שרי רוט בגלצ: יהדות התורה נותרה כמו ילדה קטנה מסכנה בסוף התור

אמיר בר שלום: יהדות התורה מחזיקה כאן איזה שהוא אקדח? הניחה אקדח על השולחן: לא נסכים להחלפת יו”ר הכנסת – מה שאמור, לצורך העניין, להכשיר את החקיקה של חוק דרעי – עד אשר הדרישות לא ימולאו?

שרי: טוב, זה אקדח לגיטימי במשא ומתן, כל מפלגה מניחה אקדחים בשבועות האחרונים. בן גביר שם אקדחים וסמוטריץ’ הניח אקדחים ונועם הניחה אקדחים וש”ס שמה אקדחים, עכשיו תורה של ‘יהדות התורה’. ש”ס, בניגוד לאחרים, הייתה קצת יותר חכמה, הניחה 8 אקדחים ואז אמרה: אני מוותרת על 7 ואז נשאר לי רק אקדח אחד. וצריך כאילו למחוא לה כפיים על הוויתורים.

אבל בעצם היא עלתה על עצים מאד גבוהים. זה התחיל מ’שר בטחון’, שזו היתה דרישה לא הגיונית ולא סבירה בעליל, לא נראה שיש לאריה דרעי ניסיון בתחום… ואז זה עבר למשרד האוצר, מה שעשה המון גלים על קלון-לא- קלון, ומלא מלא דרישות כשבסוף אמרו: טוב, ויתרנו, אז נקבל ‘רק’ את הפנים המורחב-מורחב, פלוס מלא-מלא תיקים.

ביהדות התורה יש גם מי שטוענים שש”ס ביקשו יותר מגודלם לפי מפתח הסיעות, אבל על זה אפשר להתווכח כי השאלה היא איך אתה סופר כל משרד. מה נחשב משרד אחד, מה נחשב משרד וחצי, האם הפנים נחשב משרד גדול או משרד ורבע, אבל עזוב מהחישובים האלו.

עכשיו באה ‘יהדות התורה’, שהשאירו אותה כמו ילדה קטנה מסכנה בסוף, כשהיא לא כל כך קטנה, שהרי כשסמוטריץ’ מגיע הוא לא יותר גדול ממנה – והוא הגיע בנפרד. וכשנועם מגיעה היא בטח לא יותר גדולה ממנה וכך גם בן גביר. אז אומרת ‘יהדות התורה’: השאירו אותי מסכנה בסוף, ועכשיו כולם מפנים אלי את העיניים ואומרים ‘אהה את מעכבת’, ‘את עושה את הבלגן’. ‘אם היו קוראים לי ראשונה וסוגרים איתי ראשונה זה הרי לא היה קורה’. זה אחד.

אבל יש כאן עוד בעיה: ‘יהדות התורה’ בעצם, חוץ מתפקידים רוצה לעמוד על כל מיני עניינים ערכיים. כמו שבא סמוטריץ’ עם עניינים ערכיים, חוץ מג’ובים, וכמו שבא בן גביר, ונועם, גם יהדות התורה אומרת: ‘אני לא מחפשת רק משרדים, אני גם רוצה דברים ערכיים שחשובים לציבור שלי’. מה עושה ש”ס? גמרה לריב על משרדים, ‘מוותרת’ ‘מוותרת’ אבל קיבלה הרים וגבעות, עכשיו היא מחכה שיהדות התורה תסגור את העניינים הערכיים, ואז היא תמהר להעתיק, אתה יודע, כמו שמעתיקים במבחן ומשנים פה ושם דברים, היא תעתיק, ותגיד: זה גם הישגים שלי.

וזה מרגיז את יהדות התורה, שמרימה, כמעט לראשונה, ראש ואומרת: זה נכון שהם 11 ואנחנו 7, בסדר, אנחנו לא אומרים שהם לא יותר גדולים, שיקבלו יותר תפקידים אבל כל המדיניות הזו של העתקה כשאנחנו יורקים דם על כל סעיף וסעיף בחוק הגיוס ובעוד חוקים שהם ציפור הנפש לא רק של הציבור שלנו אלא גם של הציבור של ש”ס –  והם בסוף מגיעים, מחלקים כרטיסים נטענים, יגיעו לאנשים בערב הבחירות הבאות ויגידו ‘שפכנו כסף’, ואנחנו נשארים רק עם מה שנקרא ‘אידישקייט’. לא, לא מוכנים לדבר הזה. ולכן הם אומרים, לפחות בואו נמקסם את ההישגים שלנו במשרדים.

עכשיו, לבוא ולהגיד להם ‘קחו את משרד ירושלים’, כשהם רואים שמשרד המורשת של בן גביר עם כל נתחים שנלקחו ממשרד ירושלים,  אז בעצם מוכרים לך דירה שאין לה טאבו ואין לה קירות ואין לה ריצפה. מה אתם נותנים לנו, חדר עם שלט ובפנים אין כלום? לא נשאר כלום במשרד הזה.

על תחבורה מתווכחים איתנו, על שוויון חברתי גם, קרעו ממנו חתיכות וכמעט לא נשאר שם כלום, אז מה נתתם לנו? ועדת כספים שאפשר להתווכח אם היא נחשבת תיק או לא, בסדר, זה תפקיד יוקרתי, אבל תקציבים אתה לא יכול לתת שם, אתה יכול לאשר או לא לאשר תקציבים שהגיש שר אחר.

אמיר בר שלום: שרי, זה פתיר, או שבעצם את המעגל הזה נתניהו יתקשה לרבע?

