המלגות לאברכים: יעקב אילון ומזל מועלם מול שרי רוט ב’כנסת’ • צפו

יעקב אילון: שרי, התיאבון המאוד-מאוד גדול הזה של הסיעות החרדיות יכול באיזשהו מקום להיות בומרנג? שהציבור החילוני פה יתקומם או לא יקבל את זה יותר, או שהם יודעים את הקו האדום?

שרי רוט: בוא נחליף את השאלה שלך בשאלה אחרת: המחנה הממלכתי ויאיר לפיד סוגרים בשושו על ממשלה שהחרדים בפנים. אני נותנת תרחיש, כזה של ‘בחלומי’. ואני באה לפה למחרת, ושואלת אותך: ‘האמנת שהחרדים יקבלו כל כך הרבה?’ הם הרי מסוגלים לתת…איך אמר פעם בני גנץ? צ’ק פתוח. הם יכולים לתת גם עשרת אלפים שקל לכל אברך. למה רק 1400?

ואני אומרת לך שאז תעלה קריאה במדינת ישראל, בתקשורת החילונית, שתאמר: ‘בשביל למנוע את ממשלת סמוטריץ’-בן גביר היו חייבים לשלם מחירים. ואם זה המחיר, נבלע אותו’. ואני פתאום אהיה יקירת האולפנים וכולם יגידו לי: ‘כל הכבוד שהבנים שלך לומדים תורה’.

יעקב: אין לזה סוף…

שרי: אבל זה טיעון אמיתי. תמיד כשהחרדים נמצאים בממשלת ימין הם משלמים את המחיר. שונאים את נתניהו – כועסים עליהם.

יעקב: את אומרת שאם היתה ברית כזו לפיד-גנץ-חרדים היתה פסקת התגברות…

שרי: אפילו יכול להיות שלא היו צריכים את זה. היה חוק גיוס שהיה מקובל על מערכת הבטחון, ואז הבג”צ גם היה זורם איתם. הרי ליברמן הביא חוק גיוס שהבג”צ לא יכל כל כך לאכול אותו, אבל בגלל שזה בא מטעם משרד הבטחון, כשליברמן היה שר בטחון, אמרו שבג”צ יבלע את זה כי זה מה שהמערכת הבטחונית רוצה.

אני אומרת שממשלת שינוי, ממשלת שמאל-מרכז, יודעת להעביר דברים באופן כזה שזה יחליק לציבור החילוני בגרון.

יעקב אילון: אז אולי עדיף?

שרי: או. אז כאן אתה בא לשאלה שאנחנו הכתבים החרדים שואלים את המפלגות החרדיות: למה אתם נדבקים לנתניהו ואחר כך סובלים בגללו? למה אתם נדבקים לממשלות ימין ואחר כך חוטפים מהתקשורת בגלל זה? ומה הם עונים לנו עכשיו? וזה מה שאומר כעת גם נתניהו וזה גם מה שאומרת כעת רעייתו: ‘גמרנו להתנצל, גמרתי להופיע בערוץ 12, 13, 14, אולי כאן בערוץ הכנסת הוא כן הופיע, לא עקבתי. נגמר! ניצחנו, זה מה יש, עכשיו שהתקשורת תצעק.

“בעצם החרדים אומרים, וגפני אמר את זה באירוע השבוע: תצעקו כמה שבא לכם, לא מעניין אותנו, אנחנו נעשה מה שבא לנו. האם אני כעיתונאית חרדית, וכחרדית שהולכת ברחוב וגם מסתובבת בריכוזים חילונים, אוהבת את זה? לא. כי אני בסוף מקבלת את המבטים הרושפים של ‘החרדית שהכניסה יד לכיס של המדינה’. ואני אזרחית עובדת, ואני משלמת מיסים, וחוץ מהמיסים אני גם נותנת כספי מעשר לעניים ולנזקקים מהמשכורות שלי באופן קבוע, לא משנה מה גובה המשכורת וכמה אני צריכה למשכנתא שלי.

ובסוף, אני מצטיירת פה כאיזושהי עלוקה. אז אוקי, יש מחיר לישיבה הזו בימין, נכון.

מזל מועלם: בכל השנים בהן החרדים היו בקואליציה נתנו להם לא פחות, צריך לומר.

