הנדסת תודעה: מתחילות 4 שנים של הסתה תקשורתית יומיומית

1.

זה הולך להיות רעש רקע קבוע שילווה את חיינו הציבוריים במשך ארבע שנים. ארבע שנים מלאות, בעזרת ה’. צריך להתחיל להתרגל לזה, ואולי גם לקבוע סוג של פרוטוקול: איך להתייחס לזה? האם להתייחס לזה?

אני מתכוון לכותרות הגדולות שכבר מתפרסמות כאן בכל יום, כל פעם על עניין מפחיד אחר שקשור לממשלת הרוב שתקום. מדינת הלכה, מדינת הדרה, מדינת כל אברכיה, מדינת כל מתנחליה. אם ככה זה לפני שהממשלה בכלל קמה – תארו לעצמכם מה יהיה אחרי שהיא תקום ובאמת תיישם את המדיניות שלשמה נבחרה על ידי רוב העם.

ותמיד זה יהיה סוג של פייק. שלא לומר הסתה.

קחו כמקרי מבחן את מה שהיה לנו כאן בימים האחרונים. הכותרת הדמגוגית על שכר אברך מול שכר חייל. הציטוט החלקי, בקול רעש גדול, מתוך דבריו של הרב דרוקמן כאילו הוא קורא להקים כאן מדינת הלכה, כשבעצם לכל אורך הריאיון הוא דיבר על שמירת הסטטוס־קוו בנושאי דת ומדינה שכורסם בשנים האחרונות לכיוון החילוני. ומעל הכול, הדיווח בעיתון ‘ישראל היום’ על ביטול איסור ההפרדה באירועים דתיים, בכותרת המגה־דרמטית: “הדרישה: להפריד בין גברים לנשים”.

כאן זה כבר ממש צביעות. או נבזות. או שתיהן ביחד (אגב, מה עובר על ‘ישראל היום’, שפרסם את רוב הכותרות שיצרו סערות מיותרות כאלה? בשעתו האשימו אותו שהוא ‘ביביתון’, האם בימים אלה הוא הופך ל’לפידיתון’?).

הרי על מה מדובר פה? על כפייה דתית? להפך, העניין הוא ביטול כפייה חילונית מובהקת שנכנסה לדתיים לתוך אורחות חייהם. כולם הזכירו השבוע את ההופעה ההיא של מוטי שטיינמץ בעפולה. זה באמת היה מקרה סמלי ומקומם במיוחד: תוך כדי קיום ההופעה קבעו שופטי בג”ץ כי היא לא חוקית. אני זוכר מה אמר ראש עיריית עפולה באותו ערב: “העירייה קיימה בקיץ הזה 360 אירועים לציבור הרחב בעיר, אי אפשר לעשות אירוע אחד בהפרדה לציבור החרדי?”.

אבל זה ממש לא רק עפולה ולא רק מוטי שטיינמץ. זה אין־ספור אומנים דתיים וחרדים, ואין־ספור רשויות מקומיות, שבשנים האחרונות לא יכולות לקיים אירועים בהפרדה בתקציב עירוני לציבור גדול שלא מגיע להופעות אחרות.

2.

ואני לא מדבר עכשיו על תל אביב או רמת השרון, אלא אפילו על עיר עם ציבור חרדי עצום, כמו ירושלים. וזה לא רק הופעות. לפני כמה חודשים הייתה לי הזכות להנחות את האזכרה במלאת שלושים לפטירתו של הרב אורי זוהר זצ”ל בהיכל שלמה בירושלים, אירוע שארגנה עמותת ‘ביחד’, תנועת בעלי התשובה בישראל, שהרב אורי היה אחד מראשיה. ערב מרגש עם שולי רנד, אביתר בנאי, יונתן רזאל, ישי ריבו, חברים ותלמידים.

ימים ספורים לפני האירוע קיבלתי מהמארגנים את המודעה הסופית, עם שמות המשתתפים ועם תמונה יפה של הרב אורי זוהר, ואז שמתי לב ששתי מילים נמחקו מהגרסה הסופית: “הישיבה בהפרדה”.

