מו”מ מורט עצבים הוא משהו שלא לכל אחד קל לעמוד בו. בטח לא אחרי ניצחון סוחף של 64 מנדטים, כאשר כולם מתחילים להתקוטט עם כולם, הזמן נמתח, ויש מי שעצביהם פוקעים.
רק נתניהו ועושה דברו יריב לוין עומדים מן הצד, מחייכים בסיפוק, מביטים בעימותים, ונראה כי להם לא באמת בוער כלום. המעון ברחוב בלפור ממילא עדיין לא מוכן למגורים.
אז נכון שמיד לאחר יום הבחירות העבירו תחושה של לחץ, כדי להשביע ממשלה עד יום השבעת הח”כים – בשלישי שעבר, אבל כעת נראה שהיה זה עוד ספין מבית מדרשם. שווה להשקיע בהרכבה והרגעת התיאבון המוגבר של השותפים, כדי לקבל אחר כך לפחות 4 שנים של שקט. מקסימום, אחרי כל מעט רעש, תמיד אפשר לקרוץ לעבר מדף העריקים הפוטנציאליים של הממורמרים באופוזיציה.
אז עד שההשבעה תתרחש, קחו קולות, מפה ומשם. (הקולות הן על דעת הכותבת בלבד, אך כאלו שאינם תלושים מהמציאות).
אמר הליכודניק
הלכתי עם נתניהו לאורך כל השנים. גם כשגדעון סער ניסה לפתות אותי למרד פנימי השבתי בשלילה. מה עכשיו? למה אריה דרעי מרגיש כמו מלך, בצלאל סמוטריץ’ כמו נסיך, ובן גביר כמו מינימום מלכה עם אקדח – ורק אנחנו מופלים?
שידפוק נתניהו על השולחן, יגיד – חברים תרגיעו, תפסיקו עם הדרישות, את התיקים המכובדים אני רוצה בשביל חבריי בליכוד. תשכחו מתיק החוץ (ומה פתאום הוא רוצה לתת לרון דרמר? דרמר הזיע במסיבות בת מצווה של חברי מרכז? רשם צ’קים? התחנף בדימונה ונסע עד קריית שמונה?), תשכחו מהאוצר, משפטים ובטחון – זה שלנו. זה מפתח התיקים, אלו התיקים המונחים על השולחן, ורק הם. מי שטוב לו מצוין. מי שלא טוב לו – יום טוב לו, שלא יצביע בעד הממשלה. נראה אותו מטרפד ממשלת ‘ימין על מלא’.
יש אצלנו בליכוד מי שניסו לפתוח במרד קטן, דרך ראיונות בתקשורת, אבל אנחנו די חוששים. ראינו מה עלה בגורלם של גדעון סער, זאב אלקין, יפעת שאשא ביטון ושרן השכל, שהמזל באמת שיחק להם שנה וחצי, אבל כעת מרוסקים באופוזיציה ומתים לחזור לליכוד. רק זה חסר לנו.
לכן, צריך לפעול בנחישות, אבל גם בזהירות. בפרט, שאחרי הניצחון הסוחף שלו בפריימריז, ואז הניצחון הגורף בבחירות – נתניהו המלך בליכוד. אתה לא יכול למרוד בגלוי במלך מוכתר.
בקיצור, באסה.
אמר הנתניהו
אמרתי להם שאני לחוץ להרכיב ממשלה, ועכשיו הם בטוחים שמזיז לי האיומים שלהם. שייקחו את הזמן, ימרטו אחד לשני נוצות. אני אפציע ברגע האחרון כמו המבוגר האחראי, אגיד מה התיקים שאני מוכן לתת ונראה אותם מסרבים.
מה זה הפינוק הזה? עם כל הכבוד לחיוכים שאני מרעיף על דרעי, נראה לו שאני אוהב מישהו זולת עצמי, שרה, ומקסימום את הליכוד? בסדר, אני לא אויב שלו, עוד לא סימנתי אותו, אבל שירגיע. גם משנה לראש ממשלה, גם כל-כך הרבה תיקים? כן, אני יודע שהוא לא באמת רצה להיות שר ה’אין כסף’ באוצר. ידעתי מראש שזה תרגיל, כדי לקבל את מה שהוא באמת רוצה – הג’ובים של משרד הדתות, פלוס שליטה על משרד הפנים לפני הבחירות המקומיות. כולם חשבו שאני עושה יחד איתו את התרגילים. אני תרגילים עושה עם יאיר, בקושי עם יריב לוין.