שרי: תראה, אם נתניהו יכנס לזה במלוא הקצב כמו שהוא נכנס לזה ערב הבחירות, כשהוא די הכריח אותם ללכת ביחד, אז הוא יצליח לפתור את זה. אבל זה נראה שנתניהו בעצם נותן לנערים לשחק לפניו. תתקוטטו, אני אבוא ברגע האחרון או אולי אפילו יבקש מהנשיא הארכה אם יהיה צורך. מה קרה? מי יזכור אחר כך, בארבע שנות הכהונה של הממשלה הזו, אם ביקשו הארכה או לא. תריבו, תככים פנימיים, בסוף אני אבוא כמבוגר אחראי אגיד, נגמר לנו הזמן בואו נתכנס. ויהדות התורה מאד מפחדת שהיא בסוף תצא הפראיירית.

היא הרי לא תרצה לעכב הקמת ממשלת ‘ימין על מלא’, כמו שזה נקרא. מצד שני, היא מפחדת שיישארו לה הפירורים שנשארו אחרי שכל אחד לקח מכל המשרדים וקרע לעצמו חתיכות.

אמיר בר שלום: אבל שרי, את מדברת על יהדות התורה כמקשה אחת ואנחנו מבינים שיש שם בתוך ‘יהדות התורה’ בקיעים שהם מאד מאד עמוקים בין ‘דגל’ לאגו”י וגם בתוך החסידויות עצמן.

שרי: כן, זה נכון. אז קודם כל בתוך ‘אגודת ישראל’, בפלג החסידי, מה שהיה פעם קרע ענק בין שני פלגים – גור וויז’ניץ מצד אחד, ופרוש ואיכלר בעלזא מצד שני – קצת נרגע בתקופה האחרונה והרבה בזכותו של גולדקנופף, האיש החדש שהביאה חסידות גור שהוא בן אדם חייכן וחביב, ולא חפץ בתככים, והוא הצליח להפשיר את האווירה ולעשות שם קצת יותר הרמוניה.

ועדיין, ברור שכל פלג שם, כמו שנועם דואגת למצביעים שלה ובן גביר לשלו וסמוטריץ’ לשלו, ואנחנו מבינים את זה שהם לא מקשה אחת, כך ביהדות התורה. פרוש צריך לדאוג לאנשים שלו, אתה לא יכול לתת לו משרד ללא משרד, וכך כל ח”כ שם.

יש כאלו שאמרו לי אתמול, למשל, שיכול להיות שאפילו בתוך ‘דגל’ התעוררו מחדש הפלגים. כלומר, יש את מה שנקרא ‘פלג ראב”ד’ שהוא היום השולט, בראשות הרב גרשון אדלשטיין ויש את הפלג של כל אלו שנשארו מסביב, ואין להם אפילו הגדרה, כי מה הם? פלג רשב”ם? הרי הרב קניבסקי כבר לא חי. יש כאלו שטענו לי: תשמעי, יעקב אשר מרוצה, הוא קיבל את ועדת הפנים מורחבת-מורחבת, הוא מראש לא חשב שהוא יקבל סגן שר או שר, וממילא כל השאר יכולים לעמוד כמו קבצנים בפתח ולהילחם על חייהם – וזה לא נראה שמישהו בכלל מתכוון לעזור להם. זה מצד אחד.

מצד שני, יש את גפני שיש שיגידו, הנה, הוא קיבל כבר את ועדת הכספים, אמנם הזמנית אבל נתנו בו אמון, עוד בטרם חתמו על יו”ר כנסת עוד בטרם הרכיבו את הקואליציה, נתנו בו אמון וכל החברים לגוש תמכו במועמדותו, אז הוא גם לא יכול כל כך לכפור בטובתה של הממשלה המתגבשת והולכת.

אמיר בר שלום: אולי כדי לנטרל את אופציית גנץ, אם וכאשר, למרות שהיא נראית תלושה?

שרי: תראה, אופציית גנץ די תלויה היום, כי ממה שאני שומעת אם אכן נתניהו יגמור להעביר את כל החוקים שלגנץ קשה לעכל אותם ולא עוברות לו בטוב, אז הכל פתוח.

אמיר בר שלום: התכוונתי לאופציית גנץ של גפני.

שרי: אה, אתה מתכוון לענייני נקמות… אז אם אנחנו מתעסקים בענייני נקמות יש לך גם את נקמת סמוטריץ’ על ה’שקרן בן שקרן’, יש לך את נקמת גפני על התמונות עם גנץ, אולי גם על החתונה עם מרב מיכאלי, אבל אם אנחנו עוסקים עכשיו בנקמות – נתניהו לא הולך להגיע למקום מאד רחוק, כי נקמות בעבר הביאו אותו ל’תקווה חדשה’, הביאו אותו לליברמן בגוש השמאל (כאילו), הביאו אותו למחוזות של ‘אלקין בחוץ’, בוגי יעלון שישב ממורמר…

אני חושבת שאם נתניהו לא הפנים שנקמות לא הביאו אותו עד היום לשום מקום, והוא מתכוון אכן להמשיך ב’נקמה לישראל כץ’, ‘נקמה לדודי אמסלם’, ‘נקמה לגפני’, אז בוא, אנחנו נגיע לממשלה שתוך כמה חודשים תפרק את עצמה.

אני מקווה שנתניהו התבגר והבין, והוא יודע להפיק לקחים מדברים שהוא עשה בעבר, ושהוא הבין שהוא חייב להיות נחמד לכולם. אחרת הוא באמת לא יגיע רחוק, עם כל ה-64 מנדטים של הנצחון הגדול.