתו בטרם יהיה מאוחר מדי. דאגו לבשם את המקום שאליו שלחו אתכם הבוחרים. ויפה שעה אחת קודם.

• הטור התפרסם ב’ידיעות אחרונות’