לשאלתי מדוע, הוסבר לי שמכיוון שעיריית ירושלים נותנת תקציב (לא גדול בכלל) לאירוע, אי אפשר לקיים אותו בהפרדה. למה? כי משה ליאון לא מרשה לקיים אירועים חרדיים בהפרדה? מה פתאום. זה בכלל לא בסמכותו. הוא אמנם ראש עיר שנבחר על ידי רוב הציבור, אבל מעליו יש את מערכת המשפט ואת דינה זילבר, המשנה לשעבר ליועץ המשפטי לממשלה, שקבעה בחוק את המדיניות המפלה והמקוממת בנושא. תהיתי מה המנוח היה אומר על כך, ובאיזו חריפות.

3.

אז עכשיו, כשרוצים לבטל סוף סוף את הכפייה החילונית הזאת ולתת לציבור הדתי והחרדי לנהל את חייו לפי עולם הערכים שלו, אומר ראש הממשלה לפיד את הדברים הבאים. תקשיבו טוב: “הממשלה החדשה עוד לא הוקמה, אבל כבר יש לה החלטות: תלמידי ישיבות יקבלו יותר כסף מחיילי צה”ל. סמוטריץ’ רוצה לסגור את הכדורגל בשבת. יחוקקו חוק להפריד גברים ונשים במרחב הציבורי. מדינת ישראל היא מדינה יהודית, לא מדינת הלכה. לא יגידו לנשים איפה מותר להן ואיפה אסור להן לעמוד. הם לא יקרעו את המדינה הזו לאלה שמשרתים בצבא ואלה שלא, אלה שעובדים ואלה שלא”.

איזו עליבות. איזו הסתה זולה. מישהו אומר לנשים איפה לעמוד? מישהו קורע את המדינה לאלה שמשרתים ואלה שלא? ומי אלו ה”הם” שאתה מדבר עליהם בכזה תיעוב? הרי לפני רגע לא פסלת אפילו את בל”ד כחברה בקואליציה שלך, וזה קצת יותר קורע את המדינה ואת העם. ובכלל, מאיפה יש לך אומץ לדבר על שירות צבאי? הרי עד לרגע זה אנחנו לא יודעים בדיוק איפה היית בצבא. פשוט הלכנו לאיבוד. התברברנו בניווט בין כל הגרסאות.

4.

“אני רוצה לשאול מפה את מצביעי הליכוד”, המשיך לפיד עם מבט נוקב בעיניים, “זה מה שרציתם? בשביל זה הצבעתם ליכוד? כדי שייקחו כסף מהחיילים וייתנו לתלמידי ישיבות? אתם הולכים להיות מיעוט בממשלה הזו. מיעוט של משרתים בצבא, מיעוט של מעמד הביניים, מיעוט של אלה שמאמינים במסורת יהודית מתונה שמקבלת כל אדם בסבר פנים יפות”.

הו, “סבר פנים יפות”. תראו לי עוד מישהו שבאותו משפט יכול גם להסית בציניות נגד יותר מחצי מעם ישראל, וגם לדבר על מתינות ועל סבר פנים יפות. ואגב, השיח הזה של “לקחו כסף מהחיילים ונתנו לתלמידי ישיבות” הוא כל כך פופוליסטי ורדוד. בדיוק כמו השיח ההוא של שנות השמונים של “לקחו כסף מעיירות הפיתוח ונתנו להתנחלויות”. ההשוואות הן תמיד דמגוגיה צרופה, בלי שום הוכחה או מסמך או סעיף בחוק, כמסורת הלפידית המפורסמת. סתם מילים. אולי תקציבי החיילים הועברו דווקא לתיאטראות בתל אביב?

אבל אתה יודע מה, לפיד? אם כבר אתה זועק ונלחם למען חיילי צה”ל וזכויותיהם, בוא נדבר רגע על החשיפה המטלטלת של זאב קם שמשום מה לא זכתה לקבל פולו־אפים וכותרות (אני מוכן להמר שרבים מכם נתקלים בה עכשיו לראשונה).

הידיעה על המכרז של מאות יחידות דיור ברהט, ששליש ממנו היה מיועד לחיילי צה”ל בדואים, אבל בלחץ של מנסור עבאס על לשכת ראש הממשלה בנט המספר ירד לעשרה אחוזים בלבד. זה באמת “לקחת מהחיילים”, אבל לא כדי לתת לחרדים – אלא למפלגת האחים המוסלמים.

