ח”כ משה גפני, ברצינות, פתאום אתה מאמין לנתניהו?

אומרים על ח”כ משה גפני, שהוא בחור פיקח. אני, אגב, מסכימה עם הקביעה הזו. אז מה בכל זאת עבר עליו הבוקר, כשהשתטה לומר את מה שאמר בוועדת הכספים בכנסת?

נתחיל מבראשית.

 ועדת הכספים התכנסה לאחר החופשה המרוכזת של הכנסת, כדי לדון באינטנסיביות בחוק ‘מע”מ אפס’ – חוק הבייבי של שר האוצר, יאיר לפיד.

ראש הממשלה בנימין נתניהו לא מתלהב מהחוק הזה. אחרי הכול, בניגוד לשר האוצר, הוא מבין בכלכלה. אבל למה לו לפרק קואליציה בשביל כמה מיליארדי שקלים. טוב להיות ראש ממשלה בבלפור עם חור בתקציב המדינה, מלהיות יו”ר אופוזיציה עם קופה מלאה בקיסריה.

גם במפלגת ‘הבית היהודי’ לא מתלהבים מהחוק. אבל מה לא עושים בשביל לשמור על שלום הבית הקואליציוני. אז יו”ר הוועדה, ח”כ ניסן סלומיאנסקי, חורק שיניים אל מול תרגילי הח”כים החרדיים (שמוציאים לו את הנשמה) – וגורר הלאה.

אז מה השתנה הבוקר?

ובכן, היה זה כאשר חשף ח”כ משה גפני את מה שאמר לו ראש הממשלה בנימין נתניהו בפגישתם אמש. וזאת שתדעו, אין דבר אהוב יותר על הח”כים החרדיים (על דרעי במיוחד) מלעדכן את התקשורת על פגישות העדכון ה”בטחוניות” שלהם עם נתניהו. זה נותן להם (לרגע) תחושת חשיבות. ככה זה כשאתה מתייבש על ספסלי האופוזיציה (ועוד בפגרה).

“יצאנו אתמול מפגישה עם ראש הממשלה אחרי שעה וחצי בתחושה מאוד ברורה שנתניהו נגד החוק הזה”, גילה גפני לחברי ועדת הכספים, “נתניהו הכחיש שנתן הוראה לסלומיאנסקי לקדם את הצעת החוק בוועדה”. אלא שגרסתו נשמעה הפוכה לגמרי מגרסת יו”ר הוועדה ניסין סלומיאנסקי, שאמר בתגובה כי נתניהו דיבר עם ראשי מפלגתו בתום מושב הקיץ של הכנסת, לפני כחודש וחצי, וביקש מהם לקדם את החוק.

למי מבין שניהם נאמין? אני הייתי נוטה לומר: לשניהם גם יחד.

נתניהו. ככה וככה

לנתניהו אין שום בעיה לומר לכל אחד את הגרסה הרצויה לו. ככה בדיוק היה לפני כמה חודשים, בחודש מרץ האחרון.

היה זה יום לאחר ‘עצרת המיליון’ כאשר עלה ח”כ גפני על הדוכן במליאת הכנסת ופתח בנאום חוצב להבות. זמן קצר קודם לכן נפגש עם נתניהו, תוך שיועציו ממהרים לפרסם את דבר קיומה של הפגישה. עמיתו לסיעה, ח”כ יעקב ליצמן, לגלג עליו על שרץ להיענות להזמנה (הוא עצמו נענה לפגישה דומה ימים אחדים לאחר מכן), אבל גפני המשיך לתלות תקוות, שהפגישה עם ה’ראש’ תחולל מהפך בחוק הגיוס, מה גם, שכאמור, הם פשוט אוהבים את הפגישות האלו, גם אם לא יוצא מהם דבר.

אבל על הדוכן, במליאה, כבר נשמע מאוכזב לגמרי.

באכזבה בלתי מוסתרת סיפר כיצד נתניהו שב והבטיח לו שלא יהיו סנקציות פליליות בחוק הגיוס, שהוא ממש נגד. הוא אפילו ידע להסביר מדוע הוא נגד (“לא יתכן שמדינה יהודית תחוקק חוק לפיו מי שלומד תורה יושלך לכלא”).

וכאילו לא היו לו שנות קואליציה ממושכות לצידו של נתניהו, כאילו רק אתמול בא בשערי הכנסת, נראה היה כי גפני נטה להאמין לו.

אבל אז, המשיך גפני לתאר, “הגיעה יש עתיד, בניגוד להסכם הקואליציוני, וסחטה אותו סחיטה פוליטית. היא הודיעה לו שאם הוא לא מתיישר לפי הקו שלהם – סחיטה – הם פורשים מהקואליציה. אני מבין למה הם אמרו את זה: בגלל שמה יש להם להגיד לציבור? שהם הצליחו בנושא הכלכלי? או בנושא החברתי? או בנושא המדיני? במה? לא הצליחו בכלום, אז חשבו שיעשו על זה סיבוב, והם ידעו שאם יגידו ‘סנקציות פליליות’, אנחנו נעשה הפגנה גדולה, עצרת גדולה, אנחנו החרדים, ותהיה שם אלימות, ותהיה התפרעות, וזה יביא להם מנדטים.

“לשמחתי הרבה, ולצערם הגדול, עצרת התפילה עברה בשקט מופתי. באמת. היה צריך לשמוע איך עומדים מאות אלפים ומגיעים לתפילת שמונה-עשרה. בתפילת המנחה ובתפילת שמונה-עשרה לא מדברים, שקט דממה בכל האזור, למגינת לבם של יש עתיד. שקט, עם משמעת, של ילדים, של גברים, של נשים. ולא הלך להם, עם הסנקציות הפליליות לא הלך להם, אבל הסחיטה היא סחיטה”.

ואני שאלה: אם אתה גפני למוד ניסיון, ואם קלטת שהיושב מולך סחיט, למה אתה לא חושב לרגע שאולי הוא יהיה סחיט גם בחוק המע”מ? ובכלל, אולי שיקר גם עכשיו? אולי רגע אחרי צאתך מלשכתו, הוא קרץ ולחש: ‘הנה, שוב סידרתי את החרדים. ‘מרחתי’ את גפני טוב. יש לי שקט מהם לתקופה הקרובה’?

לנתניהו וגפני פתרונים.