האיום של יו”ר הבית היהודי, שר הכלכלה נפתלי בנט, לפרוש מהממשלה במידה וישוחררו מחבלים פלסטינים בעלי אזרחות ישראלית, הצליחה לטלטל את המערכת הפוליטית. בסוף השבוע עסקו באיום הפרישה כל כלי התקשורת.
כולם ניסו לבחון איך השפיעו דבריו.
מאחר ובנימין נתניהו ידוע כלחיץ, אך טבעי הוא שהאיום הצליח להטריד את שלוותו. מי שניסו להרגיעו היו מקורביו, שגם שידרו אופטימיות אל מול התקשורת. חלקם סבורים שבנט לא יפרוש, שהוא לא באמת יודע פרטים על המו”מ ועל מה שקורה בחדרי חדרים, ושזו הסיבה שאיים – הוא חשב שהעסקה של שחרור המחבלים ירדה לגמרי מהפרק, בעוד המגעים נמשכים, והעסקה – שתכלול את שיחרור פולארד – תושלם לאחר החג.
יש ממקורבי נתניהו שסבורים שגם אם בנט יפרוש, לא יהיה זה אסון גדול לקואליציה, וכי יוכלו להסתדר גם בלעדיו.
ההנחה הרווחת היא שבאם יירשם קידום משמעותי בהליך המדיני, כזה שיכלול המשך שיחות ושחרור אסירים, לא תוכל מפלגת ‘העבודה’ לעמוד מנגד ולתת לממשלה להתפרק, אם וכאשר יפרוש בנט. אם כי, כמובן, מדובר על מצב די היפותטי.
עד כה הבהיר יו”ר מפלגת העבודה, ח”כ בוז’י הרצוג, כי הוא אינו עסוק בזה כרגע, וכך התחמק גם מקורבו ח”כ איתן כבל. אך קשה להניח שהמפלגה תאפשר הליכה לבחירות ולא תתמוך בממשלה שהתפרקה על רקע קידום מדיני.
גורמים בכירים שבים ומזכירים, כי העובדה לפיה נאלצו להסכים לשחרור מחבלים הכלואים בבתי הכלא הייתה הווטו שהטיל הבית היהודי על הקפאת הבניה. אם הייתה מוקפאת הבנייה, זה היה תחליף לשחרור האסירים ומרצה את הצד הפלסטיני, הם טוענים. “בנט עצמו הוא שהביא את שחרור האסירים על עצמו, ואין לו להלין אלא על עצמו”.
אגב שחרור האסירים, יתכן שישראל תחשק במעט את הצעד ותבטל את אזרחותם של המשוחררים, דבר שיכול להוות סולם מתאים לבנט לרדת מאיומיו. אפשרות נוספת שהועלתה, אך נשללה בידי הצד הפלסטיני, היא גירוש האסירים לעזה.