תרדו מהחרדים, צאו לנו מהוורידים. אנחנו ממש לא צריכים להתנצל

סליחה על זה שנולדתי חרדית, על זה שטרם זנחתי את אמונתי ודתי, סליחה על שחשוב לי שהמדינה הזו תישא אופי יהודי. סליחה על מי שאני.

אין לי מספיק אצבעות בידיים כדי לספור כמה פעמים נכנסתי לחדרו של פוליטיקאי ונאלצתי לשמוע צרור תובנות על כמה הציבור שממנו אני מגיעה טועה ושוגה. באתי כפרשנית פוליטית לשאול שאלות, וגיליתי שאני אמורה להסביר כל מחדל בציבור החרדי.

“אז מה את אומרת על פרשת חיים ולדר? ככה זה אצלכם? פוגעים? משתיקים?” תרגיעו. איך אני קשורה לזה? “ומה את אומרת על חרדים שמסתובבים נטולי מסכה? אתם לא בסדר”.

ואז מגיעות גם הטפות המוסר. ישבתי בחדרו של שר בכיר, וביקשתי ממנו משפט מפייס כלפי הציבור החרדי, שרואה בו “אנטיוכוס”. מה הוא ענה לי? שאנחנו, החרדים, חייבים לקחת את גורלנו בידינו ולהיחלץ מהעוני. לא בעזרת גמ”חים או עזרה לזולת, לצאת מהכוללים ולעבוד. ראיתם פעם פוליטיקאי חרדי, שבראיון הטיף מוסר לעיתונאית שהיא “חייבת לצאת מהעולם בו היא מאמינה, לקחת את גורלה בידה, להתחיל לחבוש שביס, לשמור שבת והלכה?”

אני יושבת שנים באולפנים. בכל פעם שהתקשורת או גורמים בציבור מתקוממים על החרדים, אני זו ש”חוטפת”. מדוע לומדים בישיבות בקורונה? כאילו ביכולתי בזמן קצוב לפרוס בפני המראיין את השקפת עולמנו בת אלפי השנים ולהסביר מדוע לימוד התורה עולה על הכל, ולמה כשהרב חיים קנייבסקי מורה לאברכים להמשיך ללמוד תוך הקפדה על הכללים – זכותו לעשות זאת לא פחות משרת החינוך, שעשתה בדיוק אותו דבר כמה חודשים אחר כך. אם יגיע יום שבו נהיה הרוב, חילונים ירצו שגדולי תורה הם שיקבעו את סדר יומם?

הגיע הזמן שנתבגר כעם, נפנים שיש אמונות וערכים שונים לכל ציבור – וצריך לכבד את כולם. אחרת נמשיך להתקוטט עוד עשרות שנים. שנה וחצי הטילו עלינו וגזירות, ועכשיו התור שלנו לכופף את הציבור החילוני?

בפועל, גם כשהח”כים החרדים אינם מנסים חלילה לכפות על הציבור החילוני, אלא רק מבקשים לשמור על צביונה היהודי של המדינה, גם אז מצפים מהם להתנצל כל הדרך אל ההסכם הקואליציוני: שאתם תאפשרו לנשים חרדיות לצפות במופע, תוך הפרדה? שתעזו לחיות את חייכם על פי אמונתכם, ולא לפי הערכים שלנו לשיוויון? תקדשו את לימוד התורה “כל החיים” על ידי קבוצה שהיא גדולה מדי לטעמנו? תבקשו מלגה זעומה עבור לומדי התורה ולא עבור מדעי הודו או המזרח?

בשבועות האחרונים ספגתי באולפנים הצלפות כאשר התבקשתי להפוך לרגע למצייגת האברכים ולנסות ולהסביר את השקפת עולמם, עולמי, עולמנו. ואני תוהה: אילו אני הייתי המראיינת בתוכנית אקטואליה מרכזית – הייתם מעכלים הטפות מוסר מצידי לחבר כנסת גאה, לדוגמה, רק משום שלדעתי הוא אינו שומר הלכה?

צאו לנו מהוורידים, תנו לנו לחיות על פי אמונתנו. אם אתם מבקשים שנכבד את המדינה וחוקיה, תאפשרו לה לכבד את דתנו. אל תפרמו את מודל הדו־קיום.

• הטור מתפרסם  בעיתון ‘ידיעות אחרונות’