יעקב אילון: השאלה היא מה יהיה, לא מה היה.

שרי: כשרע”מ ביקשו 53 מיליארד נתנו להם את זה בלי למצמץ.

מזל מועלם: לא, אנחנו מדברים על שני דברים שונים. יש את הכסף ויש את התקציבים. לגבי תקציבים, אני מסכימה איתה.

שרי: בואו לערים שלנו, תראו כמה קראוונים ואיך נראים מוסדות הלימוד…

מזל מועלם: נו, היו תקציבים לזה בעבר.

שרי: אז זהו שלא. נתניהו תמיד חשש לתת לחרדים שקל וחצי כי התקשורת מיד שמה על זה את העיניים. כשגפני היה מעביר שקל וחצי בוועדה שלו לחרדים, אנשיו היו מבקשים מאיתנו אל תכתבו על זה, מרוב פחד.

מזל מועלם: כשנתניהו חזר ב-2009 הוא החזיר את כל הקצבאות שהוא בעצמו לקח כשר אוצר.

שרי: קצבאות הילדים? ממש לא חזרו. את יודעת כמה מעט מקבלים היום אנשים שמגדלים ילדים? זה ממש לא חזר. הוא החזיר פרוטות, פעם אנשים היו מצליחים לחיות מזה.

מזל מועלם: הטענה היא שלא צריך לחיות מקצבאות.

שרי: בואו אגלה לכם את הסוד. היום החברה החרדית חיה מכספי מעשר של אנשים שיש להם. אני, מכספי המעשר שלי, נותנת לאברך לחיות. אם זה הילד שלי או הדוד שלי או האחיין שלי. ככה אנחנו חיים.

מזל מועלם: אם כבר אנחנו מנהלות את השיחה הזו, איך את רואה? מה החזון שלך למדינת ישראל בעוד דור מהיום, ובאמת, לא בציניות – האם את חושבת שאפשר לקיים חברה שחלק גדול ממנה לא עובד וחי על קצבאות?

שרי: הרבה מאד חרדים יוצאים לעבוד. וכשהם יוצאים לעבוד, יש להם מחוייבות לתת עשירית ממשכורתם לעניים.

מזל מועלם: אז זו מדינה בתוך מדינה.

שרי: אני גם לא חושבת שיישארו כל כך הרבה אברכים עם השנים, כמו שאת רואה היום, כי לצערנו זה נורא קשה. אנשים חושבים שלשבת מהבוקר עד הלילה, והם יושבים עד לילה, ואני מכירה את זה כי יש לי ילדים כאלו, חושבים שזה קל. זה לא קל, זה מתיש, זה לשבת ולכתוב ספרים, זה מאמץ רוחני להגן על העם הזה בכיפת הילה של רוחניות. אני יודעת שלא כל החילונים מאמינים בזה, אני גדלתי על זה ומאמינה בזה בכל נשמתי, אבל יודעת שקשה לשכנע בזה אחרים.

יעקב אילון: לא, אמונה זה בסדר, אבל היא שואלת, פרקטית.

שרי: אני לא יודעת, יתכן שגדולי ישראל, שאנחנו עושים מה שהם אומרים לנו, ישנו עם השנים את השיטה – והם יודעים לקבל החלטות. פעם היה אסור להחזיק פלאפון שיש בו אס אם אסים, עם השנים מצאו פתרונות של מכשירים שהם כשרים ומוכשרים. מה יקרה אם… ומה יקרה אם הערבים יהיו פה יום אחד רוב? כרגע יש פה ציבור שהצביע בבחירות וקיבל הישג. מכספי המיסים שלנו, החרדים העובדים, לוקחים כסף לצרכים פה במדינה שאני וילדיי לא נהנים מהם כמו תרבות, הבימה, כדורגל, כדורסל.

מזל מועלם: אבל ראית מי נושא ברוב העול של תשלום המיסים וזה לא החברה החרדית. ולא החברה הערבית.

שרי: אבל מזל, שוב, אני יכולה לומר לך באותה מידה שאני חושבת שהחברה החרדית עוזרת במאזן הדמוגרפי של מדינת ישראל, שגם הוא דבר מאד חשוב. את לא יכולה להסתכל רק על ערך אחד. ובכלל, בן גוריון הקים פה מדינה, הצליח להקים אותה ועם מפלגות חרדיות, כי הוא אמר: באו לפה יהודים מכל פזורות העולם בואו נבנה להם פה בבית. ובבית ילד אחד צריך את הצרכים האלו, ילד אחד צריך דברים אחרים.

