
•
שרי: אני חוזרת מהכנסת ושם חייתי את הנושא הזה, היו לי שיחות גם עם אנשים מגוש השינוי וגם עם אנשים מהקואליציה - על למה החילונים מפחדים כל כך מהחרדים עכשיו. וחלק מהחשש, אני יכולה להבין. הייתי בישיבת סיעה עם יאיר לפיד, שם הוא ממש הפחיד שאנחנו הולכים להפריד את החילונים. כלומר בעיני רוחנו ראינו את הח"כים החרדים מפרידים ימין-שמאל, גברים-נשים. ואז הגעתי לישיבת סיעה של 'יהדות התורה' ושם הזמינו עיתונאים, ביחד עם עיתונאיות, ובלי הפרדה. דרוקר: אז בואי נדבר שניה על ההפרדה. כי אני ראיתי שאת איכשהו מגנה על העמדה אותה רוצים להכניס להסכמים הקואליציוניים, ותתקני אותי אם אני טועה כי אני רואה את המבט שלך שאומר על מה אתה מדבר...יש עמדה של יהדות התורה שאומרת להכניס לחקיקה שניתן יהיה לקיים אירועים ציבוריים בהפרדה נשים וגברים. שבעינינו החילוניות האפקורסיות - זה נשמע איום ונורא, זה נראה לנו ארצות הברית של שנות ה-60, גברים מקדימה נשים מאחורה. ואת אומרת, תהיו טולרנטיים. שרי: אני אומרת, שאני חושבת שהגולם קם על יוצרו. זה לא העניין שבשבילו התכנסו והתכוונו. רק מה לעשות שחברי הכנסת החרדים לא מספיק יודעים לדברר את עצמם ולעשות הסברה. דרוקר: אז הנה את פה... שרי: אני יושבת עם חברי כנסת מגוש השינוי, יש עתיד, ישראל ביתנו, ואני מסבירה להם אחד על אחד מה יהדות התורה רצו - אז הם פותחים עיניים. הם ניסו היום ביהדות התורה לאסוף את העיתונאים ולהסביר, אבל עדיין ההסברים שלהם נשמעים... שחורים מדי. דרוקר: תסבירי את. שרי: אף אחד לא מתכוון שמחר קופות החולים, האולפן הזה, הצרכניות, נתב"ג יהיו נפרדים. דרוקר: אוטובוסים? שרי: איש באמונתו יחיה. אני גרה בקרית ספר ואין אצלנו הפרדה. כי גר שם בעיקר הציבור הליטאי שאצלו הפרדה פחות תופסת מקום, זה יותר אצל החסידים. דרוקר: ואם את תעלי לאוטובוס חרדי? שרי: טוב, יש לי רכב, אז אני עולה לאוטובוס רק כשהרכב במוסך... אבל כשאני עולה ורואה גברים מקדימה, אני מכבדת ויושבת בספסל השלישי, הרביעי - אוקי, אני לא חייבת לשבת בספסל הראשון. החסידים יותר מקפידים על זה. דרוקר: אני חייב להראות לך משהו שאת בטח זוכרת מצוין... שאפילו בי פגע ובטח בך יותר שרי: אתה הולך עשר שנים אחורה...לאולפן אתר וואלה... דרוקר: מביאים את שרי רוט, עיתונאית חרדית, פורצת דרך, לאולפן להיות פרשנית ומשדרים את זה ככה, תראי (תמונה עם הגב...) מכיוון שאני באמת רואה בך פורצת דרך ואני נפגעתי בשבילך, ואני בטוח שכל מי שרואה את זה, אני שואל את עצמי האם הגישה הנכונה צריכה להיות 'טוב, בוא נכבד את זה כי יש פלג שמאד קשה לו לשבת האחד ליד השני, אז נשנה את החקיקה שלנו או שנעשה מעשה שרי רוט ונגיד 'חברים, בואו תתקדמו, נשים יכולות לשבת עם גברים החרדים לא ימותו מזה, גם הם מסוגלים לעמוד בזה. שרי: תראה, בוא נראה איך העניין התחיל. העניין התחיל כשהיתה הופעה של זמרים שהופיעו בפני גברים חרדים, וזמרות שהופיעו בפני נשים חרדיות. עד כאן לגיטימי. דקה לפני ההופעה בא בית המשפט, היו אירועים בעפולה, היו אירועים בתל אביב, אמר בית המשפט: בואו נעצור את החגיגה. המדינה הרי נותנת איזה שנים וחצי שקלים לאירוע כזה אז נעצור את זה, זה לא מקובל עלינו. עכשיו אני באה ואומרת, רביב, כשאנחנו נהיה הרוב במדינה וגפני יהיה ראש ממשלה וגולדקנופף סגנו, אתה תאהב את זה שהם יכנסו לבית הספר של הילדים שלך ויגידו להם מה לעשות? דרוקר: כלומר, את בסדר עם זה? ברוך קרא: אני חושב שהנקודה של הסרטון המדהים הזה שלא הכרתי אותו היא כזאת: כשאומרים ציבורי, מה זה ציבורי, הרי החברה יכולה להגדיר לעצמה סטנדרט ציבורי אחד, וכמובן להתחשב בכל הצדדים. אבל ברגע שאתה אומר יש מתחם ציבורי, אזור ציבורי, אז נכון שהחרדים יש להם נטיה טבעית להפרדה אבל זה כסף ציבורי, יכול להיות שיש שם איזו שהיא שרי רוט אחת, או מישהי אחרת או שתים או שלוש או ארבע שלא אוהבות את זה. שרי: אף אחד לא הכריח אותן לבוא להופעה הנפרדת. אבל תבין, שאם לא יאפשרו הופעה נפרדת אזי הכלה שלי, שלא רוצה ללכת להופעה מעורבת תהיה לה בעיה. קרא: אין שום בעיה עם זה, אבל בסוף השאלה היא לאן הולך הכסף הציבורי. שרי: הכסף הציבורי הוא מכספי המיסים שלי ושלך שמממנים כל מיני אירועים במדינה. דרוקר: טוב, הרי לא נשכנע את שרי...