ונעבור לפרסומות • מויש פריד סוקר את הפרסומות שעשו לו את השבוע
אז מה היה לנו?
החג מתקרב וכל אנשי הפרסום כבר מנהלים את התחרות השנתית של “מי ישתמש יותר במילים – ראש, השנה, חג ודג”… (הזוכה הגדול יזכה ב…דג לחג ראש השנה).
ונתחיל בסקירה במודעה מתוקה במיוחד…
■
על שוקולד השחר אי אפשר לכתוב מילים חריפות… הלוגו של המוצר קיים ללא שינוי כבר עשרות שנים, ולכן אהבתי את העיצוב של המודעה, עיצוב קלאסי, כמו “של פעם”, בדיוק מה שהמוצר רוצה לשדר. אותו הטעם, אותו המראה, כמו פעם.
גם הרעיון לחבר את המודעה לקהל היעד העיקרי – הילדים, באמצעות קטעי חריזה, נחמד. למרות שהחריזה עצמה אמממ…לא משהו…
■
למה? כובע!
מה יותר מתאים כמתנה במבצע של שמפו, אם לא כובע?
אז אכן המתנה מתאימה למוצר, העיצוב בעייתי יותר, מעבר לזה שהעיצוב בינוני למדי, גם הרעיון לשים את הכובע על המוצר אינו נכון. מודעת פרסום באה לשרת את המוצר, לכן לכסות אותו, אפילו רק חלק קטן ממנו – בכובע, זה דבר מיותר ולא נכון מבחינה שיווקית.
כיוון שאת המוצר צריך לראות. ולראות את כולו.
■
לחם, גבינה ו…פמוטות.
לפעמים אני מנסה לחשוב מה בדיוק עבר לאותו אדם בראש כשכתב את הטקסט למודעה…
במקרים כמו המודעה הזו טובי המומחים טרם פיצחו את העניין.
איך שלא מסתכלים על כלי כסף, מוצר יסוד זה לא!
אז כבר יש לנו משקפיים שהם מוצר צריכה בסיסי, כלי כסף שהם מוצר יסוד. רק חסר לנו רולקס לכל אזרח ואנחנו מסודרים…
■
בבית יש… קוראים שעדיין מנסים להבין.
אחד מכללי היסוד בפרסום הוא – ליצור מודעה ש”תתפוס” את עיני הקורא.
ואכן כותרת המודעה מאוד בולטת.
מה שבולט בעיקר זה חוסר הקשר הבלתי מובן בעליל בין הכותרת לנושא הפרסום.
אם ניקח בחשבון שמי שכתב את המילים במודעה הוא לא שלמה ארצי (הידוע כיוצר מוצלח של שירים יפים מבליל מילים לא ברור), אני בהחלט לא מבין למה התכוון המשורר.
■
הוכחה לכשרות המבקרים.
אכן, מצאתי את ההוכחה שהמבקרים של העיתונות החרדית באמת לא משתמשים בסמארטפונים!
אם הם היו משתמשים, הם היו יודעים שיש כאן מודעה שלימה של התכתבות בווטסאפ.
כולל אפילו את שני סימני ה – V הידועים…
• הכותב הוא בעלים בחברת אקסטרא – חברה לשיווק, קידום מכירות והפקת אירועים במגזר החרדי [email protected]
-
בפרסומת של יש בבית, רואים בבירור שאין שום קשר בין הטיזר למודעה שמתחתיו. זה פשוט שתי מודעות נפרדות שלא קשורות אחת לשניה.