עכשיו קפץ לו הסמוטריץ’. שיגיד תודה על שבכלל עבר את אחוז החסימה. הוא קשקש לי שיעבור בענק ובן גביר יקרוס, ולכן הוא לא מוותר לו. לדעתי, הוא זה שהיה נשאר בבית, יחד עם איילת ונפתלי. מהבדיקות שלנו, 14 המנדטים הם בזכות בן גביר. עכשיו, במקום שיגיד תודה שהוא לא צריך לחתום אבטלה, הוא עוד מתלהב ורוצה להיות שר בכיר. בטחון. גם אם לא באמת רצה, איך העז בכלל לדקלם ‘שר הבטחון בצלאל סמוטריץ’?
מה נראה לו. אני עושה להם טובה שאני מוכן להכניס אותם לממשלה ולא לקטוף עריקים מהמדף של גוש השינוי. יושבים שם אנשים עצובים, רק מחכים לטלפון שלי, ואני עוד שומר נאמנות לציונות הדתית. זה לא אופייני לי, אז שיגידו תודה.
עכשיו הוא מתקוטט עם אריה דרעי. נחמד, שיריבו. יריב אומר לי תמיד שהוא לא צריך להיות גננת. ככה נהג גם כיו”ר קואליציה. יש לי זמן, ואני אקח אותו ברווח. בסוף אפציע כמי שסידר פה את העניינים והשביע ממשלת ‘ימין על מלא’. בהמשך, אם לא ירגיעו את התיאבון, אני כבר אדע מה לעשות, יש לי כמה תרגילים חמודים במגירה.
אבל בהכל אשם נפתלי בנט. הוא זה שהכניס תיאבון למפלגות קטנות, שהכי גדולה בהם היא ש”ס עם 11, שזה כלום וחצי. דרש וקיבל ראשות ממשלה, הבחור, ומאז זה הפך לנקודת פתיחה. כל מפלגה חושבת שמגיע לה את השמיים.
תרגיעו, ומהר. לפני שאני מכניס יד למגירה ושולף רעיונות.
אמר הסמוטריצ’י
קודם כל, יחסית לבן גביר, אני עוד מתון. אם לבן גביר נתנו את בטחון הפנים, איך אסתכל לבוחרים שלי בעיניים, בלי מינימום שר בטחון? טוב, התפשרתי על תיק האוצר, דרכו אצליח לשלוט על הכול. אבל אז, ביבי, הצבת לי את משה גפני על השיבר של ועדת הכספים. לא טוב. הוא לא ממש אוהב התנחלויות. אנסה להסתדר איתו עם ‘תקציב לקריית ספר בעד תקציב להתנחלות ‘הגבעה השוממה”, מצד שני, הוא לא מת על ראש העיר גוטרמן. אני צופה בעיות.
וגם קפץ לו הדרעי. משחק חבר של ביבי, כאילו לא כולנו יודעים שלביבי אין חברים, מתלהב עם ה-11 שלו, מי שישמע, ומבקש ומבקש ומבקש, והיח”צנים שלו בכלל נותנים תחושה בתקשורת שהוא הולך לקבל את הכל.
עכשיו הוא ימנה רבנים ראשיים ‘שחורים’, מועצות דתיות, רבני ערים ושכונות ומי יודע מה עוד. כך אני לא יכול לבוא לבוחרים ולהציג הישגים. ואז מה יקרה? בפעם הבאה בן גביר כבר לא יהיה פראייר, ירוץ לבד, ואני אמצא עצמי חותם אבטלה. אני חייב הישגים – והרבה.
אחרי שהודלפה הקלטת של ‘שקרן בן שקרן’ והתנצלתי, המשכתי לחשוב ככה עמוק בלב. לכן אני חייב לבקש הרבה-הרבה, כדי שיישארו לי בסוף אחרי כל השטיקים של ביבי, מעט הישגים.
והם עוד יגידו עלי ‘עקשן בן עקשן’. שיתביישו.
אמר הבן גביר
אני דווקא מרוצה. ביקשתי תיק אחד בינוני, ועוד קצת פירורים, אבל אני יודע שאם אני הולך לעשות פה סדר במדינה, מי לא יצביע לי בפעם הבאה? ושסמוטריץ’ ימשיך להתברבר עם משרד האוצר, מה כבר יוכל לעשות שם…
אחזיר את הסדר לנגב, נחסל את הפרוטקשן, בחתונות של הערבים יוכלו מהיום להעיף רק עפיפונים, נגמר הירי חי. המדינה תהיה בונבונירה. אהפוך לג’וליאני של ישראל. לא סומך על הבטחות של נתניהו, אני בעצמי אעשה בעשר אצבעותיי סדר.
מה העניין ברשימת מכולת, שאין מאחוריה שום כלום? טוב ציפור אחת ביד מעשר על העץ, ועוד העץ של ביבי. את זה אני אומר בלחש, אני יודע להיזהר מהקלטות. אני עורך דין, אם שכחתם לרגע.
