“אמא, הבטחת עוף בשבת”: האם הרבנים ימנעו הפקעת מחירי עופות?

רבות דובר על טענות של צרכנים חרדים, המקפידים לקנות עופות מכשרויות המהדרין, כי המחירים מופקעים.

כבר לפני שנים הגישה ‘התנועה להגינות שלטונית’, באמצעות עורכי הדין מרדכי איזנברג ונחמה ציבין, כתב תביעה – אשר עומד להיות מוגש שוב בקרוב בהתאם לנסיבות ולמחירים המעודכנים – לבית הדין הרבני בתל אביב נגד ועד כשרות בד”צ העדה החרדית, ועד כשרות הרב לנדאו בני ברק, ועד כשרות בד”צ שארית ישראל וועד כשרות בד”צ מהדרין של הרב אברהם רובין – בגין  הפקעת המחירים.

סוגייה כאובה זו טרם באה על פתרונה ומשפחות נזקקות ממשיכות לסבול. בין לבין זכו איזנברג וציבין במספר עתירות שהוגשו לבג”ץ נגד מועצת הרבנות הראשית, המשרד לשירותי דת ומשרד ראש הממשלה, בין היתר בעניין הכשרת משגיחי כשרות, הפסקת העסקת המשגיח על ידי בעל העסק (הסרת ניגוד עניינים בין משגיח לנשגח), ציון ‘אבקת חלב נוכרי’ על גבי מוצרי חלב, וחתימת רב עיר על תעודות כשרות מטעם המועצה הדתית בעירו.

‘התנועה להגינות שלטונית’ באה בשם עצמה, וגם ובעיקר בשם ציבור רחב, ציבור צרכני הכשרות המהודרת, ציבור אשר מבחינה הלכתית אינו יכול להיזקק אלא לעופות המשווקים בכשרות המהודרת. העוף מוכר כמוצר יסוד – ועד לא לפני זמן רב היה מחירו תחת פיקוח משרד התמ”ס – ובלשון ההלכה “דבר שיש בו חיי נפש”. העוף אינו מוצר מותרות, ואדרבא כאשר רוצים לציין משפחה החיה בעוני ומחסור, מדגישים כי “המשפחה אוכלת עוף רק בשבת”.

כעת, על רקע כנס ‘ועדת ההלכה המרכזית’, אשר מתקיים היום בחסות אגף ההשתלמויות של בית דין רבני חב”ד בארץ הקודש, ו’מכון הבינני’ ללימודי הלכה ורבנות, בהשתתפות רבני רבנים מכל החוגים, מצאו עורכי הדין מרדכי איזנברג ונחמה ציבין לנכון לעורר סוגייה נכבדה ומצערת זו, על מנת להביא לידיעת משתתפי הכנס את המצוקה.

לדעתם, בשתיים חטאו יצרני, משווקי וסוחרי עופות המהדרין:

א. בדיני אונאה וביטול מקח הנובעים מהרמאות שבמסחר.

ב. בכללי מסחר תקין אשר אינו מתיר רווח לא סביר גם אם אין בו משום רמאות.

•

בתביעה שהוכנה נאמר: “עניינה של תביעה זו במחירם המופרז של עופות בכשרות מהודרת, העולה על מחירי העופות בכשרות ‘רבנות’ בשיעור הנע, עד כדי הכפלת המחיר. תוספת מחיר בשיעור שכזה, במצרך בסיסי בשעת מצוקה כלכלית, הינה בלתי מוצדקת אף בהתחשב בעלויות הנוספות של כשרות המהדרין.
התובעים מבקשים כי בית הדין יורה על קביעת מחירי מקסימום לעופות המהדרין, זאת כחלק מן הפיקוח על הכשרות ומכוח סמכותו של בית הדין “לפסוק השערים” (רמב”ם הל’ מכירה פ’ י”ד הל’ א’)”.

