1.
מכירים את זה שהכנסתם עוגה טעימה לפה, אבל היא מתוקה מדי? קצת פחות סוכר, ואפשר לעכל את המתוק הזה טוב יותר.
זה בדיוק מה שקרה בבחירות לכנסת ה-25 לגוש נתניהו. התוצאה – מתוקה מדי.
אילו הגוש היה זוכה ב-61 מנדטים בלבד, עם ליכוד גדול ושותפות בגודל סביר, הכול יכול היה להיות פשוט יותר: סמוטריץ’ לא היה מתעקש על תיק בטחון, דרעי לא היה מעז לצאת עם ספין על משרד האוצר. עם ניצחון ברור יותר של הליכוד (עם כל הכבוד, 32 מנדטים, רק 8 יותר מ’יש עתיד’ לא היו פסגת החלומות של נתניהו) הליכודניקים היו נערכים פחות למלחמה פנימית.
אבל עוגת התוצאות יצאה מתוקה מדי עבור הציונות הדתית ולש”ס. עכשיו, שתיהן מטפסות על פסגת ההר של המשרד לשירותי דת, כל אחד מהן רוצה את כולו, ולך תחלק פרוסה דקה לשני שותפים רעבים.
וכך קיבלנו: סמוטריץ’ רוצה גם את תיק הבטחון, דרעי כנראה אומר משרד האוצר אבל מתכוון לתיק הפנים מורחב מאוד וגם דתות מלא-מלא.
2.
יש עוד בעיה עם התוצאות. אחד, שרואה בהן ניצחון אדיר שלו, ולא מפנים שאיכשהו יצא ככה שהוא ניצח, אבל הכול גם יכול היה להתהפך עליו. אילו לא היה מתמקד בחיבור בין סמוטריץ’-בן גביר, יש מצב שאחד משניהם (כנראה סמוטריץ’) לא היה עובר את אחוז חסימה, עם כל ההשלכות על הגוש.
די היה שלצד השני היו ביד 61, כולל המשותפת, כדי להעביר במהירות את ‘חוקי הנאשם’ ולחסל לנתניהו את העתיד הפוליטי. זה לא היה רחוק מכך. אם לפיד היה מתאמץ יותר באיחוד של העבודה-מרצ ובריצה משותפת של הערבים, הניצחון היה קצת פחות מזהיר. 64 הם מספר מזל נוצץ, צריך להודות, אבל עם 32 מנדטים בלבד לליכוד, אין הרבה במה להתגאות.
בטח שלא להיכשל בחטא היוהרה. האופן שבו נתניהו משפיל את סמוטריץ’ במהלך המשא ומתן (תוך שהוא משתמש בתמונות עם דרעי, בהרעפת כבוד עליו ועל בן גביר, לצד תרגילי מו”מ משומשים) – הוא משחק באש.
ככה הרחיק מעליו פעם את גדעון סער, עד שהפך ליריבו המר; ככה נהג באביגדור ליברמן, זאב אלקין, בוגי יעלון – והרשימה ארוכה. אז נכון שלסמוטריץ’, איש ימין מובהק ובעל ערכים, אין אלטרנטיבות כמו לסער או אלקין. הוא לא יישב, גם לא תחת עינויים, עם מחמוד עבאס בקואליציה אחת. מצד שני, ככה חשבנו פעם גם על נפתלי בנט או על איילת שקד. כשאתה דוחק מישהו לפינה, מבזה ומשפיל אותו, אתה לא יכול לצפות איך הוא יגיב.
וזהו משחק מסוכן.
3.
תחושת הניצחון נעימה וטעימה, אבל אסור להתבשם ממנה יתר על המידה. חשוב לנצח, חשוב לא פחות מכך לתחזק שותפים עם יחסי אנוש טובים. אסור לסמוך על אמירות של ‘ממילא אין לו ברירה’, או ‘ניקח עריקים מגוש השמאל’. שותפים צריך ללטף כל הזמן, גם כשאומרים להם ‘לא’ ו’אי אפשר’ כדאי לעשות זאת עם חיוך, בלב אוהב. לא כגיבור-על שמביט מלמעלה למטה על נתיניו.
נתניהו מנהיג-על, מוכשר ברמות שקשה לתאר, הוא אמן בזירות חוץ וגם ב’ערבובים’ פוליטיים. יש רק עקב אכילס אחד שמזיק לו מאז נכנס אל הזירה הציבורית ועד היום: יחסי אנוש. זה הצד החלש שלו. זה הצד שהביס אותו בסיבוב הבחירות הראשון (עת קפץ לו אביגדור ליברמן מהעגלה), זה מה שגמר עליו בסיבוב הרביעי כשגם הצמד נפתלי-איילת הלכו לעשות לביתם ונקמו בו נקמה כואבת שנמשכה שנה וחצי.
רק בנס הוא ניצל ועלה שוב על העגלה. אבל כעת חשוב שלא יעשה שוב את השגיאות שחוזרות על עצמן.
תלמד נתניהו מרעייתך שרה, שאספה עם חיוך רחב את נשות ראשי הגוש למפגש במלון. ככה מקימים קואליציה, ככה בונים חברות, ככה יוצרים אמון.
אני לא מאותם אלו שסבורים שהיא זו שמנהלת אותך. אני רק מצפה, שהפעם הזו, תחקה אותה. ויפה שעה אחת קודם.