5.

“אם מישהו שואל את עצמו איפה אנחנו נהיה”, סיים לפיד, “אנחנו נהיה פה בכנסת ימים ולילות, אנחנו נהיה ברחובות, אנחנו נהיה בכיכרות, נהיה על הגשרים. לא נשתוק, לא ניעלם, לא נוותר, אנחנו נלחמים על העתיד של הילדים שלנו. שנה וחצי הייתה פה ממשלה מצוינת. הביאה הישגים כבירים למדינת ישראל. הקפיצה אותנו קדימה כלכלית וביטחונית. עכשיו תקום פה ממשלה שלוקחת אותנו אחורה. עם ישראל חכם. הוא יבין מהר מאוד שממשלת הקיצונים גורמת לו נזק. אנחנו נחזור, מהר יותר ממה שכולם חושבים”.

אתה שומע את הדברים הרדודים האלה ואומר לעצמך: יש קהל לחומר הזה? לא, ברצינות: מישהו אוכל את ההסתה הזולה הזאת? והתשובה המביכה היא כן. אחרת לפיד לא היה נושא את המניפסט הזה. הוא מכיר את האלקטורט שלו ויודע שהלב שלהם פתוח לשמוע כאלה דיבורים. ומי יודע, אולי זה מה שיוציא אותם שוב לכיכרות ולגשרים עם מבט של “לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה” בעיניים.

ואני רוצה לשאול מפה את מצביעי יש עתיד: זה מה שרציתם? בשביל זה הצבעתם יש עתיד? באמת, אתם לא ראויים למנהיג קצת יותר ברמה?

6.

בשבוע שעבר ביקרתי כאן את חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ’ על ההתעקשות שלו על תיק הביטחון. קראתי לו לקחת את תיק המשפטים ולקיים בכך את ההבטחה הליבתית שלו לטפל במערכת המשפט. קיבלתי על כך לא מעט תגובות. הרבה פעמים אנשים אומרים או כותבים משהו, מתחרטים על כך, ואז אומרים שדבריהם “הוצאו מהקשרם”.

ובכן, הדברים שלי לא הוצאו מהקשרם. אני לגמרי עומד מאחורי מה שנכתב פה לפני שבוע. אבל דבריי נכנסו להקשר נוסף, ועם זה יש לי בעיה. אני בשום פנים ואופן לא חלק מההתנפלות המכוערת על הציונות הדתית (המפלגה וגם המגזר) וההאשמה נגדה כאילו סיפור בנט ושקד עומד לחזור על עצמו מאותו כיוון.

קודם כול, אם יש משהו שהציונות הדתית (שוב: המפלגה וגם המגזר) הוכיחה בבחירות האלה, ובעצם כבר בתקופה הממשלה הרעה היוצאת, זה שהיא לא בנט ולא שקד. היא לא מוותרת על האידיאולוגיה לטובת תפקידים וג’ובים. היא נאמנת לדרך.

ואני גם לגמרי עומד מאחורי כל ההתלהבות שלי בטור בשבוע שעבר מהיכולות של נתניהו ומההופעה המאוד מרשימה שלו בהשקת ספרו החדש, אבל אני לא ביביסט. בעצם: אני ביביסט על תנאי. אם נתניהו, שהוביל את הימין להצלחה כה גדולה בבחירות האחרונות, יבצע את המדיניות שבשבילה נבחר – אז אני ממשיך לשיר “לבנימין אמר” בהתלהבות. ואם לא, אז יש גם שירים אחרים.

זאת ועוד: אני חושב שההתעקשות של סמוטריץ’ במשא ומתן והעמידה על העקרונות לא מחלישות את הממשלה החדשה אלא מחזקות אותה. זה יגדיל את הסיכויים שהפעם נתניהו אכן יבצע את כל המשימות שעומדות בפניו. ביבי צריך בצלאל חזק.

7.