מזל מועלם: אבל מה יהיה פה בעוד דור?

שרי: יהיה פה יפה מאד, אני מבטיחה לך מזל. החברה החרדית למדה לעבוד באופן כזה שאחד עוזר לשני.

מזל מועלם: את בעצמך אומרת שהתנאים אצלכם מאד-מאד גרועים, ואנשים חיים מהיד לפה, אבל את אומרת שאתם עוזרים ואתם מסתדרים. אז זה קצת סותר אחד את השני.

שרי: למה סותר? מה זה נקרא אצלך ‘מסתדרים’? האם את חושבת שהשכן שגר בדלת מולי ראה פעם מה זה חוץ לארץ? הוא ראה פעם בית מלון?

מזל מועלם: חבל מאד.

שרי: לא חבל בכלל, הוא מאושר, הילדים שלו עם 5 אבנים משחקים ונהנים, האנשים האלו חיים ומאושרים.

מזל מועלם: אז לא צריך קצבאות אם הכל בסדר.

שרי: באה המדינה ואומרת, אתם בקואליציה, מותר לנו לפנק בעוד איזה 700 שקל מסכנים לחודש לתמיכה, למלגה…

מזל מועלם: לא שכנעת אותי.

שרי: אני יודעת שלא שכנעתי אותך, אני גם לא חשבתי ולא השליתי את עצמי שמשיחה של 5 דקות בערוץ הכנסת החשוב והמיוחד אצליח לשכנע אותך. את יודעת איך אצליח לשכנע אותך? אם אביא אותך לסיור בעיר שבה אני גרה.

מזל מועלם: הייתי…

שרי: היית בקרית ספר?

מזל מועלם: לא, הייתי בבני ברק ביום חמישי שעבר.

שרי: בני ברק זה יותר מורכב, בואי איתי לקרית ספר, בואי ניכנס לבתים עניים, הם עם חיוכים על הפנים, עם אושר של הילדים, ותגידי לי אחר כך כשתצאי, את יודעת מה שרי? בואו ניתן עוד קצת לכל משפחה כזו, בואי נעזור להם.

מזל מועלם: אז לא צריך לתת אם טוב להם. אם העוני גורם לחיוך כזה גדול…

שרי: זה עוני מבחירה, אבל כל מפלגה שנכנסת לקואליציה מבקשת בקשות. וכשהחרדים מבקשים מתנפלים עליהם. ושוב אני אומרת, מתנפלים עליהם רק אם הם במחנה ה’לא נכון’. אם הם היו כרגע אומרים ‘נמאס לנו מנתניהו’, אם גפני כאן בערוץ הזה, על המסך, אומר כרגע: ‘נמאס לנו מביבי, נמאס לנו משרה, יאללה, גנץ, לפיד, ליברמן, בואו, מרכיבים ממשלה’. מזל את אומרת לו תבורך, גירשת לנו את סמוטריץ’ ובן גביר, ביידן יאהב אותנו, אמריקה תאהב, ולמען זה שווה לתת עוד שנים וחצי שקל לכל אברך.

מזל: אל תכניסי לי מילים לפה. אני שואלת: מה החזון שלך לעוד 30 שנה?

שרי: מה את רוצה, שעכשיו אנחנו נבנה את המדינה 70 שנה קדימה? אני אומרת, קודם כל בואי נראה איך היא נבנתה. בן גוריון בנה אותה על בסיס הערכים של כולנו כאן יחד, וכולנו אוהבים האחד את השני. אם הבן שלך היה חוזר בתשובה ויושב ולומד תורה ואת היית רואה איך ב-700 שקל הוא בקושי מצליח להחליט אם מטרנה או טיטולים ,היית מצטרפת לבקשה להוסיף כסף לכל אברך.

יעקב: טוב לא נצליח לחלץ תשובה ממך, את אומרת ש’יהיה בסדר’.

שרי: אני אומרת שבעזרת ה’ יהיה בסדר. כמובן שככל שהחרדים יקדימו להצטרף לממשלות מרכז שמאל, יהיה להם עוד יותר בסדר…