בשעה שבארץ תיכנס השבת, יתקיים בצד השני של הגלובוס מעמד מיוחד במינו. זו השעה שבה אלפי שלוחי הרבי, שנאספו ובאו מכל קצווי תבל, עולים אל ציונו של המשַלֵח, ומעתירים תפילה להצלחת שליחותם ולמען בני קהילותיהם ועם ישראל כולו.
קשה לתאר במילים את האווירה בשעה הזאת. הפנים רציניות, איש איש והרהוריו. כל אחד ואחד אוחז בידו חבילות מכתבים, שנתנו לו בני קהילתו, כדי להניחם על הציון. ובתוך כל אלה מצוי גם הפ”נ (פדיון נפש) שלו, שכתב בלב רוטט, ובו שפך את אשר על ליבו.
בבואם אל הציון השלוחים נוהגים לבשר ‘בשורות טובות’, כפי שהרבי נהג לברך ולאחל. לספר על פעילויות מוצלחות, על מוסדות חדשים שקמו, על שיעורי תורה שנוסדו, על מפעלי חסד שהתרחבו, על בניינים שנבנו.
ולצד כל אלה השלוחים מגוללים את האתגרים והקשיים, את הבעיות וההתמודדויות.
עבודת נמלים
הציבור הרחב שומע על הפעילויות הגדולות של השלוחים, אך אין לו מושג ממשי על הקשיים המלווים את חייהם. על הבדידות, על הקושי להשיג מניין, על מצרכי מזון כשרים שקשה להשיגם במקצת המקומות, על ילדים המשוועים לחברים.
והקשיים הכלכליים. רבים מהמתארחים בבתי חב”ד, והנהנים מסעודות השבת והחג, מבינים שצריך להשתתף בהוצאות, אך יש שאינם מבינים זאת. “חב”ד משלמת”, הם אומרים, ואין הם מעלים על דעתם שמי שצריך לשלם על הסעודה רבת המשתתפים אינו ‘חב”ד’ אלא מנדי או יוסי או שניאור או פיני – השליח הצעיר והחייכן, שלצד כל המשימות המוטלות עליו צריך גם להשיג מימון לפעילותו.
הכול מדברים על מחירי הדיור המאמירים – ומה יעשו שלוחים המתגוררים בדירות שכורות, באזורים יקרים בארץ ובעולם, שנדרשים לשלם הון עתק על הבית המשמש למגוריהם ולאירוח אורחים על שולחנם? מישהו שואל את עצמו איך הם מתמודדים עם האתגר הזה?
ושלוחים שהצליחו ב”ה להקים מוסדות, לבנות בניינים – הידעתם איזה עול קיבלו עליהם? משכורות, תשלומים לספקים, החזרי הלוואות לבנקים. והכול בלי תקציבים מסודרים, אלא בעבודת נמלים של גיוס עוד תורם ועוד שותף, ולפעמים במאבק הישרדות יום-יומי.
בחזרה למעיין
את כל זה השלוחים פורקים בבואם להשתטח על ציונו של המשלח, ובצאתם אתה רואה על פניהם כי נגולה אבן מעל ליבם. הם חשים ובטוחים כי תפילותיהם נשמעו, וכי “הרבי ימצא את הדרך איך לענות”, כפי שנהג הרבי לומר אחרי הסתלקות חותנו.
הכינוס הזה הוא באמת סוג של טעינת מצברים. לצד המושבים והסדנאות וההתוועדויות, השלוחים שואבים כוחות אדירים מעצם החזרה לנקודת המוצא. למעיין שממנו הם דולים ומשקים כל ימות השנה. כעבור יומיים הם מתפזרים וחוזרים איש-איש למקום שליחותו, בכוחות רעננים ובמשנה מרץ, למלא את השליחות הגדולה – להכין את העולם לקבלת פני משיח צדקנו בקרוב ממש.