הסעדים אשר התבקשו על ידי התובעים מבית הדין הנכבד:

א. כי בית הדין יקבע מחיר מקסימום לצרכן לעופות מהדרין, באופן שהעוסקים בכך (משחטה, משווק, חנות) לא ירוויחו יותר משתות (20% על הקרן).
ב. כי בית הדין יורה לועדי הכשרות לאכוף את המחיר שיקבע בית הדין, במסגרת מתן הכשרות והפיקוח על המשחטות והיצרנים.
ג. לחילופין, כי בית הדין יורה לועדי הכשרות לקבוע מחיר מקסימום לצרכן, ולפרסם זאת ברבים.
ד. לחילופין ובנוסף, כי בית הדין ימנה מומחה אובייקטיבי מקצועי לבדיקת עלויות יצור ושיווק עופות המהדרין.
ה. לחילופין, כי בית הדין יורה לנתבעים לפרסם ברבים את שיעור העלות הנוספת של כשרות המהדרין.
ו. לחילופין, כי בית הדין הנכבד יתן היתר לפנות לממונה על הגבלים עיסקיים במשרד המסחר והתעשייה, (שהוא הגורם המוסמך עפ”י חוק לבדוק מחירי מונופולים וקרטלים), בבקשה שהממונה יבדוק ויקבע האם מחיר עופות המהדרין הוא מחיר הוגן.

בכתב התביעה גם צוין: “ועדי כשרות (הנתבעים) אלו, עושים מלאכתם במיטב ההידורים ובמסירות נפש ואין התובעים תולים בהם את יוקר השערים, ההיפך הוא הנכון, גורמי היצור ו/או השיווק מנצלים את כוחם המונופוליסטי ואת חוסר הידיעה של הציבור הרחב אשר סבור (מתוך טעות) שתוספת המחיר נובעת בשל עלויות הכשרות המהודרת. זאת כאשר העלויות הנוספות הישירות של כשרות מהדרין מעבר לכשרות “רבנות” הינן זעומות באופן יחסי”.

התובעים טוענים כי ניצול אי ידיעה זו של צרכני כשרות המהדרין (אשר רובם ככולם מעוטי יכולת בעלי משפחות מרובות ילדים) לתוספת מחיר לכל ק”ג, היא הטעיה, ובשל כך מחירי עופות המהדרין הם מחירים שיש בהם אונאה.

בכתב התביעה מפרטים התובעים מגוון סוגיות כמו העוני והמצוקה לעת הזאת, וכי למרבה הצער, לא יהא זה מן הגוזמא לומר כי בקרב הציבור החרדי יש משפחות רבות (רבות מדי) רעבות פשוטו כמשמעו. הצורך והחובה של בתי הדין להתחשב במצוקת הכלל, ולעניין הזה מסתמכים התובעים בין היתר על:

הנה בספר תשובות והנהגות להגאב”ד רבי משה שטרנבוך, סימן רמ”ד מובא: “בנוסף לזאת מוטל על הבית דין לדאוג שמחיר הבשר לא יעלה, בזמן שרבו הנצרכים שאין בידם לשלם, ולכן מי שרוצה להחמיר לעצמו לבדוק הבהמה בשכיבה, ידאג לסדר לו בהמה או שתים כל שבוע למהדרין, אבל אין מקום להנהיג לבדוק כן את כל הבהמות על חשבון הציבור, …….”

בסוגיות הלכתיות בהונאה, איסור הפקעת שערים וחומרתו, כוחו של בית דין למנוע הפקעת שערים, הגדרת “שער” בעניין איסור הפקעת שערים, וההתייחסות של חוק ההגבלים העסקיים (סעיפים 29א, 30) בדבר הסמכות המוקנית לממונה על הגבלים עסקיים למנוע פגיעה בציבור באמצעות מחיר בלתי הוגן.

אכן, בשנים האחרונות, קמו יוזמות מבורכות, הגדולה והמשמעותית היא של כולל חב”ד. בנוסף יזמו רבנים הקמת מפעלי חסד רבים לתמיכה בעניים.

איזנברג וציבין אומרים: “אנו בטוחים שהרבנים הנכבדים הגאונים, משתתפי הכנס, ידונו גם בסוגיות אשר נזכרו בקצרה במסגרת מאמר זה. הכל לטובת ציבור צרכני כשרות מהדרין ולוואי ויתייתר הצורך בפניה לערכאות, בהגשת חוזרת של התביעה זו ושל תביעות אחרות בסוגיוית כשרות”.