לא ללכת בדרכי גוש השינוי. אפשר לשלוט וגם לנהוג בכבוד במפסידים

מזל טוב גוש הימין, ניצחתם. ברכות. אבל כעת, בואו נתכנס לחשוב מה עושים רגע אחרי שמנצחים. או יותר נכון: מה לא עושים?

מדוע, בעצם, יצאו החרדים ואנשי גוש נתניהו להצביע בהמוניהם? למה התרוממו העצלים מהכורסה עליה רבצו בסבבי הבחירות הקודמים? כי נמאס להם. כי הם חשו מדממים אחרי שנה וחצי של מכות כואבות.

לאנשי ימין כאב הטרור, הציקה ההשפלה בכנסת כאשר ח”כים נזרקו מהמליאה באופן לא שוויוני, לצד חלוקה לא הוגנת בוועדות. לחרדים נמאס לשמוע ראש ממשלה (חליפי, שכבר הגיש התפטרות) משבח את “מיטב בנינו” העובדים, תוך החרגה וזלזול באברכי הציבור החרדי, או שר אוצר ששולח אותם עם “מריצה למזבלה” והגדיר את לומדי הכוללים כאנשים ש”אוכלים סנדוויץ’, שותים קפה, מדברים פוליטיקה והולכים הביתה”.

זה אפילו לא יוקר המחיה ומצוקת הדיור, זה עוד לפני הקושי לרכוש מטרנה וטיטולים. זה קודם כל ביזוי השבת מצד שרת התחבורה והפגיעה בזהות היהודית. לכולם פגעו בציפור הנפש, במקומות הכי עמוקים.

והם לא יכלו עוד.

אבל עכשיו, דקה אחרי הניצחון, הנה הטיפ שלי לגוש המנצח. הבאתם הישג ענק, אבל אם חפצי חיים אתם מעבר לקדנציה אחת – היו רחמנים. אתם לא חייבים “להחזיר להם על כל מה שעוללו לנו”. תהיו חכמים, אל תהיו צודקים.

אל תזלזלו במיעוט הערבי. שמרו על כבודו, האזינו למצוקותיו. אחרת הוא זה שיזעק ‘הצילו’ ויגיע בהמוניו אל הקלפיות בפעם הבאה, רק כדי לסלק אתכם אל האופוזיציה. אל תרגיזו את הציבור שאינו מסורתי, הניחו לחוקי דת שרק יקוממו וישניאו את התורה והמצוות. תנהגו בהגינות.

“הגיע הזמן שנשלוט פה סוף־סוף”, יש מי שמפמפמים שוב ושוב. זה נכון. אבל אפשר לעשות זאת בדרך נעימה, יותר מכפי שעשו מי ששלטו במשך שנה וחצי, בהזדמנות פז, אולי חד־פעמית, שניתנה להם.

אחרת, יום יבוא, והוא לא יהיה רחוק, שאותם אלה שנבעטו ביום שלישי, יבעטו בכם בעיטה כואבת חזרה.

אצלי, למשל, הכאב מאותו משפט של ליברמן על ילדיי שמבזבזים את זמנם בשתיית קפה בכולל ומתבטלים, עדיין צרוב בנשמה. זה מה שעמד מול עיניי, חי, כואב וחותך בבשר, כשבחרתי בפתק שאותו הטלתי בקלפי. אני בטוחה שלכל מצביע מגוש נתניהו היה פצע פעור מהקדנציה האחרונה. מישהו פגע ביקרים לו מכל, בציפור נפש חשובה עבורו.

לכן, רגע לפני שאתם אוחזים שוב בהגה השלטון, שימו לב אל הנשמות. הקפידו על עשייה שלא תשאיר פצעים מדממים בצד השני. רק זה יביא את הסיכוי לעוד קדנציה. ולעם שלנו, את הסיכוי לחיות פה בארץ האהובה בשלום, סוף־סוף.

• הטור התפרסם בעיתון ‘ידיעות אחרונות’