לפיד ליו”ר ועדת הבחירות המרכזית: קבע כעת האם יש לדרעי קלון

יאיר לפיד פנה ליו”ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט יצחק עמית, בבקשה כי יקבע האם יש קלון בעבירות המס שבהן הורשע אריה דרעי.

אם ייקבע קלון – הוא לא יוכל לכהן בתפקיד שר בממשלה, כפי שקובע כעת החוק.

יו”ר ועדת הבחירות המרכזית הוא זה שנדרש לקבוע האם לדרעי יש קלון במעשיו – והאם הוא לא יכול לכהן כשר.

בקואליציה החדשה מנסים למנוע את הגעת השאלה לפתחו של השופט עמית – ומקדמים חקיקה מהירה שתשנה את חוק יסוד הממשלה, כך שייקבע כי קלון מונע מאדם לכהן כשר, רק לגבי  שהורשע במאסר בפועל, בעוד החוק מציין רק את המילה מאסר.

הצעת החוק שמטרתה לסלול חזרה את דרכו של יו”ר ש”ס אריה דרעי לתפקיד שר אושרה בקריאה טרומית.

לפי דיווח של אמיר אטינגר ב’ישראל היום’, הפנייה של לפיד מסתמכת על נספח התפקידים שפורסם בין הליכוד לש”ס, לפיו דרעי צפוי לכהן כשר בממשלה.

במכתבו לשופט עמית, מביע לפיד טענות קשות נגד דרעי וטוען כי על רקע הודאתו בעבירות מיסים –  דרעי “בחר את טובתו האישית על פני החוק, ובכך שבחר להעשיר את עצמו על חשבון הציבור”.

עוד כתב לפיד: “לא יעלה על הדעת כי אדם שהורשע בעבר פעמיים (בשנת 1999 ובשנת 2003) בעבירות טוהר מידות, בכספים המערבים כספי ציבור; אדם אשר ריצה עונש מאסר; אדם כזה הורשע שוב, ולא ייקבע כי יש עליו קלון המונע את יכולתו לשמש כשר בממשלת ישראל. אין לכך תקדים באף דמוקרטיה מתוקנת. בדיוק לשם כך נקבע המושג קלון”.

לפיד גם הסביר במכתבו את הרקע לפנייתו לשופט עמית, בעיצומו של הליך החקיקה של ‘חוק דרעי’: “ברור כי כעת בשלה העת לדון בסוגיית כשירותו של ח״כ דרעי לתפקיד שר. כעת אין מדובר בעניין תיאורטי, שהרי אין זה סוד כי בין מפלגת הליכוד ומפלגת ש״ס הושגו הסכמות לקראת הקמת ממשלה, ובמסגרתן צפוי ח״כ דרעי להתמנות לשר הפנים והבריאות, ולאחר שנתיים לשר האוצר – האחראי בין היתר על הכנסות המדינה ועל גביית המיסים.

“אשר לי, אין ספק כי במעשיו של ח״כ דרעי דבק קלון, שאם לא כן לא היה מי שהיה מבקש לשנות חוק יסוד לצורך מינויו”.

ב’ישראל היום’ צוין, כי במענה לעתירה של התנועה לאיכות השלטון, ציין השופט עמית כי לפי החוק רק ראש הממשלה או ח”כ שמרכיב את הממשלה יכול לפנות בבקשה להכרעה בשאלת הקלון. כלומר רק נתניהו.

עם זאת, לפיד עדיין נכהן כראש הממשלה והחוק לא מרחיב על איזה ראש ממשלה מדובר – אך הפרשנות המשפטית הסבירה היא כי המחוקק מתכוון לראש הממשלה אשר עליו מוטלת הרכבת הממשלה.