•
יום שני האחרון בכנסת. ישיבת סיעה של יהדות התורה. אל החדר נכנס ח"כ עופר כסיף מחד"ש־תע"ל. בצעדים נמרצים, הוא ניגש אל יושבי הראש יצחק גולדקנופף ומשה גפני והכריז בקול: "אני רוצה להיות חלק מהמפלגה שלכם". ברור שזה נאמר בהומור, אבל בסיעה של בן גביר, מחזה כזה לא היה קורה. גם לא כבדיחה. כשיצא, שאלתי אותו - מה הסיפור? תחילה צחק, הצביע אל צלחת החומוס ('ארבעס' בשפה החרדית) ואמר: "רציתי לקבל את זה". אבל אז, שוחחנו ברצינות. "מציירים את כל חברי הכנסת של 'גוש נתניהו' כחובשי כיפה, בעלי דמות אחידה. כמי שעומד מהצד, מה יש לך להגיד על זה?", שאלתי. "אני ממש לא עומד מהצד, אני גאה להיות שותף של הסיעות החרדיות בהרבה מאד גזרות", השיב. האמת, הוא הפתיע גם אותי. מאחמד טיבי שמעתי על כך לא מעט, גם ממרב מיכאלי. מפיו, זו הייתה הפעם הראשונה. אני מניחה שהוא התכוון לשיתופי פעולה שנובעים מהיותנו, הציבורי החרדי והציבור הערבי שהוא מייצג, מיעוטים במדינה. מיעוטים שנלחמים על זכויותיהם בשיניים ובעשר אצבעות. מיעוטים שצריכים להתנצל על כל שקל שהם מקבלים מקופת המדינה. את ההפתעה קיבלתי כשהוא סיים: "אני בעד שיתנו כסף לאברכים שלומדים תורה. אם עבור מישהו לימוד תורה הוא המימוש העצמי שלו, אני בעד". "התקבלת ליהדות התורה בזה הרגע", השבתי לו, בחיוך. אבל כעת ברצינות: צריך להפסיק לקטלג את כל חברי הקואליציה המתגבשת כאילו היו עיסה אחת. זה לא שחור ולבן. אלה הם 64 מנדטים הצבועים בצבעים שונים ומגוונים. לא הכול שחור. גם לא הכול לבן.
הצטרפו לדף הפייסבוק של חרדים 10 >>
הצטרפו לדף X של חרדים 10 >>
רוצים עוד נייעס, סרטונים וסיפורים? הצטרפו לערוץ הוואטסאפ של חרדים 10 >>
