הגלגל יכול להתהפך: יש מי שמשלה עצמו שכעת כבר בא לציון גואל?

אתם שם במחנה המרכז־שמאל, חושבים שתמו חייכם הפוליטיים? שהקיץ הקץ? הנה משהו שאולי לא שמתם לב אליו בלהט נאומי הניצחון של גוש הימין וחגיגות ההשבעה בכנסת.

שנה אחורה, אזכרה ליצחק רבין המנוח. שר הבריאות ניצן הורוביץ עולה לדוכן במליאה. אני, מיציע העיתונאים, מביטה בפניה של איילת שקד. “רבין היה הראשון שהכיר במציאות של עם פלסטיני, שהכיר בצורך לסיים את השליטה בשטחים ולקיים משא ומתן לשלום”, אמר הורביץ, ואני מרגישה, כאילו חיצים נורים היישר לליבה של שקד. והורוביץ המשיך: “הקיצוניים ממשיכים להוציא גזענות וטרור, וכן, נערי הזוועות שבשטחים הם שממשיכים את השנאה. כהניסטים שרדפו את רבין בחייו, והיום חברי כנסת במשכן, הם ההוכחה העצובה שהלקח עדיין לא נלמד במלואו”. פניה של שקד מחווירים כסיד.

בימים ההם הייתה האופוזיציה בדיכאון. את יום ההולדת של נתניהו הם חגגו עם עיניים כבויות. ימים חלפו, וחילוקי הדעות, שהחלו עם חץ בלב של שרת הפנים, הלכו והעמיקו, עד שהפכו לתהום פעורה בין מרכיבי הממשלה. לבנט לא נותר אלא להכתיר את יאיר לפיד לראש ממשלת המעבר.

מי שמשלה עצמו שכעת בא לציון גואל, כדאי שיזכור את הרגעים ההם. תהיו בטוחים שבעוד זמן מה, במוקדם או במאוחר, הגלגל יתהפך. תראו כמה לא פשוט לו לנתניהו להציג בפני הכנסת את ממשלתו החדשה. הוא חלם על הצגתה יחד עם השבעת הכנסת אתמול, כעת הוא יגיד תודה אם זה יקרה עד ליום שני הבא.

מהגיבושון של שרה נתניהו נעדרה רעייתו של בצלאל סמוטריץ’. אני יודעת שזה קרה, לפי הדוברים, “מסיבות אישיות”. אבל איכשהו יש לי תחושה שבסתר ליבה לא ממש בא לה לרקוד לפני שראתה מה פיסת העוגה בה יתכבד בעלה. מן הסתם לא נסתר גם מעיניה אוסף התרגילים היוצאים מבית המדרש של נתניהו ודרעי, שבינתיים חיים בהרמוניה (חכו לפיצוץ, הוא יגיע), וממש לא נעים לה לשמוע שוב ושוב כמה בעלה, כמו שותפו בן גביר, הם כמעט מטרד שראוי לתפקיד קטן.

דרעי, שמעולם לא היה ימני בהשקפותיו, יצטרך להתרגל לכך שחברו לממשלה, בן גביר, עולה להר הבית. כמי שרואה עצמו “המבוגר האחראי”, הוא יתקשה לעמוד מנגד לאורך זמן ולשתוק.

בנוסף, עוד לא הייתה קדנציה אחת בה שרר שלום בין כל הפלגים המרכיבים את יהדות התורה, ואתם כבר מצפים לשלווה בחווה שבה יגורו דרעי, סמוטריץ’, בן גביר, אבי מעוז, משה גפני וגם יצחק גולדקנופף? הגזמתם. וזה גם עוד לפני שנתניהו ינסה להשיג עלי תאנה מהמרכז, אלה שיתקשו להשלים עם ישיבתם באופוזיציה למשך יותר מארבע שנים, כדי להגשים את חלום הבלהות של בן גביר וסמוטריץ’. לחיות בצל קורתו של נתניהו זה לחשוש כל הזמן מהתרגיל הבא, לא להיות בטוח לרגע במעמדך. זה לחיות בפחד מתמיד.

אז אתם שם במחנה המרכז־שמאל, רגע לפני שאתם מביטים אל הקואליציה בקנאה, תזכרו: גם אצלה לא הכול נוצץ. וגם אתם, המנצחים, זכרו: אם לא תתעלו מעל השטיקים והטריקים, שעון החול שלכם כבר מתקתק לעבר השינוי.