מחקר: 14% הם ימנים שמצביעים לגוש השמאל. אז למה זה קורה?

רוב בציבור הישראלי – 55% לפי המחקר של מכון קנטאר בראשות דודי חסיד –  מגדירים את עצמם ימנים. 28% נוספים יכנו את עצמם אנשי מרכז, ורק 11% – אנשי שמאל (היתר לא רצו להגדיר).

למרות זאת, כותבים יערה שפירא ודודי חסיד בטור פרשנות ב’כאן חדשות’, ‘גוש נתניהו’ לא הצליח להשיג הכרעה במערכות הבחירות האחרונות ומתקשה להשיג אותה גם הפעם.

המסקנה המתבקשת היא שבעבור לפחות חלק מהאנשים, החלוקה לימין ושמאל פוליטי היא שיקול משני להצבעה, לעומת שיקולים אחרים.

קבוצת האוכלוסייה של ימנים, שעתידים להצביע לגוש מתנגדי-נתניהו, היא במידה רבה הגורם לאי-ההכרעה. מסיבות שונות, הקבוצה הזאת עזבה בשנים האחרונות את “ביתה” הפוליטי בעיקר בליכוד, אך גם בש”ס ובציונות הדתית – ועברה צד.

המחקר שלנו, כותבים שפירא וחסיד,  העלה כי שיעורם באוכלוסייה עומד על 14%. הם מתכננים להצביע בעיקר ליש עתיד (22%), המחנה הממלכתי (16%) וישראל ביתנו (13%), אך כשליש מהם עדיין לא החליטו למי להצביע.

מדובר בקבוצה ממעמד חברתי וכלכלי גבוה: השכלה גבוהה והכנסה גבוהה בהרבה ביחס למצביעי גוש נתניהו (65% עם השכלה אקדמית ו-34% עם הכנסה גבוהה, לעומת 50% עם השכלה אקדמית בגוש נתניהו, ורק 23% עם הכנסה גבוהה). הם גם חילונים יותר ממצביעי גוש נתניהו, מבוגרים יותר, ואשכנזים יותר: 40% מהם יגדירו את עצמם אשכנזים, לעומת 30% ממצביעי גוש נתניהו.

הם מעידים על גאווה גדולה בהישגים ישראליים בספורט או במדע, על ניסיון לתרום למדינה, ורובם המוחלט – 76% – רוצים שילדיהם ישרתו שירות צבאי משמעותי. הם לא שוקלים להגר וגם בשאלה ישירה – 85% מהם יאמרו שהם מרגישים חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית. ביחס למצביעי גוש נתניהו, הם גם מגלים אמון רב הרבה יותר במשטרה ובבתי המשפט.

מכאן, כנראה, תחילת ההסבר לשאלה מדוע נטשה הקבוצה הזאת את מפלגות הבסיס שלה, וחצתה את הקווים לגוש השני: מבחינה סוציולוגית הם דומים יותר למצביעי גוש לפיד-גנץ, מאשר למצביעי גוש נתניהו. אולי בהתאם, הם גם לא מזדהים עם הערכים החברתיים שמהדהד גוש נתניהו – עם טענות הקיפוח והאפליה (מפני שהקבוצה הזאת לא מרגישה מקופחת כלל).

כשבמחקר שאלו במישרין מדוע הם לא מצביעים למפלגות ימין, 47% הסבירו שגוש נתניהו לא מייצג אותם. ניסינו כמובן להבין מדוע, והתשובות הנפוצות ביותר היו שתיים: בגלל פרשיות השחיתות שבהן נתניהו נאשם, ובגלל ההתבטאויות והסגנון של חברי הכנסת בליכוד.

40% מהימנים שלא יצביעו לגוש נתניהו, בחרו בכל אחת מהסיבות הללו. פחות משליש מהנשאלים התייחסו למצע או לאידאולוגיה של המפלגות.

התשובות הללו מחדדות, לדעת שפירא וחסיד, את ההיבט הסוציולוגי במעבר של הקבוצה הזאת מגוש הימין, לגוש האחר. הקבוצה הזאת מסתייגת מנתניהו עצמו ומהסובבים אותו, מבחינה סגנונית ואחרת, או במילים פשוטות (זה כבר ניתוח שלנו): מביך אותם להצביע ליכוד.

אולם, במבט מעמיק יותר, מצאו שפירא וחסיד כי לשינוי הפוליטי שחל על קבוצת האנשים הזאת גם סיבות אידאולוגיות (אם כי לא בלתי קשורות לאלה החברתיות).

כשנבדק מה הסיבות שיגרמו לבני הקבוצה הזאת להצביע למפלגה, לעומת המניעים להצבעה של תומכי גוש נתניהו, ההבדלים היו ברורים – הימין הזה, הוא בעיקר ימין כלכלי: 54% מהימנים שיצביעו לגוש ‘רק לא ביבי’ מעידים שחשובים להם ענייני כלכלה, לעומת 40% ממצביעי גוש נתניהו. ענייני בטחון חשובים רק ל14% מהם, לעומת 23% מתומכי גוש נתניהו. גם ענייני דת ומדינה לא חשובים לימנים שנטשו את הגוש (10% אמרו שהנושא חשוב להם, לעומת 21% ממצביעי גוש נתניהו). יושרה אישית וטוהר מידות, לעומת זאת, חשובים ל17% מהימנים שיצביעו לגוש ‘רק לא ביבי’, ורק ל8% ממצביעי גוש נתניהו.

בשלב הזה, לא הופתעו עורכי המחקר לגלות שגם שביעות הרצון שלהם מהממשלה הנוכחית – גבוהה יחסית. 51% מהם אמרו שהם מרוצים מהממשלה הנוכחית, לעומת 15% בגוש נתניהו.

ככלל, הם אינם תומכים בשילוב ערביי ישראל בממשלה: הם מכירים בחשיבות ההיסטורית של המהלך אך חוששים ממנו מבחינה בטחונית. ובכל זאת – הממשלה בעיניהם, הייתה ממשלה טובה (אולי בהתאמה לעובדה שנושאי בטחון חשובים בעיניהם הרבה פחות מסוגיות אחרות).

כלומר, יש גם פער אידאולוגי בין מצביעי גוש נתניהו, לבין 14% מהאוכלוסיה המגדירים עצמם ימנים למרות שיצביעו למפלגות מרכז. המצביעים הללו לא הפכו בהכרח לפחות ימנים, אבל הסוגיות הבטחוניות חשובות להם הרבה פחות מנושאים אחרים, כמו עמדות ימין כלכלי – שבמפתיע מבוטאות טוב יותר בחלק ממפלגות המרכז-שמאל מאשר במפלגות הימין.

הם אומנם לא מעוניינים בויתורים מדיניים מכל סוג, אבל לא כל כך מפריע להם בעת הנוכחית לחבור למפלגות עם עמדות שמאל מדיני. נוסף על כך, בהיותם חילונים יותר, הם לא כל-כך מעוניינים בשיתוף פעולה הדוק עם המפלגות החרדיות.

מפני שההסבר הראשון של בני הקבוצה הזאת לבריחה מגוש נתניהו היא הסתייגות מהאדם עצמו, שאלה מעניינת ובלתי-פתירה במסגרת המחקר, תהיה אם המצביעים הללו ישובו להצביע למפלגות ימין מובהקות בתקופה שאחרי נתניהו.

בהיותם של דפוסי ההצבעה – במידה רבה – עניין של הרגלים, התשובה לשאלה הזאת כרוכה כנראה בתשובה לשאלה בלתי-פתירה אחרת: מתי תהיה התקופה שאחר נתניהו.