‘סבתא ביבי בישלה דייסה’. ולמי לא נשאר? ליהדות התורה

1.

תחושה קשה שוררת ב’שטח’ של יהדות התורה, שצופה איך נציגיו הולכים לסיים “כמו פראיירים”. גם הנציגים עצמם, כמובן, לא מאושרים.

הנה מה שמספרים יודעי דבר על המתרחש בחדרי המשא ומתן.

“בואי נפריד רגע בין התיקים והתפקידים לנושאים הערכיים. ש”ס דאגה בעיקר לתיקים ולתופונים – ובכמות מכובדת. משרד הפנים עם כל התוספות שהכניסו פנימה הוא תיק מכובד ששווה יותר מיחידה אחת, אם מדברים על מפתח חלוקה של ‘תיק לכל שני חברי כנסת’. חוץ מזה הם קיבלו את הפריפריה (עם כמות נדיבה של תקציב), יקבלו גם את הבריאות ואת הרווחה, סגנים, ומי יודע אם בזה יסתיים הסיפור.

“ומה עם העניינים הערכיים? ערב הבחירות הבטיח נתניהו ‘חגיגית’ – וספג הסתה תקשורתית – להשוות את תקציבי החינוך החרדי לאלה של המגזר הכללי. טוב, לא צריך להגזים, אף אחד לא ביקש 100 אחוז תמיכה, אבל הובטח להחזיר את התמיכות להבטחות המקוריות – וש-55 אחוזי תמיכה אכן יהיו 55 אחוזים. ומה כעת? אז זהו, שש”ס לא ממש דורשת את זה, ככל הידוע לנו. היא משאירה לנו את העבודה, ובליכוד מסרבים לקיים את ההבטחה.

“נעבור לחוק הגיוס. ש”ס? שכחה מזה. נראה שתסגור גם בלי זה. כלומר, השאירו לנו את העבודה ‘השחורה’. הם יחלקו כמו גבירים תקציבים וכרטיסים נטענים למעוטי יכולת (וטוב שכך, אנחנו כמובן בעד) ולנו ישאירו להתקוטט על סעיפי חוק הגיוס.

“כעת, מה שנכון, גם חילוקי הדעות בתוך יהדות התורה לא מוסיפים צבע ללחיים. כשאתה מגיע למשא ומתן כמלך שמאחוריו 11 מנדטים ממושמעים, אתה לא דומה למפלגה בת 7 מנדטים, שכל אחד בתוכה הוא נסיך של ממלכה בפני עצמה. למשל, בנוגע לחוק הגיוס. בעוד ‘דגל’ מעדיפים לחזור לחוק הגיוס של 2015 (נפסל על ידי בג”צ, אבל ‘פסקת ההתגברות’ תשמור מביטול נוסף), באגודת ישראל, מעדיפים לחזור לימים הטובים של ‘חוק טל’ – חוק שכולל הרבה תקציבים ואפס יעדים ומכסות ב’פלג הירושלמי’, אגב, מתנגדים לשני החוקים: תקציבים הם פגע-רע שמעודד יציאה מהיכלי הישיבות, לדעתם, ועל מכסות ה’ ישמור. גם למיינסטרים החרדי היה כמובן עדיף פטור גורף לכל בחורי הישיבות, בלי שום חוק, רק שהם חיים בתוך עמם ומבינים שצריך להתגמש איכשהו.

וש”ס? “רגע אחרי שאנחנו נסגור, הם ימהרו להעתיק מאיתנו את הסעיפים, להכניס לדרישות שלהם עם קצת שינויים, ויוציאו הודעה לעיתונות על הישגיהם. ומה לעשות, שאנחנו יודעים פחות את מלאכת השיווק”.

2.

אז סבתא ביבי בישלה דייסה. נתנה לדרעי (ואל תתרשמו מ”שיחת הצעקות” שהודלפה) פינוקים ותופינים, נתנה לבן גביר, נתנה למעוז, נתנה לסמוטריץ’. ולמי לא נשאר? ליהדות התורה.

יכול להיות שדבק בהם המודל של היהודי הגלותי?

“זה יותר תסמונת האשה המוכה. מראים לנו את הגב, מתנכרים להבטחות, לא ממש מסכימים לתת תיקים בהתאם לגודלנו ולמפתח הסיעתי שעליו הוחלט, ועדיין יש במפלגה מי שמוכן לחתום על החלפת יו”ר הכנסת”.

איך זה קורה? לא ברור. ב’דגל’ משוכנעים, שכל עוד הם לא נכנסו פנימה לקואליציה, החלפת יו”ר כנסת היא לא סוף פסוק, ולכן ניתן לחתום. באגו”י סבורים, שזהו נשק יעיל להפעלת לחץ. הנה, סמוטריץ’ הצליח.

