בפסק דין שהתפרסם היום, קבע בג"ץ כי הרבנות היא זו שמוסמכת לקבוע האם המוצר כשר.
הפרשה החלה בשנת תשס"ד, כאשר רב המועצה האזורית גליל תחתון, הרב יוסף חיים רוזנבלט, גילה כי רסק עגבניות של חברת 'פריניר', שהיה כביכול "כשר לפסח" בהשגחתו, מכיל חשש חמץ, וזאת לאחר שהמשגיח התריע כי אין להשתמש בחומר זה.
הרב רוזנבלט החליט לאור זאת, לפרסם מודעה מטעמו כי רסק העגבניות של פריניר הינו חשש חמץ. למרות זאת, המוצר המשיך להימכר בחנויות ככשר לפסח.
כמה אזרחים שומרי כשרות הגישו תביעה ייצוגית לבית המשפט המחוזי נגד חברת פריניר, אך בית המשפט המחוזי החליט לדחות את הבקשה להגשת תביעה. כעת הפך בג"ץ את ההחלטה וקיבל את הבקשה, והתביעה תחזור לדיון בבית המשפט המחוזי.
אחת הטענות שטענה חברת פריניר היא, שבג"ץ עצמו ידון האם באמת היה חשש חמץ ברסק העגבניות שלהם, אך שופט ביהמ"ש העליון חנן מלצר דחה את הטענה, וקבע כי ההכרעה הקובעת היא הכרעתו של הרב המוסמך להעניק את הכשרות.
"תעודת הכשר מטעם הרבנות הראשית," כתב מלצר, "או כיתוב על גבי מוצר כי הוא 'כשר', או 'כשר לפסח' – כמוהו, בעיני הציבור, כ'תו תקן' המעיד על כשרותו של המוצר. ציון בדבר כשרותו של מוצר מזון 'בהשגחת הרבנות' יוצר בפני הציבור מצג שלפיו התקיימה השגחה פוזיטיבית, מטעם הרבנות, על רכיביו של המוצר – ועל פי רוב די לצרכן המקפיד על צריכת מזון כשר בגושפנקא זו.
"כפועל יוצא מגישתי האמורה – אין הכרח להידרש כאן, במסגרת בחינת אחריותה של פריניר, לסוגיית פרשנותו של המושג 'חשש חמץ' מבחינה הלכתית, ולסוגיית כשרותם לפסח של המוצרים, מושא התובענה, לפי דין תורה".
הרב הראשי לישראל, הגר"ד לאו, בירך על הקביעה ואמר: "האחריות המוטלת עלינו להבטיח את כשרות המזון בישראל אינה פשוטה והגשמתה רצופה מהמורות. אולם הרבנות הראשית והרבנויות עומדות בכך. הסיפור שבתביעת פריניר, מעבר לקביעה החשובה של בית משפט, הוא סיפור של רבנות מקומית שעשתה עבודה טובה, למרות לחצים לא פשוטים - ובמקרה הזה סיפור פריניר הוא בהחלט מקרה מייצג".
מנכ"ל המשרד לשירותי דת ומנכ"ל הרבנות הראשית בפועל, אלחנן גלט, מסר בתגובה: "אכן, רוב הציבור סומך על הכשרות של הרבנות. אני משבח את הרבנות גליל תחתון ומברך על הקביעות הנחרצות של בית המשפט העליון בעד מערך הכשרות הממלכתי".