אמר הדרעיסט
עם כל הכבוד לכולם, אני הבאתי ניצחון גורף. קיבלתי מפלגה עם 11 מנדטים מאלי ישי, נאלצתי להתמודד בלי הרב עובדיה זצ”ל וכעת גם בלי חכם שלום זצ”ל ולמרות זאת הבאתי שוב הישג של 11, אז שיקפצו לי כולם, אני אקבל הכי הרבה.
אומרים לי, על כל תיק שלך הממשלה תצטרך לעבוד כדי, קודם כל, להכשיר את המינוי לשר מבחינה חוקית. סליחה? זה בעיה שלי? אני מרוויח מזה משהו? נותנים לי תואר של משנה לראש ממשלה, נכון, זה בלי סמכויות, אבל כבוד זה כלום? הש”סניקים יעופו על זה.
עכשיו, מה אני יכול לעשות כשמצד אחד אני חייב לקיים הבטחות חברתיות, לחלק תלושי מזון, ומצד שני אני צריך לעשות את הדבר היקר לנו מכל – מינוי רבני ערים/שכונות/מועצות דתיות. מה פיתאום ג’ובים? זה הכל קודש קודשים להחזרת עטרה ליושנה.
אין מה לעשות, מרובים צרכי עמך, אני לא יכול להשאיר לאשכנזים יותר מדי משרדים. הם עוד יצליחו עם העשייה ויחזירו הביתה ממורמרים שהפעם הצביעו לי.
וחוץ מזה, הם חושבים שאני לא יכול לערוק צד? תשאלו את חיים רמון. נכון שעטיתי עלי גלימה ימנית בשנים האחרונות, כדי למשוך חזרה הביתה את המסורתיים הימניים. אבל אם יגיע יום הדין ואראה שמנצלים אותי ולא נותנים את מה שאני מבקש, כולם יודעים, ובעיקר ביבי, שאני מסוגל גם מסוגל.
שלא ינסו אותי.
אמר האגודאי
נו, טוף, קיבלנו שני משרדים, אחד לגולדקנופף, אחד לפרוש. חסיד גור יידע לדאוג גם לויז’ניץ שהלכה איתו יד ביד לאורך כל הדרך, פרוש ידאג לאיכלר, ושהליטאים ידאגו לעצמם.
איך צחקנו עליהם. צעקו לנו חודשים 50-50, הראינו להם על האצבעות 3-4. כעת פינדרוס צריך את החסדים של ‘הנורבגי’ כדי לראות את המליאה מבפנים.
נשארה רק בעיה אחת: התיאבון של אריה דרעי. נדבר עם הדגל’אים, הם מפולפלים, אולי יהיה להם רעיון בשבילנו. גם ככה אנחנו צריכים אותם בשביל עיריית בני ברק, חסר להם שלא ייתנו לחנוך זייברט שלנו את הכיסא בעוד שנה, על אוטומט.
אמר ה’דגלאי’
בסוף, כמו תמיד, אנחנו נשארנו המסכנים. יזרקו לנו כמה פירורים ועצמות, ויהיו בטוחים שנשב בשקט. לנו גדולי התורה לא יתנו לעשות משחקים.
על כל דפיקה על השולחן, אנחנו צריכים אישור מהרבנים. גפני רק העז לצייץ מילה על גנץ בימי הבחירות וחטף ממי שחטף. מסכן, רק רצה להעלות את המניות שלנו, בכאילו, אבל הציבור קיבל את זה אחרת. הציבור שלנו לא ממושמע כמו הש”סניקים, שפותחים את הבוקר עם ‘אמן דרעי, וכל אשר יעשה יצליח’. אצלנו מתפלפלים על כל הישג, על כל פסקה.
בסדר, החסידים צריכים אותנו בשביל הבחירות המקומיות, אבל זה יגמר עוד שנה. ומה נעשה אחר כך? אנחנו תמיד אוכלים את הכובע. גם הכי חרוצים, הכיסים מלאים בצעטאל’ך עם פניות מהציבור, עוזרים לכל שכונה חרדית – וגם בסוף מאבדים את המצביעים שלנו, כי דרעי מצטלם טוב יותר.
השטח זועם, אבל ‘ר’ גרשון’ לא מאשר לקחת תפקידי שרים. זרקו לנו פירורים, אבל מה אנחנו יכולים לעשות? לאיים אסור לנו, אנחנו גם לא ממש יודעים איך. דקה אחרי שגפני רומז שיש נתק בינו לבין הליכוד, ביבי מתקשר והוא רץ לפגישה. אנחנו אנשים רזים, לא יודעים לדפוק על שולחנות ולקבל את מה שמגיע לנו בדין.
דרעי מציג את עצמו כמו גוליית, כי אצלנו זה רק 3 ח”כים ואצלו זה 11 שאפילו בחלומות הלילה לא מעיזים להרהר אחריו. נפתח סידור ונתפלל, יותר מזה אין לנו הרבה מה לעשות.
אולי עוד תמונה עם גנץ תעזור קצת.