שורות אלה נכתבות קודם הבחירות. יהיו תוצאותיהן אשר יהיו, דבר אחד ברור לגמרי – כולנו פצועים וחבולים מחמש מערכות בחירות שהתנהלו בתקופה של כשלוש שנים וחצי. חמש פעמים שטפו אותנו בפרק זמן זה בתעמולה רעילה, במתקפות אישיות בוטות, בהעמקת השסע.
אי-אפשר להפריז בפצעים שהותירו בנו הבחירות התכופות האלה. עכשיו יש להשקיע מאמץ בכיוון ההפוך. לחפש את המשותף, את המאחֵד, את המחבר. ככלות הכול, אנחנו עם אחד ויש לנו מורשת אחת. ראינו זאת אך לפני שבועות אחדים, ביום הכיפורים ובשמחת תורה.
חוליה בשלשלת
אנו מוקפים אויבים החושבים ומדברים בגלוי על השמדתנו (היוֹ-לא-תהיה). יכולתנו לעמוד מול האיומים תלויה הרבה באחדות הפנימית. ראינו היטב מה קרה במרוצת ההיסטוריה לעמים שהתפוררו מבפנים.
השנה הזאת היא ‘שנת הַקהֵל’, שנה שבה נערך בזמן בית המקדש המעמד המיוחד של התאחדות העם כולו, להתחזקות ביראת שמיים ובחיבור לתורת ישראל ולמצוותיה. שנה זו היא הזמן הראוי ליצור מעגלי ‘הַקהֵל’, שבהם יהודים מכל גוני הקשת נפגשים, מתחברים ומתחזקים.
מערכת הבחירות נסתיימה. כעת צריכה להיפתח הידברות אמיתית בין חלקי הציבור, מתוך כבוד הדדי והבנת צרכיו, ערכיו, מצוקותיו וחרדותיו של כל אחד ואחד מהצדדים.
כבר הוכח שכאשר הייתה כוונה כֵּנה לחפש פתרונות, הם נמצאו. כשהיה רצון להבין את הזולת, צמחה הבנה הדדית נפלאה. עימותים וכיפופי ידיים לא יביאו שום תועלת. הם רק יגביהו את חומות העוינות והשנאה ויגרמו להתקפדות של כל צד בתוך עצמו.
הזהות היהודית יקרה לרובו הגדול של העם. רובנו ככולנו רוצים שילדינו יהיו עוד חוליה בשלשלת הזהב של עם ישראל. שיכירו את מורשתם, את פרשת השבוע, את דמויות המופת של העם היהודי, את ההיסטוריה המפוארת שלנו. יש כאן בסיס לשיח פורה, שיחבר את כולנו.
כשמחפשים – מוצאים
לא בטוח שהבשורה תבוא מהזירה הפוליטית והתקשורתית. שם יוסיפו להתקוטט, להקצין אמירות והתבטאויות, לתקוף ולהשמיץ. התיקון צריך להתקיים בציבור. להיפגש יחד, ללמוד יחד, להכיר איש את רעהו ולחפש את הטוב שבכל אחד ואחד.
לא חייבים להסכים על הכול. ודאי שיהיו דברים שיישארו שנויים במחלוקת. אבל עדיין אפשר למצוא דיי והותר נקודות חיבור. כשם שבבחירות כל יריב מנסה לחפש את נקודות התורפה של יריבו, הרי עכשיו עלינו לחפש אצל הזולת את נקודות האור. וכשמחפשים – מוצאים!
חגי תשרי מלמדים אותנו איך לאמץ גישה זו. לצד האתרוג המושלם, שיש בו גם טעם וגם ריח, אנחנו מצוּוים לקחת גם מינים שיש בהם חסרונות: ללולב אין ריח, להדס אין טעם ולערבה אין לא זה ולא זה. אבל זו בדיוק הנקודה – חפשו את המעלות ולא את החסרונות. ואפילו אצל הערבה הביטו על צמיחתה ‘באחווה’, כדברי חז”ל.
העם צמא לאחדות. זה תלוי בכל אחד ואחת מאיתנו!