ויש עוד גרסה ששמעתי, לא מאנשי גפני: “יש לנו הכרת הטוב לש”ס ולליכוד ולכל מרכיבי גוש הימין שתמכו במועמדות של משה גפני ליו”ר זמני של ועדת הכספים. הם נתנו בו אמון, איך ‘דגל’ יכולה להחזיר להם רעה תחת רעה ולא לאפשר להחליף כבר כעת את יו”ר הכנסת?”

מנגד, גורם שמתנגד לתמיכה בהחלפת היו”ר אומר:  “מדובר במילים של עדינות נפש מרגשת מאוד, רק שאלו הן לא המילים המתאימות לשלב בו מנהלים מו”מ קשוח. אין מה לעשות, צריך להסיר כפפות, לא להיות יפי-נפש. אם ננהג כך, איש לא יספור אותנו. כלומר, כבר עכשיו לא סופרים אותנו”.

יש הטוענים, כי ההתפשרות של ‘דגל’ במינוי יו”ר כנסת, גורמת לנזק לכל המפלגה ‘המאוחדת’. “אנחנו גם לא מגלים רגישות בצד של הליכוד המנהל את המו”מ לכך שאנחנו שני פלגים. אחרי הכול, נתניהו הוא שכפה עלינו את האיחוד, וכעת הוא מתקשה להבין שצריך לתת לכל פלח במפלגה את מבוקשו? זה שיצחק גולדקנוף מרוצה עם תיק השיכון, לא אומר ש’דגל’ מרוצה עם ועדת הכספים, וגנזה את הבקשה שיתנו לה עוד תיק מכובד. גם פרוש מצפה לתיק – וגם הוא לא ממש מהפלג של גולדקנוף, אבל בזה ביבי כבר לא חייב להבין, זה למיטיבי לכת בלבד…

3.

בין לבין, שמעתי גרסה שהיא כמעט עלילה, ואני ממש לא רוצה להאמין לה: “דגל התורה נשלטת היום בידי ‘פלג ראב”ד’. הנציג הכמעט רשמי שלהם בכנסת הוא ח”כ יעקב אשר. אם הוא מרוצה, כולם בעצם צריכים לשדר שהם מרוצים. מה יקרה לקראת הבחירות הבאות, כשלא יהיו הישגים להציג? שש”ס תגיע עם שלל ותקטוף מצביעים אשכנזים רק בגלל מחדלי האשכנזים? למי אכפת כיום ומי חושב על עתידות”.

לפי הגרסה הזו, יעקב אשר קיבל את ועדת הפנים “פלוס נספחים שונים” והוא, בעצם, מרוצה. “אז ש’דגל’ תילחם בשביל תיק ירושלים של פרוש? הגזמת. יש מצב, שגם אורי מקלב לא לגמרי מעניין אותם, למרות שהוא כבר בשר מבשרם”. ושוב, נתייחס לאמירות הללו כעל רכילות, שאין להאמין לה, כמובן.

אפרופו ‘הדייסה של ביבי’: תציצו רגע על התיק המוצע למאיר פרוש – תיק ירושלים. קודם כל, מדובר בתיק קטן מאוד שכולל טיפול בירושלים עיר הקודש בלבד. גם זה, לא בתקציב מיוחד אלא כזה שצבוע מראש לצרכי העיר. לא משהו שאפשר לבוא איתו לבוחר בבחירות הבאות ולומר: ‘הנה נתנו לכם’, כמו ‘כרטיסי המזון’ של ש”ס.

מעבר לזה,  כחלק מההסכם הקואליציוני שכבר נחתם עם מפלגתו של איתמר בן גביר, נכתב כי השר למורשת יזכה בסמכויות הבאות: “תקני משרד ירושלים ומורשת ועובדיו ובין השאר סמנכ”ל תכנון ותקצוב, מנהלת תיאום ובקרה, תקציבנית, רכש וקניינות, מרכזת ועדת מכרזים, יועצת משפטית, חשב, יועץ מחשוב ותקשורת” כל אלו…יועברו למשרד מורשת.

אז מה בדיוק נשאר למשרד לענייני ירושלים? “זה בערך כמו שמוכרים לנו דירה, אבל מתברר שאין בה קירות, גם לא ריצפה, בעצם אין בכלל טאבו לדירה…”.

למה החרדים מצטיירים כפראיירים? למה הם לא מתעקשים כפי שעשה סמוטריץ’? לאלוקים פתרונים. ואם בכל זאת מצאתם תשובות, אתם מתבקשים לספק אותם ל’שטח’, שזועם על נציגיו.