1.
שנה וחצי הצהירו בליכוד ש’תם עידן הפחד’, ‘לא נתנצל עוד’, ו’תראו איך נתנהג עם האופוזיציה כשנחזור לשלטון’.
היה זה מנחם בגין המנוח שהחל את מורשת ה’מה יגידו’. כג’נטלמן אמיתי לא רצה לחולל מהפכות, הותיר על כנה את מערכת המשפט ולא ניסה להצר את צעדי התקשורת. נתניהו היה זה שהכריז ‘הם מ-פ-ח-ד-י-ם’, אבל בזה בערך תם העימות שלו. בערבי בחירות היה מגיע לאולפנים, מישיר מבט אל עיני המראיינים ומעביר את מסריו.
ואז הגיעה מערכת הבחירות האחרונה, וחשבנו שמשהו השתנה: אין יותר ראיונות באולפני הערוצים המובילים. התעלמות. ‘עכשיו 14′, וזהו.
האם זה אמיתי? תלוי את מי שואלים.
שוחחתי השבוע עם אחד מהגורמים החרדים שהיו מעורבים במשא ומתן מול הליכוד. אחד מאנשי הצוות הציע, בשלב מסוים, שאולי כדאי לוותר על הכללת חוק הגיוס (מחלוקת פנים חרדית האם לחזור ל’חוק טל’ הישן או לחוק שנחקק ב-2015 ונפסל על ידי בג”צ) בהסכם הקואליציוני. וזה היה הנימוק: ‘אם נכליל עכשיו, נחטוף מהתקשורת. נעלה את זה להצבעה זריזה של 3 קריאות ונצמצם את זמן ההסתה נגדכם’. בליכוד הכחישו וטענו “להד”ם”.
בקיצור, לא נותר לי אלא להחליט למי אני מאמינה יותר.
2.
שמתם לב ל’אירועי אבי מעוז’? הובטחו לו הרים וגבעות, הוא מיהר לחתום על הסכם קואליציוני, האופוזיציה רתחה, יאיר לפיד יצא בקריאה שלא לשתף עמו פעולה – ואז החלו להישמע קולות מתוך הליכוד. אז נכון, נתניהו כמעט נשבע שיקיים את ההסכם ככתבו וכלשונו, אבל יש בליכוד מי שכבר החלו לעשות חושבים האם לא הגזימו בהבטחות, האם הן לא תפגענה בליברלים שבליכוד, והאם מעוז לא יצטרך לבקש אישור מנתניהו לפני ביצוע כל פסיק בהסכם.
גורם בליכוד (לא מאד בכיר, אבל אחד שיודע דבר או שנים) טען באוזניי: “מקסימום נסתדר גם בלי אבי מעוז”.
זה נכון, נשארו עדיין 63 מנדטים לגוש הימין. מצד שני, אם ח”כ מאיר פרוש הכעוס, ועמו כפי הנראה שותפו לדרך באגו”י ישראל איכלר, יתמכו מבחוץ בממשלת נתניהו ולא יכללו בקואליציה (כי תיק ירושלים שהובטח לפרוש רוקן מתוכן, וההבטחות על חוק הגיוס לא ירצו אותם) – זה כבר רק 61. אפשר להסתדר, אבל קשה במיוחד. בעיקר, כי על המדף באופוזיציה יישבו שני חרדים (מאד משועממים) ויצליפו כל העת.
ליברמן יצליף מימין (מתכוון להגיש כבר בהתחלה את הצעת חוק הריבונות ונראה מה תעשה הקואליציה ועד כמה תובך), פרוש את איכלר יצליפו ב’חרדית’. אסון.
3.
בימים אלו מתחיל ‘מבחן חייו’ של נתניהו. האם השתנה וגידל חוט שדרה, או שבכל בוקר הוא קורא סקרים ועיתונים, מציץ במהדורות ומתווה לעצמו דעה כשבשבת לפי דעת הקהל.
נראה אותו עובר מסע אנטי סביב חוק הגיוס, הגדלת מלגת האברכים ותקציב הישיבות, הדרישות לביטול ‘סעיף הנכד’, עיגון בחוק של ההפרדה בין נשים לגברים, וכך הלאה.
אומץ, זה שם המשחק. יש אותו לנתניהו או שאין ולא היה מעולם? ימים יגידו.