הניצחון המפתיע של נתניהו, הוא כעת גם הצרה הגדולה שלו

1.

אילו היו מבקשים מנתניהו – ראש הממשלה אולי כבר בשבוע הבא – להזמין לעצמו, כמו בתפריט במסעדה, את מספר המנדטים המדויק אותו היה רוצה עבור הגוש, סביר להניח שהמספר היה מתייצב על 61 בדיוק. אחד לא יותר.

מדוע, בעצם?

כי 64 מנדטים מחייבים אותו להיצמד להבטחת הבחירות שלו “ממשלת ימין מלא-מלא”.

כולנו שמענו את נשיא המדינה יצחק הרצוג, שהוקלט (בטעות, או שלא) אומר לנציגי ש”ס על איתמר בן גביר: “יש לכם שותף שכל העולם מסביבנו חרד” ו”תהיה לכם בעיה עם הר הבית”. נתניהו מכיר את העולם טוב כמו הרצוג, וגם הוא מבין את הנזק הצפוי בעתיד. אבל, כשהציונות הדתית מגיעה עם ניצחון מזהיר של 14 מנדטים, אתה לא יכול לקמץ בתפקידים או להתווכח על הדרישה לקבל את התיק לביטחון הפנים.

אילו היו לנתניהו ביד רק 61 מנדטים, הוא היה יכול לומר לבוחריו: ‘מתנצל, רציתי ימין על מלא, אבל תוצאות הבחירות מחייבות אותי למצוא עריקים מגוש השמאל שיהפכו את ממשלתי ליציבה יותר. אני לא יכול להיות תלוי כל בוקר בקפריזות של החברים. יום אחד יקום דני דנון על צד שמאל, יום אחרי זה ישראל איכלר יתהפך. בקיצור – לא אופציה מרנינה’.

על המדף, בגוש שכונה פעם ‘גוש השינוי’, יש ח”כים שלא מבינים מה הם מחפשים בצד שמאל של המפה. זאב אלקין, גדעון סער ואפילו אביגדור ליברמן כבר לא חושבים כפי שחשבו עד יום שלישי שעבר ב-22:00 בערב – ש’תם עידן נתניהו’ ו’נצליח להדיח אותו מראשות הליכוד’. כעת גם הם מבינים שתם עידן החלומות. החל המשחק האמיתי.

2.

נתניהו הוא המלך של הבחירות האחרונות. מה שהחל בפריימריז בליכוד, כאשר נתניהו הציב את הנציגים הרצויים לו על המקומות הנכונים במפת רשימת הליכוד, המשיך ביום הבחירות. העם אמר את דברו בצורה חד-משמעית: רוצים את נתניהו בראשות הממשלה.

עכשיו, תבחרו: זה או לשבת על ספסלי האופוזיציה יותר מארבע שנים, להתייבש ולצרוח (תשאלו את הנציגים החרדים כמה זה מתסכל) או לעלות על העגלה המנצחת.

עם הזמנה שיש בה תחנונים מצד נתניהו, סביר להניח שהיו נמצאים העריקים, כאלו שנתניהו יכל להיתלות בהם עם התירוצים הקבועים ‘לא יכולתי להחיל ריבונות’, ‘לא יכול לחוקק פסקת ההתגברות’, ‘נמנע ממני להעניק לבן גביר את התיק לביטחון הפנים’, ו’בלתי אפשרי לתת לש”ס את כל מבוקשה’ .

כי עם כל הכבוד ל’ידידות המופלאה’ עם דרעי, אצל נתניהו אין חברים. יש פוליטיקה. דרעי צעד איתו בשנות המדבר, אז אין סיבה לזרוק אותו בין לילה. אבל זאת שתדעו: כל חיוך של נתניהו לעבר מישהו, הוא חיוך פוליטי. זה לא ש”הוא חייב אותו כדי לשמוע לעצותיו הטובות” או “הוא ממש אוהב אותו”. הוא צריך אותו, נכון לעכשיו. בדגש על ‘נכון לעכשיו’.

3.

אבל, מה לעשות, תוצאות הבחירות היו כל-כך חד משמעיות, עד שנתניהו חייב להמשיך ולחייך לכל החברים בגוש, למרות שלא כולם שם הם כוס התה שלו. כעת עליו לפנק את כולם בכיבודים ומשרדים, ולהעלים עין מהצרות הבינלאומיותו/צרות תקשורתיות מבית שחלקם מביאים עליו.

כי עם כל הכבוד לאמירות הרהב “הסתדרנו יפה בבחירות גם בלי ערוץ 12, 13 ו-11”, לנתניהו עדיין אכפת מכל מילה המשודרת בערוצים אלה. ביקורת קטלנית על עלייה להר הבית של מי שאוחז בידיו את המשרד לביטחון הפנים או על הנעשה במשרד האוצר, לא תבוא לו בטוב.

לכן, כאשר הבוחר ‘העניש’ את נתניהו במספר גדול מהצפוי של חברים לקואליציה – תם עידן התירוצים. אסון, מבחינת השקפת עולמו של ראש הממשלה שמקים כבר ממשלה שישית.

אבל תסמכו על הקוסם. ברגעים אלו ממש הוא כבר עסוק בחיפוש אחר תירוצים חדשים, הסברים מפותלים ומלומדים.

חכו ותראו.