‘אוכלים’ את עצמכם על התככים שמלווים באקורד צורם את הקמת הממשלה החדשה?
לא בטוח. כלומר, אם אתם מהצד השמאלי של המפה, אתם שמחים על כל רגע של מריבה. אם אתם שייכים לגוש ה’ימין על מלא’, אחרי שהרמתם כוסית משמחה על ניצחון ה-64, אתם כוססים ציפורניים, אולי אפילו מעט עצובים.
מה שאומר, שאתם וגם אתם שכחתם את ההיסטוריה.
הנה כמה זיכרונות, כאלו שיטילו ייאוש אצל המקווים שממשלת נתניהו השישית לא תקום, כמו גם את הדומעים, שמורטים את שערות ראשם מרוב ייאוש על כל יום שחולף.
•
ממשלת נתניהו הרביעית. דוד ביתן, יו”ר הקואליציה באותם ימים, מחליט להרים אירוע. ‘ביתאנידה’ היו שכינו בלעג.
חלמתם שהכול היה אז מרופד בשושנים? ממש לא. זוכרת עוד את העלבון שספג יו”ר ש”ס אריה דרעי אחרי שנודע לו שאל נסיעה לסין, כמלווה של נתניהו, נבחר… יעקב ליצמן. שלא תשאלו. ביתן סידר בסוף, ארגן עוד כמה הזמנות לש”סניקים, והעסק נרגע.
למרות הכל, אל האירוע המגבש ‘שלו’, הגיע ביתאן חנוט בחליפה חגיגית, עם הרבה מצב רוח. גילה גמליאל התיישבה לצד יריבתה המרה דאז מירי רגב, אפילו אביגדור ליברמן הגיע, כשהוא יושב לצד ‘ידידו’ הגדול דאז נפתלי בנט.
עוד קצת אחורה?
קיץ 2011, ימי ממשלת נתניהו השניה, זאב אלקין (אז, עדיין ליכודניק בנשמה) מופקד על מלאכת הגיבושים כיו”ר הקואליציה. גם הוא דאג לאחד שורות. בהזמנה חגיגית ששוגרה אל תיבות המייל של כל השותפים הקואליציוניים, נכתב: “ראש הממשלה ורעייתו החליטו לקיים את השבת במטרה לחזק ולגבש את חברי הקואליציה על ידי מפגש בלתי אמצעי באווירה שקטה ונינוחה”.
מלון ‘רימונים’ בצפת נבחר בקפידה, תוכנית תוכננה. אבל אל תשאלו. אלי ישי, אז יו”ר ש”ס, קיבל סוויטה מאוד מרשימה. אולם אז קלטו אנשיו שאריאל אטיאס, שר בכיר ומספר 2 במפלגה, מקבל את החדר הקרוב ביותר לנתניהו. ויהום הסער.
מה אני, בעצם, רוצה לומר? שתמיד היו תככים. נראה לכם שבממשלת השינוי, לא היו כעסים? תלונות? טענות? אתם חושבים שלפיד אהב את בנט אהבת נפש? שתמר זנדברג ממרצ אהבה כל דרישה של חבריה לקואליציה ובראשם חברי ‘ימינה’?
בראיון עם שר האוצר אביגדור ליברמן, שאלתי – אחרי שהסביר כמה מודל הכוללים הוא טעות – איך זה שממשלתם, לא קיצצה בתקציב התמיכה לאברכים. הוא הודה שזה ‘קרה’ בשל דרישתה הנחרצת של איילת שקד. האם באותו ראיון הוא נתן להבין שהוא כועס עליה? ממש לא. הוא הבהיר, שבקואליציה כה מגוונת אחד חייב להיות שם בשביל השני – ולהתגמש.
ניצן הורוביץ בלע יום-יום צפרדעים ושתק. עידית סילמן תפקדה כיו”ר קואליציה, תוך שהיא נושכת שפתיים לא פחות מעשר פעמים ביום, אבל בחוץ לא סיימה מלהלל את הממשלה שעושה רק טוב לעם ישראל. כך גם איילת שקד, שבקושי היום, חודשים אחרי הפירוק, תעז לומר לכם את מה שהיא באמת חושבת על חברה לדרך אז, נפתלי בנט, שנטש את הרכבת הנוסעת, תוך שהוא משאיר אותה ישובה על ספסל חשופה להצלפות וביקורת.
•
ההבדל בין ממשלה מתפקדת ושורדת, הוא לא אם יש תככים. אלה תמיד יהיו. רק בהבדל בין מה המרכיבים שלה אומרים בתקשורת.
איש אינו סבור שממשלת נתניהו השישית לא תושבע, במוקדם או במאוחר יותר. רק האקורדים הצורמים שמלווים את הקמתה מפחידים. אם כבר עכשיו ליכודניקים מעיזים לצאת נגד הבוס, אם כבר כעת יוצאים מכיוון הליכוד תדרוכים מלאי רפש נגד שותף כמו בצלאל סמוטריץ’, ויהדות התורה מביעה זעם על שאת ש”ס פינקו הרבה יותר – אז אדם לאדם יהיה שם זאב.
הממשלה תוקם, היא גם תשרוד, חודש יותר או חודש פחות, אבל כשהאקורדים כל-כך צורמים קשה להעריך כמה היא תחזיק מעמד.
כשהמנגינה תצרום מדי, נתניהו, כפי שהוא אוהב, יחפש עריקים בגוש המרכז-שמאל. שם, אלו שימאס להם לרבוץ על כסאות האופוזיציה, יתפתו, כנהוג מימים ימימה, והתככים רק ילכו ויעמיקו.
לכן, חברי קואליציה, אם אתם חפצי חיים פוליטיים יציבים לשנים הקרובות – תרגיעו. תשמרו קצת על זכות השתיקה. אחרת, אפשר כבר לקחת לוח שנה ולספור 90 יום עד למועד הבחירות הבאות.