ובתוך כל המשא ומתן הקולני הזה יש תיק אחד יתום: תיק החינוך. לפחות עד לשעת כתיבת שורות אלו, בדיוק שלושה שבועות אחרי הבחירות, לא שמעתי על שום מלחמה לגביו. הוא לא מוגדר כ”תיק חשוב”. ואני באמת לא מבין למה. מה יותר חשוב מחינוך? אני זוכר שנים שבהן כולם לטשו עיניים לתיק החינוך. הוא נחשב למשאת נפשן של כל המפלגות. אני זוכר את הזעזוע כשהוא נפל לידיה של שולמית אלוני (אח, זוכרים שהייתה פעם מפלגה כזו, מרצ?). אני זוכר את השמחה כשהוא חזר לידיו של זבולון המר.

באותן שנים הבינו כולם, מימין ומשמאל, את ההשפעה הגדולה שלו. אז נכון, אחרי מי שכיהנה בתפקיד בקדנציה האחרונה, זה כבר לא יהיה כל כך יוקרתי להיות שר החינוך הבא, ובכל זאת. איפה ש”ס? איפה יהדות התורה? איפה הציונות הדתית? אתם לא רוצים להשפיע על הדור הבא?

8.

תראו באיזו חריפות דיבר הרבי מלובביץ’ בחודש כסלו תשמ”ח על החובה של פוליטיקאים דתיים לעסוק בענייני חינוך ולנסות לתקן את מה שאפשר: “בכל הקשור לעניין החינוך, מדובר בהרס שכבר נעשה והביא למצב מבהיל. קם בארץ ישראל דור חדש ש’לא ידע את יוסף’. בעוד שמחנכי הדור ‘ידעו את יוסף’, אלא שחלק גדול מהם עשו עצמם כלא יודעים – הרי רוב הדור הנוכחי אפילו לא שמע את שמע יוסף. לא יאומן כי יסופר שדווקא בארץ הקודש, קם והתחנך דור שחסר כל מושגי יסוד ביהדות. גם כאשר מספרים אודות מורשת ישראל (סיפורי התנ”ך וכו’) מציגים זאת כנחלת העבר, עד שהגענו למצב המבהיל שבו גם מושגים יסודיים בתורה מוצגים כדבר שמקומו במוזיאון – עטוף ושמור במסגרת של זכוכית עבה, שיכולים להביט בו, אבל חלילה וחס לגעת בו, לעשות בו שימוש יומיומי. אנשים שגם במלחמתם נגד ענייני יהדות מגלים בורות מדהימה, ממשיכים להיות מחנכים ומעצבי דמותו של דור שלם”.

וממשיך הרבי: “חלק לא מבוטל באשמה על המצב הנורא השורר בארץ הקודש מוטל על כתפי עסקני הציבור הדתיים, שנבחרו כדי לתקן מצב זה, ובמקום זאת עוסקים כל העת בהשגת כספים ותקציבים עבור תלמודי תורה וישיבות הקיימים, ולא להקמת מוסדות חינוך תורניים במקומות שאינם קיימים. העוול העיקרי והאשמה החמורה ביותר היא אי־ההתעסקות הכמעט מוחלטת בתפקידם ובחובתם הראשונה – להפיץ יהדות, להפיץ את החינוך היהודי המקורי…

“על העסקנים הדתיים לדעת כי תפקידם העיקרי לדאוג להגברת החינוך היהודי. בכך עליהם להשקיע את עיקר מאמציהם. אם אינם מתאימים לכך – ואם מסיבה זו או אחרת אינם מסוגלים לכך – עליהם לפנות את מקומם מיד לטובים ומוכשרים מהם היודעים תפקיד עיקרי זה ומסוגלים לפעול בהתאם לכך”.

9.

וואו. הרבי מלובביץ’ בעצם קורא לחברי הכנסת הדתיים להתפטר (מיד!), אם הם לא מקדישים את עיקר מאמציהם להגברת החינוך היהודי. וב-35 השנים שחלפו מאז השיחה ההיא, מצב החינוך הרי הידרדר עוד הרבה יותר, אז מה קרה לנציגים שלנו? למה בין כל הכותרות המקושקשות והמבהילות, אנחנו לא רואים דיווחים על ה”הדתה” המתוכננת במשרד החינוך?

• הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’