מחוללות נפלאות לאלמנות המתגברות • ריאיון מרגש

עם החזרה לשגרת הפעילות בתקופת החורף, ממשיכה במרץ גם הפעילות בעמותת ‘נפלאו”ת מתגברות’, עבור האלמנות בנות הגיל השלישי.

בעמותה פועלות רכזות במרכזים בכל הארץ, מהדרום ועד הצפון, ברובן אלמנות בעצמן, והכול בהתנדבות מלאה.

יזמנו שיחה עם רכזות הפעילות של ‘נפלאו”ת מתגברות’ בירושלים – אתי גמליאל והדס פרישמן, וביקשנו לשמוע מהן מכלי ראשון – ובעיקר להרגיש, את הרוח המיוחדת והעשייה החשובה בארגון.

אתי והדס פועלות יחד ויוזמות מפגשי חיזוק קבועים בירושלים, מארגנות טיולים ושבתות עבור ‘הנפלאו”ת המתגברות’, שומרות על קשר אישי עם הנשים ועוד.
הנה לדוגמה, רק בשבוע שעבר נערכה בירושלים התוועדות חגיגית לכבוד מרחשוון. מלבד הכיבוד המפנק, נהנו עשרות המשתתפות מהרצאה מחזקת של  חיה מוזיקנט.

לפני הכל, מה נותן לכן כח להתנדב ולהשקיע זמן ומאמצים עבור נשים אחרות?

“הקב”ה נותן לכל אחת מאתנו מתנות נהדרות – כוחות לפעול, והרבי מליובאוויטש נותן לנו משהו חשוב מאוד – אמון ואמונה. הוא מאמין שננצל את הכוחות שקיבלנו ונפעל”, עונה הדס וממשיכה: “מה שהוביל אותי לפעול הייתה פנייה של חברה שלי, לאחר שאני עצמי התאלמנתי, שביקשה ממני להקים קבוצה לאלמנות בירושלים. אני אישית הרגשתי את הצורך הגדול בעזרה לנשים במצב דומה לשלי. נכון, יש משפחה, אבל אף אחד מהם לא באמת יכול להבין את התחושות שלנו”.

איך הייתה הדרך להקמת הארגון בירושלים?

כשראיתי את התגובות החמות אחרי הקמת הקבוצה, כבר לא היו לי שאלות או תהיות… החברות שמגיעות ממרחקים למפגשים; המשתתפות שעברו את גיל 80 וחלקן אף מתקרבות ל-90 ומגיעות בלי לוותר, לפעמים כשהן נעזרות במקל – כל אלה נותנות את הכח להמשיך ובגדול!

ספרו לנו על תגובה מרגשת שקיבלת בעקבות המפגשים.

התגובות מהשטח לא מפסיקות להגיע. “זה עושה לי את כל היום”, “מתי המפגש הבא?”, “מתי תארגנו שוב שבת גיבוש…”, “תודה שזכרתן את יום ההולדת, הילדים כבר שכחו…”, “איזה יופי לקבל שי לכבוד ר”ה!” – ועוד ועוד…

סיפור שלא תשכחי?

אחד הסיפורים שלא אשכח התרחש בערב פסח עם פרוץ הקורונה, בסגר הראשון. התקשרה אלינו אלמנה שגילה נושק ל-80 בבכי, וסיפרה לנו שאין לה מצרכים לחג והילדים לא גרים לידה. תוך שעות ספורות יצרנו קשר עם כמה חברות ודאגנו לה לאוכל מבושל, למצרכים, אפילו לביצים שבהן היה אז מחסור גדול. אין מילים לתאר את ההתרגשות שלה כשראתה את הארגזים ליד הדלת. “עשיתן לי את החג… מלאך בא ושם לי כל טוב…”.

כששומעים כזה דבר מבינים שהעשייה פה מצילה נפשות כפשוטו – בטח בימי סגר שבהם הבדידות גם כך הייתה קשה מנשוא.

 אנחנו הרי במקום שבו מתגברות הנפלאות – יש לכן סיפור על נס שחוויתן בפעילות?

אפשר לומר שלא רואים ניסים ונפלאות אלא רואים שיוצרים עבור מאות נשים משמעות לחיים. פתאום יש מישהו שחושב עליהן, אכפת לו מהן – יש סיבה לקום בבוקר! תחושת השייכות והחשיבות שכל אחת מקבלת, “אני לא אלמנה מסכנה ובודדה אלא מישהי שיכולה גם לעזור לעוד חברה בשיחה או בביקור. אני שליחה עם כוח” – זה מעניק לכל אחת ואחת ברק בעיניים ושמחה בלב.

אנחנו לא “מחפשות” את הנפלאות, אבל אם מתבוננים לעומק כל תהליך שקורה כאן הוא נס עצום.