פרקליטות המדינה עדכנה את בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, כי המדינה מעבירה לרשת ‘החינוך העצמאי’ תקציבים, כדי לשלם למורים על השגחה בשעות תפילה – ומביעה תמיהה על כך שהרשת החינוכית לא מעבירה את התשלום לעובדים.
לפי דיווח של שחר אילן ב’כלכליסט’, העדכון של הפרקליטות בוצע במסגרת תביעה ייצוגית – שנחשפה בחרדים 10 – בהיקף של 70-200 מיליון שקל, שהגיש מורה של הרשת מבית שמש, בשל אי תשלום על שעות התפילה.
מהבקשה לאישור התביעה הייצוגית שהגיש המורה מבית שמש, באמצעות עורכי הדין ראובן ביטון ויעקב ביטון, לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב עולה שאלה קשה: האם הרשת מעבירה למורים את כל הכספים שהיא מקבלת עבורם?
יצוין, כי נגד הרשת הוגשו בקשות נוספות לתביעות ייצוגיות – שעל הגשתן פורסם לראשונה בחרדים 10 – בשל טענות לפגיעה בתנאי העובדים, בין היתר על חובה לתרום שכר לעמותה מקורבת לרשת, על חובה לעבוד ‘שעת התנדבות’ שבועית, ותביעה של ממלאות מקום.
בחינוך העצמאי הלימודים נפתחים בתפילה של 30-45 דקות. אלא שלדברי התובע, “בניגוד לרשתות אחרות, המורים ברשת החינוך העצמאי אינם מקבלים שכר על השגחה בשעת התפילה. זאת בניגוד גמור לחוק שעות עבודה ומנוחה, חוק הגנת השכר ופסיקת בתי הדין לעבודה”.
החינוך העצמאי השיב לבקשה, באמצעות עורכות הדין חיה שפיגל וטליה סביר – שטענו: “התביעה מופרכת ונעדרת כל ביסוס עובדתי או משפטי, (היא) הוגשה ממניעים אופורטוניסטים והיא מהווה שימוש לרעה בהליך התביעה הייצוגית”.
לטענת החינוך העצמאי “פיקוח על התלמידים בתפילה מהווה מטלה נלווית לתפקיד המורה ואינו עבודה נפרדת המצדיקה תשלום שכר נוסף”.
לפי החינוך העצמאי מדובר בתורנות, כמו השגחה בהפסקה שאינה בתשלום נוסף, וכי המורה יכול לקרוא בעיתון בשעת התפילה…
הרשת טענה: “בעת השהות במהלך זמן התפילה לא נדרש המבקש לעסוק בהוראה, אלא הוא נדרש להשגיח על התלמידים בלבד. בכפוף לנוכחותו בכיתה, הוא רשאי לעסוק בענייניו האישיים או בעניינים הקשורים בעבודתו (כגון קריאת עיתון או בדיקת מחברות). כל שנדרש בזמן זה מהמורה הוא כי יהיה נוכח בכיתה וישגיח על התלמידים המתפללים. ברור אפוא שעצם הנוכחות בכיתה בזמן תפילה, שמהותה השגחה על תלמידים, אינה שקולה לשיעור בו מבוצעת הוראה”.
החינוך העצמאי טוען עוד: “משרד האוצר אינו מקצה תקנים נפרדים עבור זמן השגחה בתפילה, ואינו מתקצב שכר בגין עבודה בזמן זה. מן הסתם, ככל שבמסגרת התקציב היה תקצוב עבור זמן עבודה זה, בנפרד ממשכורות המורים, הוא היה משולם למורים”.
טענה נוספת של החינוך העצמאי: “הכספים אינם ‘עוצרים’ במרכז החינוך העצמאי אלא משולמים ישירות ממשרד האוצר לעובדי ההוראה. לכן לא יכולה לצמוח לחינוך העצמאי כל תועלת כלכלית מכספים שנשארים אצלו ולא יכולה להישמע טענה שהוא מתעשר שלא כדין”.
אלא שמתשובת המדינה, שהוגשה באמצעות עו”ד אפרת סמואל מהפרקליטות האזרחית של מחוז תל אביב, עולה תמונה שונה לגמרי ומביכה עבור החינוך העצמאי.
סמואל קובעת חד משמעית: “משרד החינוך מעביר תקציב לחינוך העצמאי גם עבור רכיב שעת התפילה ועל המשיבה לשלם בהתאם למורים המועסקים על ידה. החינוך העצמאי קיבל בפועל את מלוא התקצוב לשנת תשפ”א לו הוא זכאי לרבות בגין שעות התפילה ולא נהיר לפיכך מדוע לא שולם על ידו לעובדים כנדרש גם עבור רכיב שכר זה”.
“המדינה”, גם “שוללת מכל וכל את טענת החינוך העצמאי שסכומי התקצוב משולמים ישירות מקופת המדינה אל חשבונות הבנק של העובדים. החינוך העצמאי מקבל תמיכה ממשרד האוצר לביצוע פעילותו. הוא קובע את גובה השכר שהוא משלם לכל עובד. שכר עובדי החינוך העצמאי מועבר מקופת אוצר המדינה לחשבון בנק על שם החינוך העצמאי והוא מבצע את תשלום השכר לעובדים בהתאם להחלטותיו”.