שרי רוט בערוץ כנסת: יהדות התורה פרייארים, דורשים בקול כזה נעבך

יניר קוזין: בסביבת נתניהו והליכוד כבר אוספים בשעה הזו חתימות להחלפת יו”ר הכנסת, 50 חברי כנסת כבר חתמו. אתמול הביע יו”ר ש”ס אריה דרעי ביקורת על ניהול המשא ומתן מצד ראש הממשלה המיועד, ועקץ את שותפתו המיועדת ‘יהדות התורה’.

שרי רוט: עוד מהדהדות באוזני צעקותיו של אריה דרעי על נתניהו, נבהלתי… זה היה נשמע כל כך אמיתי.

קוזין: אכן היו צעקות?

שרי: תשמע, יכול להיות שהיו צעקות, לא הייתי שם, השאלה היא האם הצעקות אמיתיות. אז אני לא יודעת אם בצל עושה צעקות, ככל הידוע לי היה שם משחק מתואם, חמוד כזה. צייצתי אתמול שהקאמרי איבד שחקנים טובים. אתה יודע, לפעמים יש דברים מאד משעשעים במשא ומתן.

יניר מסביר, למי שלא הבין: בצל, זה הבצל של אריה דרעי והוא גורם לבכי בטח לא גורם לצעקות. אבל את אומרת שבעצם זה משחק של אריה דרעי, להלחיץ את מי? את סמוטריץ’? שוב את סמוטריץ’?

שרי: תשמע. מהתחלה היה שם משחק. נניח, זה שסגרו עם בן גביר זה ברור, כדי להרחיק את סמוטריץ’. עכשיו, באים החרדים מ’יהדות התורה’ שבינינו, הם די פראיירים, הם לא יודעים לצעוק, הם לא יודעים לעשות הצגות, הם נתונים למרמס שם.

אגב, אפרופו הדוברת הקודמת (-שרון ניר מ’ישראל ביתנו’) שהציגה כאילו החרדים בקואליציה הם חלק מהדרת נשים, אז נראה לי יניר שגם אתה היית לפני שבועיים בישיבת סיעת ‘יהדות התורה’ והיו שם עיתונאיות וגם עיתונאים, עמדנו ביחד, אף אחד לא הציב מחיצה, אף אחד לא עשה הפרדה. וישבו שם יושבי הראש גולדקנוף וגפני וקיבלו את כולנו בכבוד מלכים. היא דיברה על קואליציית חושך לנשים, לרגע אחד חיפשתי את השכפ”ץ… זה דיבורים.

ואני לא אומרת, גם הצד השני עשה את זה. כשהוקמה ממשלת השינוי קודקודי הקואליציה החרדית המתגבשת בימים אלו כינסו את העיתונאים החרדים והשמיעו  זעקה, אזעקה של ממש: ‘אוי אוי, מה הולך להיות כאן’. לרגע חשבתי שלא יתנו לפתוח פה דף גמרא. כולנו יודעים שזה לא באמת היה.

לשאלתך בנושא דרעי, ממה שאני רואה הוא ובן גביר התפנקו הכי יפה והכי הרבה, סמוטריץ’ הוא כבר היה מושא ללעג של הליכוד, הפכו אותו לאיש עם סנדלים כזה, דמוי דרדס שמנסה להילחם על נפשו, ובסך הכל הוא רצה לדאוג למצביעיו.

יניר: איך הלכת לשם, עד הדרדס והסנדלים…

שרי: אני קוראת מה שכותבים ברשתות, כמוני כמוך, אנחנו רואים מה קורה.

יניר: אני חייב להגיד לך שבשונה מנפתלי בנט שם היה מאד קל, בעיקר לליכודניקים, לתקוף אותו, עם סמוטריץ’ אני מרגיש שיש איזו שהיא אמביוולנטיות. כי מצד אחד הבייס הקשה הליכודי תוקף את סמוטריץ’ ומה שאת ציינת זה ציור ילדים לעומת מה שתוקפים אותו שם. ומצד שני, יש כאלה שאומרים, חבר’ה, הוא בסוף צריך להיות שותף שלנו. השאלה היא מהי תחושתו של נתניהו בסוף. האם הוא מתחבר לבייס שלו שמזלזל בסמוטריץ’ ואומר שהוא כפוי טובה ושהוא דורש יותר מדי או שהוא אומר חבר’ה, תירגעו, צריך לשמור אותו קרוב אלינו.

שרי: טוב, במשא ומתן לא שמעתי אף פעם על מישהו שיש לו מה לתת והוא פראייר וגם רוצה לתת. אז ברור שנתניהו שומר את כל המתנות אצלו ולא  יגיד חבר’ה, תרגיעו, אני מעוניין לשפוך על סמוטריץ’ מתנות. לכן לנתניהו זה נוח כנראה שהליכודניקים תוקפים.

בכלל, לפי דעתי והערכתי הציור הזה שנתניהו יצר ולפיו אוטוטו אנחנו מרכיבים ממשלה, עד יום שלישי יום השבעת הכנסת, היה לדעתי מצג לא ממש אמיתי, לדעתי הוא לוקח את הזמן, נותן לנערים לריב לפניו, וכל הקרקס הזה שאנחנו רואים אולי טוב לו, כי זה חלק מהמשא ומתן. בסוף אתה רוצה למכור את התפוחים במחיר הכי טוב שאתה יכול לקבל, ובשביל זה אתה צריך שדרעי יכעס. דרעי לא כועס על אף אחד, הוא קיבל יפה מאד את מה שהוא רצה.

מי שאני רואה שמופלה כרגע זה החרדים האשכנזים. הנה, למשל, באו ונתנו להם את תיק ירושלים, קראתי מקודם את מה שנשאר בתיק הזה – כמעט כלום. זה למכור את הבית ללא קירות וללא טאבו. כאילו, אמרו לך שיש בית, אבל אתה אפילו לא מוצא את המיקום שלו. על תחבורה רבים איתם, גם את זה לא נותנים להם. הם באים ואומרים: תקשיבו רבותי, אנחנו שבעה מנדטים ולא מקבלים ביחס לגודלנו. רק שהם אומרים את זה בקול כזה מסכן ונעבך, הם עוד לא גמרו להתנצל על הכסף לאברכים, הם עדיין מצטיירים כמי שגונבים מהקופה הציבורית לטובת האברכים.

יניר: בקיצור עוד יש לנו עוד לא מעט זמן.

שרי: כן, ויש זמן. מבטיחה לך שאחרי שיסגרו, סמוטריץ’ יחזור להיות יקיר האומה והכל יהיה בסדר. או, שימצאו סיבה ויביאו עריקים ואז הוא יחזור להיות מושמץ.